והאוסקר הולך לקיקסטארטר

חכמת ההמונים

בין הסרטים שהתמודדו אמש על פרס האוסקר (צפירות הרגה נשמעו בחזית ההסברה, אחרי ש"חמש מצלמות שבורות" לא זכה) התמודדו שלושה סרטים שהמיוחד בהם הוא שהם מומנו על ידי גיוס כספים בקיקסטארטר. אחד מהם, Inocente, אפילו זכה בקטגוריית הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר.

שני הסרטים האחרים הם Kings Point, שגם הוא התמודד על אותה קטגוריה ו-Buzkashi Boys, שהתמודד בקטגוריית סרט ה-Live action הקצר. אבל, בהתחשב בכיוון שאליו פנתה התרבות המערבית, תשומת הלב מופנית בעיקר ל-Inocente. הוא ניצח, אחרי הכל. הסרט עוסק בחלומותיה של ילדה חסרת בית בת 15 - אינוסנטה איסוקאר - להיות אמנית. הסרט כבר הפך אותה להצלחה: הציורים שלה נמכרים במחיר של בין 25 ל-5,000 דולר, מה שקצת מפתיע אותה. והיא אוהבת לתת את הציורים שלה בחינם.

מהפיכה אמיתית בקולנועצילום: בלומברג

אבל מה שחשוב מבחינת הטור הזה הוא, כמובן, החלק של קיקסטארטר. העלות של Inocente היתה 52,000 דולר שגויסו תוך זמן קצר באתר. העובדה שיוצרי סרטים מסוגלים לעקוף כך את האולפנים ואת הקרנות והסוכנים ואת כל שאר המתווכים בעולם הקולנוע - ולהגיע עד לאוסקר ואפילו לזכות היא מהפכנית. כך נפתח בפנינו עולם חדש ומגניב שבו יוצרים יהיו תלויים בקהל שמאמין בהם, לא במאכערים או סופרי זוזים שלא מוכנים לממן פרוייקט חריג. הציבור, בקצרה, עשוי להיות המצנאט של העידן החדש.

ועם זה, מטבע הדברים, יחזרו כל הבעיות של עידן המצנאטים - עידן ארוך מאוד, ממייקנאס הרומאי של המאה הראשונה לפנה"ס ועד סוף המאה ה-19 - שבראשן הצורך להתחנף למי שמממן אותך, מה שהולך להיות בעייתי בהתחשב בכך שמדובר באלפי אנשים. חלקם לא יסכימו עם החזון שלך ועם התוצר הסופי, מה שלפחות יהפוך את התהליך להרבה יותר מעניין.

הפעם זה לא עבד

NASCAR הוא סוג של מרוץ מכוניות בארה"ב (נוסעים ממש-ממש מהר במעגל. תראו), שמכוון בעיקר לאוכלוסיית הדרום. הוא משמש כאבן בוחן במלחמת התרבות האמריקאית: אם אתה לא מתלהב ממנו, סימן שאתה ילדה נאטורופאתית בת שנתיים עם קוקיות ששותה לאטה וחושבת שגם לפושעים יש זכויות, או בקיצור, ליברל (סמולן, בלעז).

בסוף השבוע קרה אסון באחד המירוצים של נאסקאר: תאונת שרשרת של עשרה כלי רכב גרמה לכך שרסיסים הותזו על היציע ופצעו כ-28 מהצופים.. האמת, זה סוג של דארוויניזם בפעולה: אם אתה יושב עם משקה קל ופופקורן וצופה בנהגים שמסכנים את חייהם למען הבידור שלך, אז מגיע גם לך להסתכן בפציעה קלה.

במקום היה, כמובן, מישהו שהנציח את כל התקרית בווידאו. הוא, כמובן, העלה את הסרטון ליוטיוב. התאחדות נאסקאר, כמובן, מיהרה להסיר אותו משם. רק זה חסר לה: שהאוהדים שלה יחשבו שיש סיכון בהגעה למירוצים שלה. היא עשתה זאת, כמובן, בתואנה של הפרת זכויות יוצרים. לטענתה, רק לה יש זכויות לצלם ולשדר את האירועים שלה.

יוטיוב עשתה את הדבר האוטומטי מבחינתה: היא הסירה את הסרטון עם קבלת התלונה עליו. אחר כך הגיעה גוגל ותיקנה את העוול. היא החזירה את הסרטון וקבעה שנאסקאר נסחפה. טוב שהיא עשתה את זה: אחרת כל תאגיד היה יכול להסיר כל סרטון שמביך אותו ולשלוח את יוצר הסרטון לברר את זה בבתי המשפט. כמובן, מאחר והתאחדות נאסקאר היא תאגיד, היא הצליחה לחמוק מכל אחריות לתרגיל המסריח שלה ולא שילמה עליו כל מחיר, אלא בדעת הקהל.

מצד שני, גם המצב שבו הזכות שלנו לדיבור חופשי מוגנת על ידי תאגיד מרובה מחושים כמו גוגל רחוק מלהיות מצב בריא.

