דו"ח טכנולוגי
ספיישל: גוגל+ טרם התפגרה. האם יאכל יוסי את כובעו?
כותב הטור הבטיח שיאכל כל כובע שיישלח אליו מגוגל אם הרשת החברתית שלה תשרוד שנתיים - והיום הגיע היום המיוחל. בנוסף: נשיא טורקיה יוצא נגד טוויטר, המדיה החדשה נכנעת לטייקונים ואיך מחליטים אם לפרסם פוסט בבלוג או בפייסבוק
לי ולכובעי שלום
גוגל+, הרשת החברתית של גוגל, ציינה אתמול (ש') שנתיים לקיומה. כפי שקוראים רבים יודעים, כשגוגל הכריזה על התועבה התייחסתי אליה בזלזול מתבקש. בדו"ח הטכנולוגי של ה-29.6.2011, כתבתי: "עובדי גוגל זועמים מוזמנים לשלוח לח"מ כובעים בעקבות ההערה הזאת, ואם גוגל+ יהיה מוצר חברתי פעיל בעוד שנתיים, הוא יתבל אחד מהם ויאכל אותו" - והתכוונתי לכל מילה.
בחשש מסוים, אגרתי כמות נכבדה של תבלינים הודיים, שיכולים לגרום אפילו להודעה של לשכת ראש הממשלה להיראות אכילה, אבל עובדי גוגל איכזבו אותי ואף כובע לא הגיע למערכת. כנראה שהם לא האמינו יותר מדי במוצר שלהם.
כותב הטור והכובע שלא נאכל צילום: יוסי גורביץ קצת קשה להאשים אותם: שנתיים אחרי, גוגל+ הדביקה את פייסבוק בכמה תחומים ועברה שיפורים ניכרים (היא קיבלה עוד שיפור לרגל יום ההולדת אתמול), אבל כל זה לא הצליח להפוך את גוגל+ למשהו שהוא לא מדבר שממה, כזה שכדורי אבק ענקיים מתגלגלים בו. גוגל+ טוב יותר מהמתחרים שלו, בכך אין ספק, ביכולת הצגת התמונות שלו - כל כך טוב, עד שפייסבוק (אלא מה) העתיקה את התכונה הזאת.
אבל התהיה שליוותה את גוגל+ מרגע לידתו (כתבתי בזמנו "מי לעזאזל צריך עוד טרשת חברתית?") לא עזבה אותו. מתי שמעתם בפעם האחרונה על חדשה מתפרצת שהגיעה מגוגל+? פייסבוק וטוויטר הן זירות פעילות מאוד, שמספקות בעקביות ידיעות על מה שמתרחש בעולם, במיוחד על מה שקורה מתחת לרדאר של התקשורת המסחרית; יותר ויותר אנשים צורכים את החדשות שלהם דרכן.
מורדמת ומונשמת. גוגל+
גוגל+ הוא מקום שננטש אפילו על ידי האנשים שעוסקים בתחום, המעמד החדש והמפוקפק של רועצי מדיה חברתית. במאי דיווחה סוכנות רויטרס שהרמ"חים של דומינו'ס, למשל, השקיעו לא מעט מאמץ בפייסבוק לקראת החמישה במאי - יום חג של מקסיקנים-אמריקאים -אבל מי שבדק את עמוד הגוגל+ שלה, מצא שהפוסט האחרון היה מאוקטובר. אם אפילו האנשים שעיסוקם בכך הגיעו למסקנה שגוגל+ לא שווה את המאמץ, כנראה שהוא מחרחר. רק שאף אחד לא שומע, כי אף אחד לא שם.
וגוגל+ קשורה למהלך קריטי של גוגל - המעבר מחיפוש אובייקטיבי לחיפוש מותאם משתמש, כמו גם בשינוי מהותי ובעייתי של מדיניות הפרטיות שלה (היא מאגדת כעת את כל המידע שיש לה על המשתמש, בעוד שבעבר המידע היה נפרד). המהלכים האלה הם יוזמה של המנכ"ל לארי פייג' ומאחר ואף מנכ"ל בעל הערכה עצמית לא הולך להודות שמהלך הדגל שלו נכשל יותר מעוד יוזמה סלולרית של פייסבוק, גוגל+ תשכב על מיטתה המפוארת כשהיא מורדמת ומונשמת עוד הרבה זמן.
שום דבר לא יקרה שם וסביר שהחברה תפנה משם בשקט משאבים לכיוון משהו מועיל יותר, ותמשיך להשתמש ב+ כסוג של בלוג רשמי, אבל ההכרזה על ניתוק של גוגל+ ממכונת ההנשמה תגיע כנראה רק אחרי שפייג' יעזוב את התפקיד או יעשה סצנת "ראיתי את האור, אני יודע איפה טעיתי". בהתחשב בכך שגוגל מצליחה מאוד בשנתיים האחרונות, וששווי החברה שלה (לא שווי השוק שלה) עבר את זה של אפל, אין לפייג' בינתיים סיבה לצאת במהלך כזה. צפו, על כן, לעדכונים עונתיים על כך שגוגל+ ממשיכה לגסוס לאיטה. אף כובע לא נפגע בכתיבת טור זה.
