אין לך כוח לעבוד היום? קח סיני
תופעת המפתחים ששוכרים עובדים מהמזרח הרחוק להחליפם ונחים בבית מתרחבת, גוגל מסכימה לצנזר תוצאות חיפוש מביכות לאור דרישה בספרד, המידע העצום שיכולה המשטרה להשיג דרך הטלפון שלכם ויאהו מגיבה לטענות על מדיניותה בנוגע לעבודה מהבית
צרות עולם ראשון
סיפרנו לכם לפני כחודש ומשהו על מפתח ערמומי בשם בוב שערך מיקור חוץ לג'וב שלו: הוא היה מגיע לעבודה כדי לגלוש ברשת, בזמן שמישהו בסין היה עושה עבורו את כל העבודה שאותה הוא היה מציג אחר כך כעבודתו-שלו. עד שנלכד, הוא נחשב לעובד מצטיין. בוב שילם לכפיל הסיני שלו סכום קטן ביחס מהמשכורת הגדולה למדי שלו.
האיש בלי ספק דפק את המערכת ועורר סוג מסוים של הערצה - ומסתבר שהוא לא יחיד. בכנס RSA שנערך בימים אלה אומרים שמדובר בתופעה. בוב היה חריג בכך שהוא היה עובד במשרה מלאה, אבל על פי הטענות, עובדים במשרה חלקית, עובדי קבלן ופרילאנסרים עושים את זה כל הזמן.
השיטה פשוטה למדי: לוקחים את הוואסקו (מחולל קוד הזדהות לחיבור למערכת הארגון) שקיבלת מהחברה ושולחים אותו בדואר אל הכפיל שבחרת לעצמך. אחר כך אתה נשען על פערי השכר בין מדינת העולם המערבי שלך ובין מדינת העולם השלישי שבה חי הכפיל שלך, כדי לשלם לו שכר שנראה לו הוגן ועדיין להשאיר לך סכום מכובד.
אגב, יש ארגונים בארה"ב שרואים בסיפור הזה בעיה רצינית: להערכתם, עד 2020 יהיה צורך ב-1.4 מיליוני משרות של מתכנתים, אבל ארה"ב תוכל לספק רק 400,000 מהן, ובהתחשב במדיניות ההגירה הקמצנית של ארה"ב לא ברור איך תפתר הבעיה הזו. הפתרון שלהן הוא לשכנע אמריקאים ללמוד תכנות - כמובן, תוך מכירת האשליה שאתה לא תהיה איזה עובד קיוביקל שמוכר את שנות חייו הטובות ונזרק לרחוב בגיל 45, אלא שדווקא אתה תצליח להיות ביל גייטס או מארק צוקרברג הבא.
החברות רואות בתרגיל הערמומי הזה את אם כל פרצות האבטחה - ובצדק. במיוחד כשמדובר בסין, מדינה שתחום היצוא העיקרי שלה הוא ריגול תעשייתי. הן מתחילות לבלוש אחרי מקרים כאלה, כשהפתרון פשוט למדי: אם העובד שלך אמור לגור בפתח תקווה אבל מתחבר לרשת שלך משנגרי-לה - עיר דימיונית כמעט כמו פתח תקווה - אז יש לנו בעיה. שום דבר, כמובן, שמהנדסים עצלנים שלא רוצים לעבוד לא יוכלו לפתור. הרצון האנושי להימנע מעבודה, אחרי הכל, הוא אבי ההמצאה.
הקרב על הזכות להישכח
עוד יום, עוד מאבק משפטי של גוגל. הפעם, לשם שינוי, היא לא חשודה בהפרת החוק. למעשה, החוק האמור לא כל כך ברור וספק אם בכלל נכתב.
ספרד דורשת מענקית האינטרנט שהיא תיישם את מה שמכונה "הזכות להישכח". היא דורשת מהחברה למחוק מהארכיון שלה את כל המידע שעשוי לפגוע בשמו הטוב של אדם. גוגל נעמדה על רגליה האחוריות ושני הצדדים הגיעו לבית הדין האירופי לצדק.