השתלטות עוינת

שורה של תאגידים זכו לפרסומים מחמיאים באתר רדיט, שקהילותיו ידועות בעצמאיותן. תכני התאגידים קודמו במהירות לעמוד הראשי של האתר, מה שהבטיח להם חשיפה עצומה. אף אחד מהפרסומים האלה לא היה מודעה, הם כולם היו לכאורה הודעה רגילה ברדיט שמסבירה עד כמה המשתמש נהנה משירותיו יוצאי הדופן של המפלץ התאגידי המדובר.

התאגידים יודעים שהם לא יכולים להכנס סתם כך לרדיט, כי יירו בהם ברובי ציד קצוצי קנה, כראוי. אז הם שוכרים את שירותי לשונכחש אסטרטגיה חברתית בע"מ, והללו יוצרים עבורם פוסטים שנראים לגיטימיים, וערימה של משתמשים פיקטיביים שמצביעים עבורם, ועם הסוס הטרויאני הזה הם עוברים את החומות.

קח כמה גרושים. ועתה, ספר לכולם כמה אני נהדרצילום: שאטרסטוק

בקיצור, התאגידים מזהמים את השיח הציבורי כדי לגרוף עוד כמה זלוטס, וחסרי הנשמה עושים את זה באמצעות אלה שמכרו את נשמתם - הפרסומאים. התרגיל הזה לא חדש -חברות הטבק פרסמו במשך שנים "מחקרים" שמוכיחים שאין דבר טוב יותר מאשר שאיפת עשן טבק וירג'יניה נקי ורעיל לריאות שלך; בשנות החמישים, הם אפילו השתמשו ברופאים לשם כך. אבל הטריק הזה מעצבן כל פעם מחדש, במיוחד כשבמהלכו נפגעות מסגרות דמוקרטיות אמיתיות.

מטבע הדברים, אם התרגיל של המפלצות התאגידיות יצליח יותר מדי, אם רוב הפוסטים או שיעור ניכר מביניהם יהיה זבל תאגידי, רדיט יינטש תוך זמן קצר ויהפוך למדבר-רשת. 

קצרצרים

1. ממשלת צרפת עדיין חושבת שהיא תוכל להוציא כמה פרנקים מחברות ההייטק במיסים. מצידה, היא צודקת לגמרי: היא מספקת להן תשתיות שבלעדיהן המחשבים פשוט לא היו עובדים. היא רק לא יודעת שהיא מתעסקת עם אוסף שודדים בעלי נסיון, שמכירים כל שטיק בחוק המסים הבינלאומי הרבה יותר טוב מעורכי הדין של הממשלה. החברות, מצידן, מתעקשות שהממשלה צריכה להודות על כך שהן מסכימות בכלל להעסיק עובדים ולפעול במדינה. עכשיו שוקלת ממשלת צרפת להניע חוק שיאפשר לה למסות את חברות המידע על עצם איסוף המידע. גוגל ופייסבוק רוצות למכור את המידע הפרטי שלך לכל המרבה במחיר? ממשלת צרפת רוצה את האחוזים שלה מהיוון הפרטיות של תושביה. זו גישה... מעניינת. מעניין מה יגידו על כך השודדים המנומסים של עמק הסיליקון. 

יאללה, גוגל - תפתחי את הארנק

2. על ערוצי יוטיוב בתשלום כבר סיפרנו לכם. עתה נראה שהם מעבר לפינה: קוד שמופיע באפליקציה המעודכנת של יוטיוב לאנדרואיד מעיד על כך שבקרוב, השירות יאפשר לכמה ערוצים לדרוש תשלום עבור התוכן שלהם. הקוד אומר בפשטות "ניתן להירשם לערוץ בתשלום הזה רק מהמחשב שלך". המחיר אמור לנוע בין דולר לחמישה לחודש, ואם הערוצים האלה חושבים שמישהו יתרום להם שנקל משומש, אחרי שהתרגל לקבל מהם תוכן בחינם, כדאי שהתוכן שלהם יהיה מוצלח במיוחד.

3. ג'וליאן אסאנג' עדיין מחופר היטב בשגרירות האקוודורית בבריטניה וכתב של אתר ars technica ניסה להשיג איתו ראיון, לא ממש בהצלחה. מסתבר שאסאנג' משתמש באנשי השגרירות כסוג של מזכירים, שתפקידם לבודד אותו מעיתונאים שעשויים לשאול שאלות עוינות. למרות שאשת היח"צ של אסאנג' אמרה לכתב שהוא לא מעניק ראיונות, זמן קצר לאחר מכן הוא העניק ראיון לביל מאהר. הכתב לא ויתר, ובסופו של דבר הובטח לו שהוד ג'וליאניותו יעניק לו בחסדו עשר דקות מזמנו. רק לא ברור מתי. כנראה אחרי שהזאב פנריר יבלע את השמש.

4. לא רק ברשות כוחות האופל: בתי הספר לעיתונאות של אוניברסיטאות מיזורי ונברסקה מציעים לסטודנטים שלהם קורסים בעיתונאות-מזל"טים. בינתיים השימוש בהם מוגבל, משום שטכנית הוא בלתי חוקי: מעקב אחרי רמות מים, בצורת ושריפות. הפוטנציאל עצום, עם זאת: שניים-שלושה מזל"טים מעל הפגנה, ויש לנו מושג הרבה יותר ברור על מה שקורה שם ולא נצטרך יותר להישען על מה שאומר דובר של כוח שיטור כלשהו.