הבונים החופשיים: הישראלים שבונים גאדג'טים בעצמם

"עד לפני כשנתיים קהילת המייקרים הישראלית לא היתה קיימת", אומר אורן יגב, פעיל בולט בסצנה הצומחת, שמרכזת תופעה שהגיעה לישראל באיחור ניכר: אנשים שמתכננים, בונים ומרכיבים את הגאדג'טים שלהם בעצמם.

החברים בקהילת המייקרים מנצלים את הכישורים שלהם, הן בתחום התכנות והן בתחום הבנייה הפיזית של החפצים, כדי ליצור מגוון חפצים ומכשירים פעילים, אם לשימוש יומיומי ואם רק כדי לבחון את יכולותיהם ולאתגר את עצמם. התוצרים מגוונים כמו הדמיון של היוצרים - מסקייטבורד ממונע שנשלט בידי תנועות גוף ועד מכונה שהופכת שאילתות חיפוש בגוגל לציורים.

אורן יגב צילום: אוראל כהן

הקהילה שצמחה בתקופה האחרונה מונה לפי הערכות 500 איש, ופעיל אחר בסצנה, עידו גנדל, מספר איך צמחה בעזרת הרשת: "כשהתחלתי להתעסק במייקינג חיפשתי עוד דוברי עברית שעושים את זה, כתבתי בלוג ודרכו התחברנו. באפריל 2012 פתחנו קבוצה בפייסבוק ובאוגוסט 2012 קיימנו כנס בכפר סבא והגיעו אליו 20 אנשים. קבוצת הפייסבוק 'תפסה' ואנשים התחילו להציג פרויקטים. כשמנינו 300 איש החלטנו לבנות אתר משלנו". האתר שהוקם, makers.co.il, מרכז כיום את הפעילות של קהילת המייקרים בישראל וצומח מדי יום ביומו.

צילום: עמית שעל

תמהיל של ותיקים וצעירים

"מייקר הוא מישהו שיש לו רעיון ויכול להביא אותו לביצוע - מקצה לקצה, משלב התכנון ועד שהוא מחזיק ביד את המוצר שחלם עליו בלילה", אמר ל"כלכליסט" מעין דרימר (29), בוגר ממר"ם ומתכנת בהכשרתו. "האתר סיפק לנו פלטפורמה שבה אפשר לחלוק את המידע. זו מערכת פורומים שניתן לשרשר באמצעותה בנייה של פרויקט: אם עכשיו אני רוצה לבנות משהו, אני יכול לפרסם עליו פוסט, להגדיר את הרעיון ולתעד כל שלב בבנייה. ברגע שהפרויקט נחשף לקהילה, מסתכלים עליו עוד כמה מאות מוחות, והדבר מתבטא בפרגון וברעיונות שיכולים לשנות אותו".

צילום: נמרוד גליקמן

גם יגב ער לתרומה הגדולה של הצגת הפיתוחים בפני הקהילה. "עד להקמת הקבוצה אנשים היו בונים ויוצרים דברים בבית בעיקר בשביל הכיף או כדי להוציא פטנט ולהפוך את הפיתוח לביזנס. מייקרים לא נכנעים ליש ולאין, אלא פשוט יוצרים".

לדברי גנדל, הקהילה מורכבת מתמהיל של חובבים צעירים וותיקים. "יש חבר'ה בתחום האלקטרוניקה שיודעים לתת עצות טובות וכמה חובבים כבדים, אבל הרוב בגילי תיכון וצבא", הוא אומר. "הרעיון של הקהילה מתבסס על העובדה שאנחנו דוברי עברית. יש חומרים רבים מאוד באנגלית, אבל רצינו לתמוך גם במי שלא שולטים באנגלית וגם להיפגש בינינו. למייקרים יש הרבה נכונות לעזור. אף אחד לא אומר 'עשיתי ולא אגלה לכם' ויש גם אנשי מקצוע שהמטרה שלהם היא לעזור".

פרויקטים שצמחו לסטארט-אפ

אם יש חיסרון אחד בולט בקהילה הישראלית שהמייקרים מצביעים עליו הוא היעדרן של מייקריות. "לצערי כמעט כולם בנים", מאשר גנדל. "אנחנו רוצים לראות גם נשים, אך זה נדיר מאוד ואין לנו מושג מה לעשות בקשר לזה". יגב מוסיף: "יש בנות, אולם הן באמת לא רבות. כל תחום שהוא ראשוני ונורא גיקי, איכשהו לא מוצאים בו בנות. גם כשתחום המחשבים האישיים התחיל, עיקר המעורבים בו היו בנים. כקהילה עדיין לא נתנו על זה את הדעת ואנחנו לא חושבים איך לפעול בנושא, אבל זה מעציב מאוד".

ליאת סגל, לשעבר מפתחת במיקרוסופט וכיום אמנית שמנצלת את יכולות המייקינג שלה בעבודתה, מכירה גם היא בתת-הייצוג, בלשון המעטה, של נשים בתחום, אך מדגישה שהסיבה לכך אינה יחס שלילי מצד הקהילה. "יש עידוד רב, והמון עבודות נעשות בשיתוף פעולה", היא אומרת. "אולי זה נגרם כי נשים מפחדות לפעמים להפר את הכללים. להיות מייקר זה להיות קצת רמאי, לקחת משהו שיש לו ייעוד ולרמות את הייעוד המקורי שלו. צריך לעבור על החוקים והרבה פעמים נשים מגיעות לזה באיחור".

צילום: עמית שעל

מתבונן מהצד עלול לחשוב שמייקרים הם לא יותר מחבורה של משוגעים שמעבירים את זמנם ביצירת המצאות מוזרות. ואולם, לדברי דרימר, לפעילות של קהילת מייקרים גדולה יכולה להיות תרומה משמעותית למדינה.

"ברמת הביזנס אני מכיר לפחות שני אנשים שהקימו חברות סטארט-אפ בעקבות פרויקטים שעשו כמייקרים. מייקרים גם מפיצים ידע ומגדלים אנשים שמחר יכניסו לתחום עוד אנשים. בהיבט החינוכי, הרבה מהחבר'ה הם בני עשרה שמערכת החינוך לא מספקת להם תכנים שאנחנו חושפים אותם אליהם, למשל תכנות ברמה גבוהה או מיקרו רובוטיקה".