לגוגל יש טענה חזקה: אם היא תיאלץ למחוק מידע שפוגע בשמו הטוב של אדם, תוך זמן קצר להפליא יגיעו פוליטיקאים וידרשו למחוק מידע מפליל עליהם. חיים רמון, למשל, יוכל לטעון שהוא מעולם לא נחשד בעבירות מין ולא תוכלו למצוא מידע על הפרשה; רופאים שהורשעו ברשלנות יוכלו לנשום לרווחה; חברות פרסום שמפירות את הפרטיות של הלקוחות שלהן תוכלנה... אה, רגע.
גוגל, עם זאת, הסכימה לעשות משהו נדיר: היא אמרה שאם בית משפט ימצא שמידע מסוים הוא דיבתי או בלתי חוקי בכלל, היא תסיר אותו מתוצאות החיפוש שלה בלי חקירה ודרישה. זה מעניין: מישהו צריך לעדכן את השר גדעון סער, כי כשמקישים בגוגל את המחרוזת "גדעון סער ה," החברה משלימה אותה ל"גדעון סער הטרדה". הפסיקה תיקח קצת זמן: היא לא תגיע לפני סוף השנה.
מה יכולים השוטרים להוציא מהסלולרי שלך?
המון.
התופעה של שוטרים שעורכים חיפוש בלי צו בטלפונים סלולריים הולכת ומתרחבת, וספק אם יש הוכחה טובה יותר לכך שהמציאות מתרחקת שנות אור מהחוק. כדי לקרוא מכתב, כזה שאף אחד כבר לא שולח, תצטרך המשטרה צו ברוב המקומות; סמארטפון, ששומר את הפרטים החשובים והרגישים ביותר בחייך, זמין כמעט לחלוטין.
אז מה יכולה המשטרה להוציא מהסלולר שלך? האגודה האמריקאית לזכויות האזרח הצליחה לענות על השאלה הזו לאחרונה. ממכשיר אחד, השוטרים הצליחו להוציא את רישום השיחות, אנשי הקשר, המסרונים, תמונות, סרטונים וסיסמאות - כמו גם 659 נקודות מיקום, בכלל זה 227 מגדלים סלולריים ו-403 נקודות חמות איתן בא המכשיר במגע.
כלומר, ניתוח מדויק של האנשים שאתה מכיר, ושל המקומות שאליהם אתה הולך. הכל חוקי. איך פותרים זאת? בהצפנה. במקרה של ארה"ב, בחלק מהמדינות המשטרה לא יכולה לפתוח את המכשיר שלך אם הוא מוצפן (כי יש ציפיה לפרטיות) בלי צו, ובישראל כנראה שלמשטרה לא יהיה קשב, משאבים וזמן להתעסק עם מכשיר מוצפן. כמובן, יש בכך סכנה - בארצנו הקטנטונת לא מן הנמנע שהמשטרה תאיים עליך או פשוט תרביץ לך עד שתגלה לה את הקוד. אח"כ תאשים אותך בתקיפת אגרוף של שוטר באמצעות לחי קטלנית.
משיבים מלחמה שערה
אחת השיטות הבזויות לעשיית כסף היא שליחת מכתב איום מעוכר דין לאדם מן הישוב, שבו הוא מואשם בכך שהוריד סרט או שיר או יצירה פורנוגרפית. הסחיטה פשוטה למדי: האיש יכול לבחור לשלם לסחטן סכום גבוה, או להסתכן בתביעה משפטית יקרה, תביעה שבעליל תפגע בשמו הטוב ושבכלל לא ברור שתסתיים בחפותו. רוב האנשים בוחרים לשלם כמה מאות דולרים כדי לצאת מהצרה הזו.
לא כולם. יותר ויותר אנשים מערערים על המכתבים האלה, לאחר שהבינו שהבריונים לא באמת רוצים לנהל הליך משפטי; הם רוצים לסחוט, ואם הקורבן מתנגד הם עוברים לקורבן נוח יותר.
