חיות מתות, אנשים מתים; מתי פייסבוק הפכה ל-Rotten?
תמונות וקליפים קשים לצפייה שבעבר נחשפו רק באתרים מפוקפקים הם מנת חלקו של כל גולש ברשת החברתית, סיפורו של העיתונאי שהתנתק מהאינטרנט לשנה שלמה וסוכנויות פרסום ברשת מזייפות צפיות במודעות
הקלות הבלתי נסבלת של סרטוני הזוועה
פייסבוק הודיעה אמש (ד') שהיא תסיר מהטרשת החברתית סרטוני עריפת ראשים שהפכו נפוצים בה לאחרונה, בעודה בוחנת את המדיניות שלה. עד לאחרונה, פייסבוק סירבה להסיר סרטונים כאלה, אבל שניים שהופצו לאחרונה - ממלחמת הזוועות שמשתוללת במקסיקו - יצרו סופה של מחאה.
זה מאיר נקודה שפייסבוק מעדיפה שלא תוצג: הקלות של שיתוף לא רק של תמונות חתולים חמודים, אלא גם של תמונות זוועה. לפני עשור, היית צריך לנבור באתרים מפוקפקים נוסח Rotten כדי למצוא כאלה, והיו אתרים איסלמיסטיים שהתמחו בהפצת סרטוני עריפה, אבל אלא אם נקטת מאמץ, החומר הזה לא היה מגיע אליך בכוחות עצמו. קלות השיתוף בפייסבוק משנה את המצב הזה.
בפייסבוק בישראל נשמעו לאחרונה קולות של גולשים זועמים שהזדעזעו מתמונות של חיות שעברו התעללות מחרידה ומילאו להם את הפיד. ההתמודדות של החברה עם תכנים שנועדו לזעזע היא במקרים רבים, תמוהה: רק לאחרונה עצרה משטרת ישראל עשרה אנשים שהציבו ראשים של חיות משק בפרהסיה, במחאה על תנאי הגידול שלהן וכמסר שתומך בצמחונות. מצד שני, המשטרה לא פשטה על אף אטליז על שהציג בחלון הראווה שלו חיות מתות. התפיסה הזו, שהיא צבועה למדי, קיימת גם בפייסבוק.
להזכירכם, על אף התפקידים שממלאת הרשת החברתית באירועי מחאה וסוגיות חברתיות, עדיין מדובר בכלי של בידור ולא של מחאה. אנשים לא באים אליה כדי להתעצבן, הם באים אליה כדי להתבדר. שזה לגיטימי, פחות או יותר, אבל הפסיקו לדבר עליה כאל כלי משנה-עולם. היא לא; היא כלי שמרני להחריד, שרק מאפשר למשתמשים לקבע את עצמם במסלול שבו היו קודם לכן. לפיכך, קל לראות מדוע תמונות שנושאות מסר חשוב אך עטופות בדם לעולם לא ימצאו מקום ברשת החברתית.
אין אינטרנט. מה נשתנה?
העיתונאי פול מילר התחיל פרויקט שאפתני לפני שנה: 365 ימים ללא רשת. הוא האמין, במידה של צדק, שהרשת הורסת את החיים שלו, את המגעים האנושיים שלו, את יכולת הריכוז שלו. אחרי שקיבל את ההחלטה, הוא המיר את הסמארטפון שלו בטלפון בסיסי מיושן, ניתק את כבל הרשת שלו וכיבה את ה-WiFi. עתה, הוא מספר על חוויותיו.
לאחר הניתוק, חש מילר כמעט מיד בתוצאות חיוביות: הוא יצא הרבה יותר לטיולי אופניים, גילה שאין שום בעיה לקרוא ספרים מעצים מתים (הח"מ עדיין מתעצבן מכך שהם לא מסוגלים לומר לו מה השעה), ובמקום לבזבז זמן בהשוואת מחירי כרטיסי טיסה ברשת הוא פשוט הרים טלפון לחברת התעופה ושאל מה יש להם להציע.
הוא הלך יותר, פגש יותר חברים, והשתמש במפות נייר במקום במפות גוגל וגילה שהשד לא נורא כל כך. הוא כתב חצי מהספר שרצה לכתוב. הוא גם ירד במשקל מהר מאוד. חודש לאחר שהתחיל את הניסוי, הוא הצטרף לעשרות אלפי חרדים שהגיעו לכנס גדול נגד החיבור לרשת. אחד מהם זיהה אותו כמי שכתב את המאמר על עזיבת הרשת והתלהב. החיים נראו טובים.
