הממשלה הפדרלית נגד המזימה של חברות הסלולר
תוכן לא רצוי בתשלום עולה על הכוונת של הממשלה, העלות של השקת אפליקציות מאמירה, רוסיה נגד בלוגר אנטי-פוטיניסטי, ומשתמשי רדיט לא יפענחו את הפיגוע בבוסטון
הונאה קטנה ומעצבנת
להוציא בנקים, אין עוד חברות המסוגלות להוליך שולל את הציבור חוץ מחברות הסלולר. הונאה מאוסה במיוחד שחלק ניכר מהן נוקטות בה – בכלל זה שלוש החברות הישראליות הגדולות לאורך השנים – היא דחיפה של שירותים שהלקוח לא ביקש ושלקיומם הוא כלל לא מודע. זה מתחיל בשיטה הידועה של סוחרי הסמים: המנה הראשונה חינם. אחרי כמה חודשים, פתאום מה שהיה חינמי מתחיל לשתות את הדם שלך בקשית.
ברוב מוחלט של המקרים, הלקוח כלל לא מודע שהוא משלם עבור שירות חדשות יעודי מקמצ'טקה. ובגלל שחשבון הסלולר בנוי במכוון כך שאי אפשר יהיה להבין מה הוא רוצה מהחיים שלך, רוב האנשים לא יעלו על זה. אם הם עולים, הלקוחות מגיעים לשלב השני של ההונאה: החברות ייבשו אותך מול נציגי השירות במשך שעות. הרעיון הוא שהחיוב יהיה קטן אבל קבוע, קטן מספיק כדי שאנשים לא יתעקשו להוציא את הזמן הנדרש כדי לקבל כמה שקלים בחזרה. אם נציגי שירות הלקוחות של החברה מאומנים כיאות, הלקוח שבסך הכל רצה להפסיק לשלם עבור שירות שהוא לא צריך ולא היה מודע לקיומו יסיים את השיחה כשהוא מרגיש אשם על כך.
בארה"ב, החליטה רשות התקשורת הפדרלית לתבוע חברה שנקטה בשיטה הבזויה הזו. כתב האישום לא בוחל במילים: "הנאשמים הפעילו מזימה שבה הם מחייבים את הלקוחות על שירותי מנוי במסרונים, אף שהלקוחות לא אישרו את הרכישה של שירותים אלו." למרבה הצער, ההתמקדות הפעם בחברה קטנה, שהבעלים שלה כבר הסתבך בשלל מעשי נוכלות אחרים. ככל הנראה, קשה לצוד את החברות הגדולות: יש להן הרי כסף, לוביסטים ועוכרי דין יקרים.
ובכל זאת, לתשומת הרגולטורים המנמנמים של מדינת ישראל: ככה עושים את זה. אתם אמורים להגן עלינו, אחרי הכל.
אפליקציה: כבר לא משחק ילדים
מדי כמה שנים מגיעה וריאציה חדשה על האגדה הקפיטליסטית : כל אחד יוכל להגיע רחוק, אם רק יעבוד קשה. לאגדה הזו, כמובן, אין כל בסיס: רוב האנשים עובדים קשה ונשארים עניים, או, במאמץ, מצליחים למרפק את עצמם למעמד הביניים ובמאמץ עילאי גם להשאר שם.
אבל המערכת צריכה לספר לכם את הסיפור הזה כדי לקושש קצת לגיטימציה, אחרת אתם עוד עשויים לחשוב שהמשחק מכור ושקבוצה קטנה של אוליגרכים מוחקים זה לזה חובות של 150 מיליון על חשבונכם, תוך שהם שומרים היטב על ההון שלהם, אבל מפעילים את עושי דברם כדי לוודא שדווקא החסכונות והפנסיה שלכם ישמשו כז'יטונים במשחק המסוכן מאד של ההון העולמי. אז, הם מספרים לכם שאם רק תאמינו בעצמכם ובחזון שלכם, אם תדעו לשיר/לרקוד/לנהל חשבונות, תצליחו לשבור את המעגל ולפרוץ החוצה ולהצטרף למועדון של אלה שלא צריכים לספור כמה כסף יש להם.
זה לא באמת עובד ככה, כמובן, אבל זו האגדה. הווריאציה האחרונה היא מפתח האפליקציות הקטן. כל אחד, אומרים לנו, בהנחה שיש לו כשרון ובהנחה שהוא יודע לקרוא את רוח הזמן, יכול להפוך לכוכב תוך כמה שבועות או חודשים, אם רק יפתח אפליקציה שתהפוך ללהיט. רוב האפליקציות, אין צורך לציין, לא הופכות ללהיט וחלקן הגדול מחזירות בקושי, אם בכלל, את ההשקעה בהן. אבל נתון חדש ומדכא של "וול סטריט ג'רנל" מסביר שוב למה אין טעם להכנס למשחק הזה בכלל.