לאחרונה התארגנו מספר קבוצות שלהם כדי לעצור את הסחטנים. הוקמו מספר אתרים - אחד מהם נושא את השם DieTrollDie (בגרמנית,"הטרול, ה") - והם מספקים מידע לכל דורש על היכולת להתמודד עם הסחטנים הללו. קיבלת מכתב איום? הם יספקו לך מכתב שמיועד לבית המשפט שמסביר שאתה לא יודע כלום מהעסק הזה ושבכל מקרה לא עשית כלום - בלי הצורך בעוכרי דין ובתשלומים. הם גם מספקים מידע על עו"דים שמוכנים לייצג את קורבנות הסחיטה פרו בונו. כך צריך.
קצרצרים
1. יאהו קצת נרתעה מהרעש שנוצר כאשר היא הודיעה לעובדים שלה שחסל סדר עבודה מהבית ומנסה כעת להסביר את המהלך - שזכה לביקורת ממספר רב של גורמים בתעשייה, ביניהם מייסד וירג'ין ריצ'רד ברנסון. החברה בחרה בהודעה משונה, שעשויה לגרום יותר נזק מתועלת: יאהו הודתה שהיא יודעת שרוב התעשיה לא מקבל את עמדתה בנושא עבודה מהבית, אבל אמרה ש"אנחנו עושים את מה שנכון ליאהו עכשיו". בלי נימוקים, בלי הסברים, עם מגע קל של אנוכיות מסתגרת. אמא מאריסה יודעת הכי טוב.
2. ארגון זכויות עובדים סיני שפועל בהונג קונג, כלומר בחלק הפתוח יחסית של הרודנות הסינית, הודיע שלמרות כל הטררם של אפל על שמירת זכויות העובדים שלה במפעלי המדינה, היא לא עושה זאת בפועל. הארגון ראיין 130 עובדים משלושה מפעלים שמייצרים עבור אפל, שסיפרו על "תנאי עבודה לא אנושיים". כמו כן חלה צמיחה במה הקבלנים של אפל מכנים "תכניות השתלמות" במסגרתן נלקחים תלמידים וסטודנטים לעבודה ללא תשלום. הקבלנים גם מונעים מעובדיהם גישה לתזונה נכונה, די שינה, ואפילו הפסקות שירותים. ככה מייצרים את האייפונים והאייפדים שלכם; אל תשכחו, זה חלק מהמחיר. כשאתם קונים גאדג'טים, אתם נהנים מעבודת עבדים.
3. בחדשות אחרות בגזרת התפוח האפל, מנכ"ל אורנג' צרפת, סטפאן רישאר, אמר לאחרונה שאפל נכנסה ללחץ עקב התחרות בתחום הסלולר. רישאר מאוד מבסוט מן העניין; לדבריו, הלחץ בו נתונה החברה הפך אותה לשחצנית פחות בהתנהלותה מול חברות אחרות. וואו, כנראה שהם באמת לחוצים שם.
4. בלקברי, החברה שפעם נקראה RIM, הודיעה שהיא בוחנת באינדונזיה שירות חדש, שמאפשר העברת כספים באמצעות שירות המסרונים הייעודי שלה, BBM. התכונה הזו מיועדת בינתיים לשווקים מתפתחים בלבד ובלקברי לא מצפה שהיא תזכה לעניין במערב. עם זאת, בשווקים המתפתחים היא מעריכה שזו תהיה עוד סיבה לכך שמישהו שכבר רוצה לרכוש לו Z10 אכן יעשה זאת. לבלקברי יש נתח שוק ניכר באינדונזיה, אם כי הנתונים מראים שגם שם היא כנראה מפסידה לאנדרואיד.
5. במדרג סוגי הגיקים, טרקיז - מעריצי "מסע בין כוכבים" (המונח העברי מופיע כאן כדי לגרום להם עוויתות) - נחשבים במקום נמוך במיוחד, קצת מעל צופי רכבות. עם זאת, הם מאורגנים להפליא, כנראה משום שהם שואבים את ההשראה שלהם מגזע הבורג. הם השיגו הצלחה מפתיעה לאחרונה, כשעדרים שלהם פשטו על ההצבעה על שמו של ירח שהתגלה סביב פלוטו והצליחו לגרום לכך שהוא ייקרא וולקן. זה הצליח משום שזה גם שמו של אל רומאי - המקבילה הלטינית של אל הנפחים היווני הפייסטוס - אבל הטרקיז יודעים בסתר ליבם שמדובר בכוכב שממנו הגיע מר ספוק.