ואז צורת החיים הרגילה שלו התחילה לחזור לעצמה. במקום לבזבז זמן ברשת, הוא בזבז אותו במשחקי מחשב. יכולת הריכוז שלו חזרה, והוא יכל לקרוא בישיבה אחת 100 עמודים מהאודיסיאה (הלוואי עלי, צריך לחזור לשם מתישהו) אבל הנטיה שלו לבזבז זמן שבה והוכיחה את עצמה.
גרוע מכך, הוא איבד קשר עם חלק ניכר מהחברים שלו. הוא כמעט שלא יצא מהבית, עד כדי כך שעורר דאגה מצד ההורים שלו. בהתחלה הוא התלהב מאוד מכך שהוא קיבל מכתבים, מכתבים של ממש ולא מייל, והתלהב גם מהצורך לענות עליהם. אחרי כמה חודשים הוא הגיע למסקנה שתריסר מכתבי נייר בשבוע גרועים כמו מאה מיילים ביום.
הוא גם הבין שהחיים המקוונים אינם נפרדים מהחיים שאינם כאלה: שניהם אמיתיים. אנחנו לא מפסיקים חוסר היכולת שלו לתקשר ברשת עם חברים גרמה לכך שהם ניתקו מגע. לטוב או לרע, כשאתה חי בחברה מחוברת הבחירה להתנתק מנתקת אותך לא רק מה"רשת", אלא גם מאנשים אמיתיים מאוד.
רוצים לפרסם ברשת? קחו אתכם גז מדמיע
אם מציעים לכם פרסומת ברשת, גלו חשדנות בריאה. אם אומרים לכם שהפרסומת תהיה על בסיס מספר הצפיות, כלומר שהיא הופיעה לכמה מילי-שניות על הרשתית של הצופה ולא על בסיס הקלקה, השתמשו בתרסיס גז מדמיע נגד הנוכל.
מזימת פרסום חדשה מופעלת כנגד השוטים שקונים מודעות בשיטת הצפיות: אתה משלם על הפרסומת ואף אחד לא רואה אותה אי פעם. רשתות של נוכלים בונות עמודים בלתי נראים, שמכילים ערימות גדולות של מודעות. אף אחד לא יראה אותן, אבל כאשר אתר לגיטימי יפנה לעמוד הזה, הנוכל יטען בפני הלקוח שמישהו ראה את המודעה שלו.
מדובר בתופעה נפוצה למדי: חברת מעקב טוענת שהתרגיל הזה מהווה לפחות 2% מחבילות הפרסום שנשענות על מספר צפיות. וזה, רבותי, הרבה מאוד כסף. בכלל, נראה שכלכלת הרשת סובלת מריבוי נוכלים: כבר למדנו שלפחות 8% מהמשתמשים של פייסבוק הם מזויפים. יזהר הקונה. או, על כל פנים, ישקיע בתרסיס גז מדמיע איכותי.
אכלו לי, שתו לי
סופרים ומלחינים בבלגיה דורשים לקבל מספקיות הרשת של ארץ השוקולד אחוזים מההכנסות שלהן. ספציפית, האיגודים של הנ"ל רוצים לקבל 3.4% מהתשלום על כל חשבון אינטרנט במדינה.
למה? על פי אותו ההגיון הישן של "מס הקלטות": הנחת היסוד היא שאם קנית קלטת, אתה מתכוון לעשות בה שימוש לא חוקי ועל כן לחברות ההקלטה מגיעים אחוזים ממכירה של כל קלטת. הנחת היסוד של הסופרים והמלחינים הבלגים היא ששימוש באינטרנט מיועד לפגוע בזכויות היוצרים שלהם ועל כן מגיעים להם אחוזים.
חוקי הקלטות, שקיימים כיום בקנדה והיו קיימים גם במדינות אחרות, הושגו על ידי חקיקה בגוף שלפחות רשמית לאזרחים יש יכולת להשפיע עליו. כאן, הנסיון הוא לבזוז את האזרחים באמצעות בתי המשפט. יש בכך משום כריתת הענף שעליו יושבים היוצרים: אם "זכויות יוצרים" יהפכו למילה נרדפת ל"שוד ברשות החוק", האמנים יאבדו במהירות את תמיכת האוכלוסיה. אנשים לא אוהבים מסים לא צודקים. אתה חושב שגנבו ממך? לך לבית המשפט ותבע את הגנב. אל תגבה מס מהשכן שלו.