הסיבה פשוטה: הרעש שיוצרות האפליקציות האחרות בשוק – ויש מיליוני אפליקציות – יטביע את קולה של האפליקציה שלך. כדי להתגבר על הרעש הזה, תצטרך להטביע סכומי עתק – שיכולים להגיע למיליוני דולר – כדי להשיק אותה בקול תרועה, ואולי למשוך מספיק תשומת לב כדי להחזיר את ההשקעה. תצטרך להשקיע בסרטונים, בשותפי תוכן, בחידונים, בליצנים על חבל. זה יכול גם להגיע לעד שני דולר למשתמש - ואם אתה חושב שמישהו ישלם על האפליקציה שלך יותר מדולר בודד, אולי כדאי שתחשוב שוב.
בקצרה, גם משחק האפליקציות מיצה את עצמו. עכשיו, כדי להצליח, אתה צריך שיהיה לך הון ראשוני גדול, או מישהו שיהיה מוכן לממן אותך בסכומים גדולים מאד. בקיצור, אתה צריך או להיות באוליגרכיה, או למצוא חברים שהם כבר חלק מהאוליגרכיה.
בהצלחה עם זה.
כך ייעשה לאיש שהתגרה בפוטין
לכמה חודשים בסוף 2011, נראה היה שהמערכת מזדעזעת. קולות שעלו מהרשת, שהתנקזו סביב מנהיגים כריזמטיים, הובילו להפגנות ענק ברחובות, במספרים שלא נראו קודם לכן. המשטר נבהל, מאד, ניסה לזרוק כמה עצמות לקהל הזועם, ואחר כך הכל התפוגג והדברים שבו למסלולם. האנשים שיצאו לרחובות הפכו למתוסכלים, מרירים, ואיבדו כל אמון ביכולת לשנות את המערכת.
אני מדבר, כמובן, על רוסיה.
בימים אלה מעמיד המשטר הפוטינסטי לדין את הבלוגר אלכסיי נבאלני, אחד הלוחמים הידועים ביותר בשחיתות במדינה, שקרא בסוף 2011 ל"ללאומנים, לליברלים, לשמאלנים, לירוקים, לצמחונים, לבני המאדים" לצאת לרחובות ולצעוק בקול רם "פוטין גנב."
והם באו, במספרים גדולים. אבל לא היתה להם תוכנית והם לא ידעו איך להפיל את המשטר. אז עכשיו חלק מהם עומדים לדין, ביניהם נבאלני. במשך כמה שנים, המשטר החזיק תיק פתוח בחשד לשחיתות מעל ראשו של נבאלני, בתקווה לגרום לו לסתום את הפה. זה לא עבד. נבאלני הוא רוסי נדיר, מהזן שמושך תשומת לב והערצה עוד מהתקופה הצארית: הוא שלא מנשק את נעליו של השליט.
בשנה שעברה, סגרו הרשויות את התיק נגד נבלאני. הוא, מצידו, מיהר לחשוף מידע מביך על ראשי התביעה. אז התיק המקורי, שלכאורה נסגר מחוסר ראיות, נפתח מיד מחדש - ועכשיו הולך להיות ברוסיה עוד משפט ראווה. כמו ברפובליקה מסוימת במזרח הים התיכון, שם נטען שהמפגינים נגד המשטר ממומנים על ידי גורמים עוינים, טוענים נציגי השלטון הרוסי שנבאלני הוא סוכן זר, שמטרתו היא להפיל את השלטון.
בסופו של דבר, פוטין חייב להראות שהוא מוחץ את היריבים שלו, אחרת הוא ייראה חלש. דיקטטור שנראה חלש לא שורד הרבה יותר מדי זמן.
יותר מדי זמן פנוי
דיווחנו אתמול (ד') על כך שהחקירה הפדרלית לתוך פיגוע התופת בבוסטון תסתייע בכל התמונות והסרטונים שהציבור יעמיד לרשות החוקרים. יש מי שלא מסתפק בכך: באתר רדיט כבר החלו לארגן מסע ציד בנסיון לזהות את הטרוריסטים.
הם מנסים לברר, באמצעות נבירה בצילומים שפורסמו, מי הם האחראים לפיגוע, ולנסות לזהות אנשים שצולמו במקום. הם, בקיצור, משחקים בשוטרים – רק בלי האימונים שעוברים שוטרים ובלי האחריות שבאה עם התפקיד. אם למדנו משהו מהמחדל שאחרי הטבח בסאנדי הוק, כשבשעות הראשונות פורסם שמו של אחי הרוצח כאילו היה הרוצח, הוא להזהר ממשחקים מטומטמים כאלה.
