Bioshock Infinite: על מגדלים באוויר, אקשן מסחרר ואהבת אמת
הכותר החדש בסדרת המשחקים מתרחש בעיר מעופפת, אחת המרהיבות שאי פעם הוצגו. הוא משלב מדע, קסם ופעולה בצורה מאוזנת - ומותח ביקורת נוקבת על החברה האמריקאית בעבר ובהווה
Bioshock Infinite הוא הרבה דברים; משחק פעולה מגוף ראשון עם מגוון רחב של כוחות, טקטיקות, קרבות בוס מרתקים ואינטליגנציה מלאכותית מתקדמת. הוא גם משחק שכולל ספינות אוויר, ערים מעופפות, עבדות, גזענות, מורמונים, מסע בזמן וביקומים מקבילים, מדענים, קסמים ושאלות קשות על פטריוטיות, בחירה חופשית, הקרבה עצמית וחופש ביטוי.
זהו אחד מהמשחקים הטובים והחשובים ביותר שיצאו השנה. עד כמה הוא טוב - והאם הוא אכן "המשחק הכי טוב שיצא אי פעם", כפי שטענו חלק ממבקריו?
עלילה: עולם מדהים ובו כל תחלואי ארה"ב
אתם משחקים את תפקידו של בוקר דוויט, סוכן פינקרטון לשעבר בתחילת המאה ה-20, שנשלח לעיר הבדיונית והמעופפת קולומביה על מנת להציל את העלמה אליזבת.
וכן, אמרתי עיר מעופפת - המשחק, כמו המשחקים הקודמים בסדרה, לא מהסס להתעסק בטכנולוגיה אלטרנטיבית מרתקת. בקולומביה ישנם בניינים, בלוקים ושכונות שלמות שנעים באוויר ומתחברים אחד לשני בפאזל מופלא ומרתק. מדובר בעולם שיכול להכיל עשרות סיפורים ומשחקים בפני עצמו.
העיר עצמה מרתקת, יפיפייה ומורכבת. היוצרים מוודאים שאתם תבינו זאת, על ידי קטע הקדמה לא קצר שבו כמעט ודבר לא קורה, והמשחק נותן לכם להסתובב בעיר לפני שהוא בכלל נזכר שמדובר במשחק פעולה. בניגוד לשני המשחקים הקודמים, שנערכו ב-Rapture, כאן האפוקליפסה עדיין לא קרתה.
קולומביה הוא מקום חי ונושם, נפלא, צבעוני ומפורט להפליא. מעבר לכך, התחושה שהמשחק נותן לך חופש פעולה מוחלט אבל בו זמנית גם מוביל אותך באף ומאלץ אותך לקחת קו עלילה אחד גם מחזק מאוד את הקו הנרטיבי שלו - שמדבר על גורל ועל יכולת האדם לשלוט בו.
כפי שמהר מאוד תגלו שלעולם הצבעוני, המדושן והשמח של קולומביה יש צד אפל. התושבים אוהבים את ג'ון וולקינס בות', שהתנקש בלינקולן. הם סולדים משחורים, איריים, סיניים וערבים ויציינו זאת כלאחר יד בנינוחות מטרידה. הם מעריצים את קומסטוק - האויב שלכם במשחק - נביא בעיני עצמו ומנהיג כת אימתנית.
המשחק מותח ביקורת על דרום ארצות הברית ויוצא כנגד דת, קפיטליזם וגזענות. מבקרים רבים התערמו על ביקורת זו ואפילו טענו שהמשחק מעודד גזענות. אבל רבים ממשיכים להתבלבל בין ביקורת שנוצרת מהצבת מראה מול המציאות ובין תמיכה. בדרכו, ביושוק הוא אחד המשחקים הנוקבים ומעוררי המחשבה ביותר. הוא גם מאוזן מאוד: אם לרגע תחשבו שהוא רק מבקר את תפיסת "מפלגת התה" האמריקאית והקפיטליזם, המשיכו בעלילה ותראו כי ביושוק יודע לנתח היטב את כל כשלי החברה האנושית.
סוף המשחק מצליח להתעלות על הביזאריות הכללית שלו, אך מגיע קצת מהר מדי לטעמי. תוכלו לסיים אותו בתוך פחות מעשר שעות גם אם תאזינו לכל הקלטה מוחבאת, כל סרטון סודי, ותאספו כל פריט הניתן לאיסוף.
משחקיות: תתרגלו לחשוב במהירות
ביושוק החדש בהחלט מאמץ לא מעט מהגינונים של משחקי Halo, שחדרו כמעט לכל משחק פעולה כיום - מגן שנטען מעצמו ויכולת נשיאת שני כלי נשק בלבד. עם זאת, אקדחים ורובים משחקים פה תפקיד משני: בדומה לפלסמאידים מהמשחק הקודם, בביושוק 2 תוכלו להשתמש בכוחות ה-Vigors כדי לשלוט במכונות האויב, להפוך אותן לגלי מים או לשונות אש שיכו ביריב ועוד.
בהמשך, גם אליזבת הצעירה תצטרף אליכם ותסייע לכם - לא רק על ידי מציאת ערכות יד ראשונה, תחמושת וכסף, אלא גם על ידי יצירת קרעים ביקום, והיכולת שלה "לשלוף" עצמים מיקומים מקבילים לעולם המשחק שיוכלו לסייע לכם - כגון ארגז תחמושת, או צריח אוטומטי.