קצרצרים
1. דיווחנו אתמול (ד') על המגמה המדאיגה שבהפיכת עמק הסיליקון לעוד מפלצת שמנסה להשפיע על מדיניות הממשלתית בארה"ב באמצעות "שליטה באמצעי הפצה מסיביים". ואם לא היה די בכך, עכשיו אנחנו למדים שיותר ויותר בכירים בעמק הסיליקון הגיעו ישירות מוול סטריט. האנשים שהובילו לפגיעה בכלכלה העולמית, ביניהם יוצאי החברה שידה בכל ויד כל בה, גולדמן סאקס, תופסים עמדות מפתח בעמק הסיליקון. לא פעם, מביאים איתם יוצאי וול סטריט שילוב מסוכן של חוסר מעצורים וחוסר יכולת. בקרוב יצטרכו הרגולטורים להשגיח בשבע עיניים אחר חברות הטכנולוגיה.
2. ואם כבר צוקרברג והמשחקים הפוליטיים שלו, פייסבוק דחתה מודעה ראשונה נגד FWD.us, קבוצת הפעולה הפוליטית של צוקרברג, בתואנה שהמודעה משתמשת בתמונה של מנכ"ל פייסבוק ללא אישור. ככה זה בחיים, צוקרברג: אם אתה מכניס את עצמך למשחק הפוליטי, חלים עליך הכללים של המשחק הפוליטי. אתה לא יכול לטעון שאתה דמות פרטית לאחר שהפכת עצמך לדמות ציבורית בעליל. מה שמרשים פה הוא העובדה שלצוקרברג אין כל מעצורים להשתמש בפייסבוק כדי למנוע ביקורת על FWD.us, מה שרק מראה עד כמה מוסרי הבחור.
3. היכונו לעתיד נוסח דיסנילנד: גוגל מאמצת את המדיניות השמרנית של אפל ומשתמש בגוגל גלאס שישתמש בקללות יגלה שהגרוטאה מעמידה פנים שהיא לא מבינה מה הוא אומר. זה שימושי, או ליתר דיוק מתסכל, כשאתה רוצה להכתיב לגלאס הודעת טקסט. אין שום אפשרות לשנות את ברירת המחדל הזו. גוגל תשטוף לך את הפה בסבון בין אם תרצה ובין אם לא. בהנחה, כמובן, שתקנה את המכשירים שלה. אף אחד לא מכריח אותך.
4. מוזילה, שמוציאה את הדפדפן העצמאי פיירפוקס, מידידיו הטובים של האדם, התעצבנה לאחרונה עת התחוור לה שחברת תוכנות ריגול עושה שימוש בלתי לגיטימי בפיירפוקס. החברה המדוברת היא Gamma International הבריטית, שמוכרת רוגלות לעשרות ממשלות ברחבי העולם, חלקן כל כך לא סימפטיות שהן היו גורמות לוולאד טפאש לצמרמורת. כל זה לא חדש, אבל מה שהביא למוזילה את הסעיף – ובצדק - הוא שהתוכנה של גאמה מתחזה למוזילה: המשתמש מתבקש להתקין מה שנראה כמו מוזילה, עד לרמת המניספט של החברה שמופיע בתוכנה, אבל בפועל זו תוכנת ריגול. דיווחים בלתי רשמיים אומרים שבגיהנום עובדים על מעגל חדש, שמיועד ספציפית למתכנתים ומשווקים שלא שואלים מי עושה מה עם התוכנה שלהם; השמועות אומרות שהמעגל ייקרא על שמו של וורנר פון בראון.
5. תולעת קטנה בשם ראיין סיי (Ryan Seay) ניהל מערכת יחסים עם בחורה בשם הולי ג'ייקובס. מבלי ידיעתה, הוא צילם אותה בתנוחות פורנוגרפיות. אחרי שמערכת היחסים הסתיימה (נו, מי ינהל מערכת יחסים עם תולעת), הוא העלה את התמונות הללו למספר אתרים פורנוגרפיים, במה שמכונה "פורנו נקמה". ג'ייקובס תובעת כעת את האתרים הללו, שהם אתרי פורנוגרפיה כלליים למדי, בטענה שהם אתרי פורנו נקמה. היא רוצה את הסרת התמונות, כמו גם פיצויים. נשמע הוגן לגמרי. אם החברות לא אוהבות את העובדה שהן צריכות לשלם על הפצת תמונות כאלה, הן מוזמנות לתבוע את מר סיי ולהוציא ממנו כל גרוש שירוויח אי פעם.
- להרשמה לניוזלטר דו"ח טכנולוגי (תיבה שישית)
