• תפריט
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי

ה-Dislike הגדול: יש ווטסאפ, למה אני צריך פייסבוק בכלל?

לצעירים נמאס מהפיד של פייסבוק והם עוברים לשירותי צ'ט בהמוניהם, סיפורו המחריד של אחד העבדים האומללים שבנו את האייפון שלכם, כלי זיהוי פנים מגיעים לידי כוחות משטרה ונערה טוענת שביכולתה "להרגיש" מכונות

יוסי גורביץ 12:2811.11.13

צוקרברג, היה שלום ותודה על העיזים

 

פייסבוק הודתה בראיון שערך אחרי פרסום הדו"ח הרבעוני האחרון שלה שהיא חווה ירידה במספר המשתמשים הצעירים. בהתחשב בעובדה שאחרי עוד שינוי בלתי מוכרז שלה, כל מי שניסה בשבועיים האחרונים לעבור על הפיד שלו על פי העדכונים האחרונים גילה שפייסבוק מתעלמת מההעדפה שלו ושכל הערה מזניקה סיפור שהוא כבר ראה לפני 18 שעות לראש הערימה, זה לגמרי מוצדק.

 

עד שזה יקרה, בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן, אנחנו רואים נהירה המונית של צעירים הרחק מהישג ידו של צוקרברג והמפרסמים שלו. מדוע? פשוט מאוד: ברגע שגם אמא שלך והדוד המעיק שעד כה למזלך פגשת רק בארוחות החג, קוראים את הסטטוסים שלך (ושולחים לסבא לינק), מעירים על התמונות שלך ונורא נעלבים אם אתה לא מוכן לאשר אותם כחברים, פייסבוק הופכת למרחב בעייתי מבחינת צעירים. בשעתו היא היתה לגמרי שלהם והיא היתה מיועדת לבוגרי קולג' בלבד. אז בא המשבר הכלכלי וצוקרברג קלט שאי אפשר לסמוך יותר על יכולת ההכנסה של בוגרי קולג', אז הוא פתח את התועבה לכולם.

 

הנמסיס של פייסבוק: אפליקציות צ'ט חינמיות כווטסאפ ו-וייבר הנמסיס של פייסבוק: אפליקציות צ'ט חינמיות כווטסאפ ו-וייבר

 

מה מאיים על פייסבוק? באופן משונה, ווטסאפ והחקייניות שלה. זו האחרונה כבר תלתה על החגורה שלה את הגולגלות של חברות הסלולר, שפעם עשו הון עתק ממסרונים ועכשיו נאלצות להציע אותם בחינם. לדור הצעיר והעייף מפייסבוק היא מציעה את האפשרות לנהל צ'ט עם אנשים שבאמת אכפת מהם, במקום להיות חלק מפיד פסיבי למדי שסופג את החוויות של אנשים אחרים.

 

סיבה נוספת היא החיבה של הדור הזה לתמונות צילום עצמי (Selfies): הם גילו בשלב מוקדם למדי שלפרסם אותן בפייסבוק זה רעיון ממש רע. ווטסאפ ודומיה - שם התמונות מגיעות רק לאנשים שאפשר לסמוך עליהם - נראות כמו רעיון טוב יותר.

 

האם פייסבוק גוססת? נוכל להמשיך לחלום. היא נשארה גודזילה עם 1.1 מיליארד משתמשים. האם העורקים שלה מסתיידים? ככה זה מתחיל להיראות. 

 

עבדות קסומה ומהפכנית

 

אפל, כידוע, לא מייצרת כלום. היא גם לא מתיימרת לעשות את זה. על הקופסאות שלה כתוב "עוצב בארה"ב" על ידי בריטי עם תואר אבירות (תוך התחמקות מתשלום מסים), אבל עזבו את זה עכשיו. המוצרים שלה נבנים באסיה, על ידי חברות כמו פוקסקון.

 

לפני כשנה ומשהו, הידס סמנכ"ל השיווק של אפל, פיל שילר, אל הבמה, והציג את האייפון 5. "זה תכשיט של ממש", הפריח אוויר חם, ואחר כך הלך לדבר על המצלמה: "האוקיינוס נראה כחול יותר באייפון 5, ילדים נראים מאושרים יותר. באמת. והעולם הוא מקום יפה יותר כשאתה מצלם עם האייפון 5".