תוכלו לרכוש שדרוגים ל-Vigors ולכלי הנשק שלכם ואף לצבור פורצי מנעולים שיאפשרו לכם להיכנס למקומות חדשים במשחק. ואם זה לא מספיק, כמעט כל סביבה כוללת לא מעט דרכים מעניינות להשתמש בה לטובתכם - כגון רכבלים שמאפשרים לכם לנוע ממקום למקום במהירות בזמן הקרב, רחפות שניתן להשתלט עליהן ועמדות מפתח שמהן ניתן לצלוף ביריבים.
התוצאה היא שהמשחק נותן לכם הרבה מאוד כלים, טקטיקות ואסטרטגיות כיצד להתמודד מול כל קרב מאתגר. זה חשוב, כי ברמת הקושי הגבוהה המשחק יכול להיות רצחני. אחד על אחד, רוב האויבים שלכם יהיו טיפשים למדי, אבל בקבוצה הם ידעו לאגף אתכם ולטפס על קירות ובניינים. הבוסים במשחק, ובמיוחד הסייבורג HandyMan, יודעים להשתמש בסביבה, לנטרל את רוב הטקטיקות שלכם ולהכריח אתכם לחשוב במהירות.
אבל למשחק יש נטיה להשתמש באותם אויבים וסוגי בוסים ובשלב מסוים הקרבות מתחילים לחזור על עצמם. הם גם פחות מרשימים מהקרבות הבלתי-נשכחים של כותרי ביושוק הקודמים – כמו הפעם הראשונה שנתקלתי ב-Big Daddy במשחק הראשון.
אליזבת: ידידה, לא יותר
הדמות החשובה במשחק, אולי אפילו יותר מבוקר, היא אליזבת, הנערה הלכודה במגדל - רפונזל המסוגלת לקרוע את מרחב הזמן/חלל. הכוחות שלה כמעט בלתי מוגבלים והיוצרים הבטיחו כי היא תיתן הרגשה של דמות אמיתית.
ההבטחה הזאת מתקיימת ברמה מסוימת. אליזבת בהחלט מרשימה והאינטליגנציה המלאכותית שלה נהדרת. בניגוד למשחקים בהם בני הלוויה הממוחשבים שלכם רק גורמים לתסכול, אליזבת תורמת לקצב העלילה ולרמת הקושי של הקרבות.
אליזבת כתובה מצוין ומדובבת נפלא. גם הסיפור שלה מצוין והייתי שמח לדעת יותר על השנים בהן הייתה לכודה במגדלה ועל מקורות הכוח שלה. עם זאת, היא לא מעוררת רגשות וקשה לי להאמין שמישהו יצליח להיקשר אליה ולרצות להגן עליה, כפי שרצו המפתחים.
גרפיקה וסאונד: מהמרשימים ביותר
Bioshock Infinte הוא הישג מדהים מבחינה טכנית, ויזואלית ואומנותית. הוא מצליח לשמור על סביבות מפורטות ורמה גרפית גבוהה עם זמני טעינה קצרים וקצב פריימים גבוה. אבל ההישג המרשים ביותר הוא ללא ספק אותם רגעים קסומים, מבוימים לעילא עם משחקי תאורה וקצבים נפלאים - הנחיתה בקולומביה וההטבלה מיד לאחריה, המפגש הראשון עם אליזבת ועוד.
יותר נכון להגיד שביושוק החדש הוא סרט מצוין ומבריק, שבמקרה גם משולבים בו קטעי אקשן לא רעים בכלל. במחשבה אחורה, אחרי סוף המשחק, כל כך הרבה קטעים קטנים, דיאלוגים ונקודות בעלילה יהיו הגיוניים. קשה שלא להתרשם מכך שליוצרים היה חזון מובהק, מפורט ואחיד למשחק.
פס הקול של המשחק מבריק ומשלב נעימות ושירים שיוצרים אווירה שמתאימה לקולומביה כמו כפפה. המוזיקה של סצנות הקרב אכזבה אותי - והיא נשמעת יותר כמעין רעש מתכתי האמור ליצור תחושה של לחץ - אבל פשוט לא השתלבה במוזיקת המשחק הכוללת.
סיכום: קצר ומתוק
הדבר המתסכל ב-Bioshock Infinite הוא שכל החלקים בו מצוינים, אבל איכשהו סך החלקים אינו גדול מספיק. זהו משחק עם סצינות מדהימות, קטעי קרב נפלאים, ערכי הפקה מהגבוהים ביותר שנראו אי פעם ואחת מהעלילות המרתקות ביותר שנתקלתי בהם אי פעם, במשחק מחשב או בכלל.
אבל איכשהו, עם זמן משחק קצר, קרבות שחוזרים על עצמם וסוריאליזם מוגזם שלעיתים נראה כאילו היוצרים ניסו להכניס יותר מדי משחקים לתוך קופסה אחת, סוף המשחק השאיר אותי עם תחושת החמצה.
ולמרות זאת, הדרך לסוף המשחק היא החשובה - ובדרך זו אתם תופתעו, תתרשמו ותיהנו. ביושוק הוא כנראה לא המשחק הטוב ביותר אי פעם, הוא עדיין אחד המשחקים הטובים יותר שתראו השנה. וחשוב מכך, הוא כנראה ההוכחה הטובה ביותר לכך שמשחקי מחשב יכולים להיות יצירת אומנות.