ארדואן נגד טוויטר
ראש ממשלת טורקיה השנוי במחלוקת, רג'יפ ארדואן, ידוע בהצהרות שלו נגד המדיה החברתית, במיוחד טוויטר - משום שהוא השתכנע שהרשת משמשת "לעלבונות" כנגדו. ברור למה ארדואן מעוצבן מטוויטר: כמו ראש ממשלה אחר במזרח הים התיכון, הוא שולט בחלק ניכר מהתקשורת המסורתית במדינה, אבל על המדיה החברתית אין לו שום שליטה.
אז אם אין לממשלה שליטה, המהומות נמשכות כבר חודש ולדור הצעיר אין שום כוונה לתת לדיקטטור בהתהוות שלא יודע אפילו לזייף קנוניה צבאית כמו שצריך (המסמכים הצבאיים, שלכאורה נכתבו ב-2002 ו-2003, השתמשו בפונטים שלא היו קיימים אז) להמשיך כאילו כלום לא קרה - חייב השלטון לסתום לטוויטר את הפה.
לא מרשים את טוויטר. ארדואן צילום: בלומברג
טורקיה לא יכולה לחסום את הרשת, משום שהיא עדיין שואפת להצטרף לאיחוד האירופי. כדי לעשות טריקים של דיקטטור צבאי צריך ארדואן להיות חזק לפחות כמו פוטין. ולכן, מצאה המדינה פיתרון אחר: הממשלה דורשת מטוויטר לפתוח משרד בשטחה, כדי שתוכל להעביר לו דרישות בזמן אמת למחיקת תוכן. למה שטוויטר תסכים למהלך כזה? אה, כי טורקיה רומזת שכמו שהיא העלימה את יוטיוב לשנתיים, היא יכולה גם לחסום את טוויטר. החברה טרם הגיבה, אולם מקורבים להנהלתה אמרו שאין לה כל כוונה לעשות צעד מטופש שכזה רק בגלל שהוד שפמותו ביקש.
תקפלו את הפורנו שלכם ותעופו מפה
גוגל מפעילה את שירות הבלוגים בלוגר (Blogger), שיש לו יתרון מובהק על כמה אחרים: אתה יכול לכתוב שם פחות או יותר כל מה שאתה רוצה, ואם מישהו רוצה לסתום לך את הפה באמצעות התקפת DDoS - שטיק מקובל בקרב ילדים מחוצ'קנים וחברי אנונימוס (קבוצה חופפת במידה ניכרת), או ממשלות דיקטטוריות - הוא יצטרך להתמודד עם השרתים של גוגל. בהצלחה עם זה.
בתנאי האכסניה הזו, צמחו באופן טבעי גם בלוגים אירוטיים רבים. עד לאחרונה, בניגוד לחברות פוריטניות כמו אפל ופייסבוק, לגוגל לא היתה שום בעיה עם זה. בסוף השבוע נרשם שינוי.
אירוטיקה? לא אצלנו, חביבי צילום: shutterstock גוגל הודיעה לבלוגים האירוטיים שזה נחמד מצידם שהם מאפשרים למין האנושי לפתח תחומים חדשים ויצירתיים במיוחד במיניות האנושית, אבל כדאי להם להשאר חובבים בתחום, כי אם הם יתחילו לעשות מזה כסף, גוגל תצטרך בצער רב וביגון קודר לסגור להם את החשבון ולשלוח אותם לטמבלר.
לא ברור מה קרה פתאום, אבל נראה שלגוגל יש בעיות עם פרסומות לאתרים אירוטיים מסוימים. כנראה שהיא לא רוצה, אחרי שכבר הואשמה שהיא עושה כסף מפרסומות לסחר בנשים שיאשימו אותה בכך שהיא עושה כסף גם מפורנו שלעתים לוקח את המונח "החפצה" ברצינות תהומית.
מדיה חדשה, טריקים ישנים
נהוג בשנים האחרונות לדבר על יתרונות של המדיה החדשה על פני זו הישנה, יותר מדי לטעמי.
הח"מ מפעיל שני בלוגים (אחד מהם בתשלום), חשבון טוויטר, חשבונות פייסבוק (שניים, אחד של הבלוג), חשבון Goodreads, לא טרח לסגור את חשבון הגוגל+, מדי פעם הוא מעדכן את חשבון הפליקר שלו, ובאופן כללי הוא יותר מחובר למדיה החברתית מצלחת לוויין של ה-NSA. כך שהאהדה שלו לנושא צריכה להיות די ברורה.
עם כל מה שנותנת לנו המדיה החברתית, קל לשכוח שיש לה כמה מחלות ילדות מסוכנות מאוד: הראשונה היא ההתעלמות מאתיקה בסיסית. השניה היא כפיפות לבעלי ההון ולמפרסמים - כפיפות שאתרים שהמפעילים שלהם אשכרה חיים מהם סובלים ממנה לא פחות וכנראה יותר מהמדיה הישנה.