עד כה, ברדיט זיהו כעשרה אנשים שהם חושבים שהם חשודים, ומנסים לחפור עליהם מידע. הסיכון שבזיהוי לא נכון גבוה מאד; יש אנשים שהמוניטין שלהם עומד להפגע בגלל שלמישהו עם יותר מדי זמן פנוי ופחות מדי שכל התחשק לשחק בבלשים.
לא כך אמורה החברה שלנו לעבוד. יש סיבה לכך שהחקירה מוענקת לאנשים מיומנים ולא לכל אדם עם חיבור רשת. כפי שכותב יפה אלקסיס מדריגל, מדובר בוויג'ילנטיזם ישן ורע, שמלווה באשליה שלמה שאנחנו עושים ברשת אין השפעה על החיים האמיתיים. די כבר.
קצרצרים
1. מישהו בממשלה הסינית לא אוהב את אפל. יכול להיות שהוא הימר על מחיר המניה, שבימים אלה מבצע חיקוי של הטיטאניק, והחליט להתנקם? לא ברור. מה שכן ברור הוא שהשופרים של המשטר, ביניהם People's Daily, מדווחים על כך שנפתחה חקירה כנגד אפל בשל.... פורנוגרפיה. כן, כן: החברה שידועה בשאר העולם בפוריטניות הקיצונית שלה חשודה בסין בהפצת פורנוגרפיה. צופי סין ותיקים נזכרו שכשנה לפני שגוגל יצאה מסין, היא הסתבכה גם היא בחשדות פורנוגרפיה שם. מה קורה? אין לדעת. בפרפרזה על צ'רצ'יל, סין היא חידה בתוך תעלומה, עטופה בברדס עינויים.
2. דיווחנו אתמול (ד') על כך שסמסונג נמצאת תחת חקירה בטייוואן, בחשד לכך שהיא הפעילה קמפיין של טוקבקים נגד HTC. החברה מודיעה כעת שהמצב מבחינתה "חסר מזל", אבל טוענת שהיא הפסיקה להשתמש בקמפיינים כאלה כבר בשנה שעברה. כלומר, עד ממש לאחרונה, בסמסונג חשבו שזו טקטיקה טובה לרמות את הציבור ולפרסם מידע יח"צ שהתחזה להיות דעה של אדם לא מעורב. יש לקוות שהרגולטורים הטייוואנים לא יתרשמו ויקנסו את החברה כהוגן.
3. הרשת בהיסטריה כתוצאה מכך שהגרוטאה החדשה של גוגל, משקפי הגלאס, החלה להגיע אתמול (ד') לידי המפתחים. עם זאת, בדיקה של תנאי השימוש של גלאס מעוררות סיבה אחרת לגמרי להיסטריה: גוגל אוסרת על המשתמש למכור מחדש, לתת במתנה או אפילו להשאיל את גלאס ללא אישורה. משתמשים שיתעלמו מכך ימצאו שהמכשיר שלהם הפך לבלאטה יקרה בשווי 1,500 דולר. כלומר, גוגל אומרת למשתמש שהיא ממשיכה להיות הבעלים של המכשיר גם אחרי שהוא סיים לשלם עליו. התרגלנו לזה בתחום התוכנה, שם אמרו לנו שוב ושוב שאנחנו לא קונים מוצר, אנחנו קונים "רשיון" להשתמש בו; עכשיו גוגל מעבירה את הנהלים הללו גם לתחום החומרה. זה די מקובל בדגמים המיועדים למפתחים - אבל בדרך כלל אתה לא משלם עליהם 1,500 דולר.
4. פיגיבאקר (Piggybackr) הוא סטארטאפ מסקרן, שמיועד לילדים ואמור להיות תחליף קיקסטארטר. הוא מיועד לאפשר להם לממן פרוייקטים קטנים, ומתמרץ אותם לעשות את זה באמצעות מטלות שהם מתבקשים להשלים, כאשר המטרה היא לבנות את האמון שלהם בעצמם. האתר מיועד למי שאין לו חשבון בנק או כרטיס אשראי, וילדים בגילאי 13 ומטה מתבקשים לספק את אישור ההורים להשתתפות בו. הפרויקטים שהוא מקדם אמורים להיות בעיקרם חברתיים יותר מאשר כלכליים.
5. שקיעת הדורות: ילדים בימינו (השמע מוזיקת "היו היה") כבר לא יודעים מה משמעות האייקון של שמירת המסמכים או הקבצים. הסמל איבד את המשמעות המקורית שלו וכל מה שנשאר ממנו הוא הסמל. הסיבה לכך פרוזאית למדי: האייקון המוכר לרובנו מציין דיסק פלופי בגודל 3.5 אינצ'ים, פריט אקזוטי שיש להניח שאנשים מתחת לגיל 15 פשוט לא ראו מעולם. יצוין שאבנר קשתן, שכתב עבורנו כמה שנים טובות, חזה את זה מראש.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי"
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