 

בואו נדבר לרגע על כמה שהעולם יפה ועבור מי, מר שילר. גבירותי ורבותי, הכירו את דונג; הוא חי בנפאל, מדינה בה הרסו שטפונות את החקלאות באזור שלו, והוא נותר ללא עבודה. מאכער כלשהו הציע למצוא לו עבודה במפעל של אפל במלזיה. אחרי שוחד קיצוני, כ-1,000 דולר לשלל מאכערים ועוד 1,000 דולר למפעל עצמו, הפך דונג לאחד מבוחני העדשות של מצלמת האייפון 5.

 

שורות העבדים. פועלי ייצור בקו מוצרי אפל בפוקסקון שורות העבדים. פועלי ייצור בקו מוצרי אפל בפוקסקון צילום: איי פי

 

יחד עם רבים אחרים הוא בחן, באמצעות מחשב, ארבע עדשות מדי דקה, במשמרת של 12 שעות. זה היה קצב עבודה לא סביר ואפל לא היתה מרוצה: כחודש לאחר מכן, אפל הורתה על הפסקת העבודה במפעל ההוא, כי שבע מתוך עשר מצלמות שיצאו ממנו לא היו תקינות. איזה קטע: את זה שילר לא אמר על הבמה.

 

המשכורות הזעומות שדונג קיבל לא הספיקו כדי להחזיר את ההלוואות שהוא לקח. גרוע מכך, החברה שבשבילה עבד פשוט נטשה אותו במלזיה, כשהיא שומרת על הדרכון שלו. העובדים ננטשו במגורים שלהם והחברה חדלה להתייחס אליהם. מבחינתה, הם היו חומר גלם שזמנו עבר. הנפאלי עשה את שלו, הנפאלי יכול למות.

 

לדונג ולשאר העובדים לא נשארו ברירות: הם נכנסו לחובות עמוקים יותר וחיפשו ג'וב בעוד חברה שמספקת גרוטאות לאפל. אולי הפעם הענק האמריקאי אוכל הכל יהיה מרוצה. הסיפור של דונג הוא סיפורם של אלפים ואולי עשרות אלפים באסיה, שמוצאים את עצמם נטחנים בגלגלי השיניים של אפל.

 

אחרי ששילר סיים את השפיל שלו, עלה טים קוק על הבמה. הוא אמר שאפל מעולם לא היתה חזקה יותר, וזאת בזכות העבודה של עובדיה ברחבי העולם. לעבודה שלהם, הוא אמר, "יש משמעות אמיתית, משום שאספקה של מוצרים מהפכניים עושה שינוי של ממש בחייהם של אנשים".

 

 

זיהוי פנים כבר מופעל

 

בשנים האחרונות מדברים איתנו על זיהוי פנים בתפוצה רחבה כאילו זה משהו עתידני שמדי פעם צץ בסרטי מד"ב ו"יום אחד יהיה בכל מקום". הפתעה: בכמה מחלקות משטרה בקליפורניה זו מציאות יומיומית.

 

איך זה עובד? השוטר מעכב מישהו שנראה לו חשוד, הוא שולף טאבלט (ספציפית, בינתיים, של סמסונג), מצלם את פניו של האיש ותוך דקות המערכת הממוחשבת של המשטרה שולפת את התיק שלו. פעם, מהלך כזה היה מתרחש רק כאשר החשוד היה במעצר של ממש - וזה היה קורה אחרי שהוא ביצע עבירה של ממש או על כל פנים נראה חשוד בעבירה כזו.

 

אמרו לך פעם שיש לך משהו חשוד בעיניים? אמרו לך פעם שיש לך משהו חשוד בעיניים? צילום: ניצן סדן

 

הקלות שבבדיקה ביומטרית כזו משמעה שהפרטיות שלך ברחוב פחות או יותר נגמרה. השוטר המקומי יכול לדרוש מכל אדם, בלי עילה, לאפשר את הצילום שלו ואז לקבל את כל הנתונים עליו.

 

כן, זה כנראה חיפוש בלתי חוקי - בארה"ב, על כל פנים. בישראל, דרך אגב, שוטר שרוצה לעכב אתכם צריך עילה; תשמחו לדעת שההתנגדות לכך שיעכבו אתכם נחשבת, על פי חלק מהשופטים, לעילה ראויה בפני עצמה לעיכוב. עכשיו לך תכתת את רגליך בבתי המשפט. ההוצאות עליך.