הדגמה קלאסית קיבלנו בסוף השבוע באדיבות אתר הטכנולוגיה TechCrunch. יש מיליארדר הייטק מבחיל למדי בשם שון פארקר, שכבר כיכב במדור הזה, במיוחד אחרי חתונת הדמים שלו, שבה השחית יער קליפורני, פיזר כמה מיליונים כפיצוי וספג ביקורת נוקבת.
שון פארקר צילום: בלומברג
פארקר ממש לא אהב את מה שכל העולם ובעלה חשבו על ההגזמה הפראית האחרונה שלו, והוא התבכיין לכמה אתרי חדשות, מה שגרם למבקריו לצחוק עליו עוד יותר. מה עשה הלז? הלך אל TechCrunch ונתן להם טקסט מגוחך לגמרי, באורך בלתי סביר של כ-10,000 מילה, שבו הוא ייבב (לא קראתי עד הסוף, יש לי עבודה לעשות) שהוא קיבל יחס של דיקטטור רצחני ושפעם חתונות היו קדושות. לול.
הטקסט, המיצג המרשים ביותר של חוסר מודעות עצמית שנראה ברשת בשבוע האחרון לפחות, זכה כבר לפרודיות, וליצן עם יותר מדי זמן פנוי מיהר לתרגם אותו לשפת האלפית הטולקינית (פארקר ציטט את טולקין בהרחבה - גיקים, מדובר בתרגום ל-tengwar ולא לקווניה).
למה קיבל פארקר כזו מין במה? TechCrunch (אותו הקים מייקל ארינגטון, עוד נשמה טובה ממגזר ההייטק) תפקד פה ככלי שרת של אוליגרכיית עמק הסיליקון - אשר בשם שימור יחסיו עם מר פארקר (גרסה אמיתית של המלך ג'ופרי, אם תשאלו אותי), שכח קצת את חובותיו לקהל. מאכזב לראות בלוגרים, שכוחם בהיותם בלתי תלויים, מתכופפים ומרקדים לצלילי חלילים כשל פארקר.
קצרצרים
1. אקוודור עוד לא העניקה מקלט מדיני לאדוארד סנודן, אבל זה לא הפריע לה להתכסח בפומבי עם ארה"ב בנושא. אחרי שזו האחרונה איימה שלא להעניק לאקוודור מעמד של שותפת סחר מועדף אם זו תעניק לסנודן מקלט, אקוואדור הודיעה בתגובה שהיא מוותרת על הסיוע האמריקאי מראש. יחד עם החשיפה אמש של דר שפיגל, שפרסם מסמכים שמסר סנודן שמהם עולה שארה"ב חדרה למערכות משרדי האיחוד האירופי בשטחה ואף התקינה שם מכשירי האזנה - אפשר למקם להכתיר את סנודן ככאב הראש הגדול ביותר של ממשלת ארה"ב כרגע. למעשה, נראה שהוא האזרח שגרם למדינה הכי הרבה מבוכה בעולם מאז הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש.
אדוארד סנודן צילום: רויטרס
2. צבא ארצות הברית הודה בסוף השבוע שחסם את הגישה לאתר הגרדיאן הבריטי ממחשבי החיילים. הסיבה: העיתון הוא אחד המפיצים של ערימת המסמכים שלקח איתו אדוארד סנודן כשעזב את הג'וב שלו כקבלן של ה-NSA. בצבא לא רוצים, כנראה, שהחיילים שלהם יקבלו רעיונות. ברדלי מאנינג אחד הספיק להם. אז הם חוסמים את הגישה של החיילים למידע. אם אתה לא רואה את זה, כידוע, זה לא קיים. בצבא האמריקאי יש לזה שם מכובס: "היגיינת רשת".
3. מחקר שנעשה בהתבסס על טוויטר והתמקד בהתבטאויות של נוצרים ואתאיסטים, מצא שנוצרים מצייצים דברים מאושרים יותר ושהם ממוקדים יותר בקהילה שלהם, בעוד שאתאיסטים הפגינו יתר חשיבה ביקורתית ופחות התמקדות בקשרים חברתיים, כלומר היו עצמאיים יותר. מה הייתם מעדיפים, לפזר מסרים שמחים ולשקוע בבורות נעימה, או להטיל ספק בדברים ולפזר מסרים ביקורתיים תוך מרמור?
4. יש לכם בלוג? פייסבוק תעשה הכל כדי שתנטשו אותו ותעברו אליה. היא פותרת בעיה מרכזית של כותבים: זו של ההפצה והשיתוף. מצד שני, היא פלטפורמת כתיבה גרועה במיוחד, ואתם ממש לא רוצים שהצוקרברגיה (שמחויבת לבידור והכנסות, לא לחופש דיבור) תהיה זו ששומרת על הארכיון שלכם. חנן כהן מציע כלל אצבע: אם זה דורש חשיבה של כמה שניות, כתבו את זה בפייסבוק. אם זה מושקע יותר, כתבו את זה לבלוג.
- להרשמה לניוזלטר דו"ח טכנולוגי
(תיבה שישית)