 

במשטרת קליפורניה טוענים בתגובה שהשימוש בתוכנה יוכל להוכיח שהשוטרים לא מבצעים עיכובים על בסיס גזע - ושהמשטרה לא שומרת את התמונות של סתם אזרחים: אם החיפוש העלה שאין עליך כלום, התמונה שלך מושמדת מיד ואין רישום של המגע שלך עם השוטר. בארגוני זכויות האדם בארה"ב לא מתרשמים מהטיעון הזה: הם מצביעים על כרסום מדאיג בפרטיות, על העדר זכות לפרטיות ברחוב ועל כך שזו עוד טכנולוגיה צבאית שעוברת עכשיו לשימוש ממשלתי ובכך הופכת את המשטרה לכוח צבאי באופיו וביכולותיו. 

 

קצרצרים

 

1. גוגל ממשיכה להסתבך בברזיל: הממשלה מנסה להעביר שם במהירות חוק שיאסור עליה ועל חברות אחרות להוציא מידע אישי של אזרחים ברזילאים מחוץ לגבולות המדינה. במסגרת המהלך, הורה בית משפט מקומי לתמנון העליז להעביר את כל המידע שנאסף באמצעות סטריט וויו לבדיקת רשויות הפרטיות שם. גוגל נאבקת בדרישה הזו במשך שנים והיא כנראה יודעת למה. הרשויות רוצות לברר האם היא הגזימה באיסוף המידע הבלתי מורשה שלה, שאם כן יש בדעתן להגיש נגדה תביעה יצוגית. מצד שני, גוגל יכולה להרשות לעצמה להפוך לעבריינית: במקסימום, היא תצטרך לשלם קנס של 430,000 דולר, כנראה הרבה פחות ממה שהיא תשלם במקרה של תביעה יצוגית מוצלחת.    

 

2. ממשלת סינגפור נענתה לדרישות הקהל וסגרה אתר לא פופולרי במדינה, ashleymadison.com, שהעז לערער על כללי המוסר הקונפוציאני והמריץ את האוכלוסיה לקיים יחסי מין מחוץ לנישואין. הסיסמה שלו דווקא קליטה מאוד: "החיים קצרים. נהלי רומן". לממשלת סינגפור יש מוניטין נוקשה גם כך, אבל ההחלטה אכן היתה פופולרית והתושבים הריעו לממשלה. חופש הביטוי הוא עניין של גיאוגרפיה. 

 

3. ובכיוון הקוטבי, ממשלת ניו סאות' וויילס, אחת המדינות של אוסטרליה, הודיעה שהיא מאמצת מדיניות של מידע פתוח כברירת מחדל. הנחת היסוד של הסוכנויות שלה, קבעה הממשלה, צריכה להיות חופש מידע; במילים אחרות, אלא אם יש סיבה יוצאת דופן - כל מסמך ומידע ממשלתי יפורסם. בכך בוטלה החלטת הממשלה הקודמת, שמסיבות השמורות עמה ועם חיזרים כלשהם אפילו לא הנגישה מידע שנוגע לתחבורה ציבורית.

   

4. מבוכה למיקרוסופט: בפרסומת לסרפס, היא הציגה טבלת אקסל שאמורה היתה לחשב את העלות של נסיעה לחו"ל של המשתמש. הטבלה הכילה טעות של 500 דולר. כמובן, טעות כזו היא אולי זניחה בהתחשב בטעות של פרויקט הסרפס עד כה, שעלה למיקרוסופט 900 מיליון דולר. ובכן, בשביל לחשוף פרכות בפרסומות של מיקרוסופט יש פנאפלים בעולם. קשה להצדיק את קיומם אחרת מבחינה אבולוציונית.  

 

5. הנערה שמרגישה מכונות: יש תופעה המכונה סינסתזיה, שהיא שיבוש מסוים של החושים. לעתים היא מתבטאת בכך שאנשים חשים ריחות כצבעים, או צבעים כקולות. במקרה שלנו, הנערה - ששמה לא נחשף אבל היא חולמת על קריירה בהנדסה או במדעים - חשה את מה שהיא רואה כתחושות של מכונות. היא לא יכולה, למשל, להסתכל על מכוניות שמתנגשות זו בזו בסרטים, כי זה כואב. רובוטים, היא אומרת, מרגישים מוזר במיוחד, כי הם מצד אחד מכונה ומצד שני בעלי מבנה גוף דומה לשלה. זה רק אני או שיש כאן חוזה סרט הוליוודי שמחכה להתגשמות?

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x