3 Assassin's Creed, או: היה היו זמנים באמריקה
הכותר החדש בסדרת משחקי ההתגנבות מצליח לחדש ולהפתיע – בגרפיקה מרשימה ובסביבות נאות של ארה"ב במאה ה-18 – ולתסכל במיני-משחקים מעיקים ולא נוחים שהם אנדרטה לקפיטליזם. איך הפך אחד ממשחקי הפעולה הטובים ביותר לגרסה מתישה של "אוצר לאומי"?
דמיינו לעצמכם שאתם קמים בוקר אחד - ומגלים שירשתם את הזיכרונות של אבות-אבותיכם. לגמרי במקרה, הם היו מתנקשים שנלחמו באבירים הטמפלרים - כדי למנוע מהם מלהשתלט על העולם. ועתה מגיע תורכם להמשיך במסורת; ברוכים הבאים לעולמו של גיבור משחק האקשן/התגנבות 3 Assassin's Creed.
המשחק, שיצא לאחרונה גם למחשב האישי, ממשיך את המגמה של קודמיו וקופץ קדימה בהיסטוריה, למאה ה-18, ומלחמת העצמאות של המושבות האמריקאית כנגד השלטון הבריטי. זהו שינוי חד, ובאמת משקף מעבר של "עולם חדש" לסדרה שכבר זכתה ל-4 כותרים ועתידה להפוך גם לסרט קולנוע.
ראד..ראדו..אני נכנע; קונור
גיבור המשחק הוא צעיר חצי-אינדיאני חצי-בריטי, בעל השם האותנטי ראדונהגאידון (נסו לומר זאת בקול. זה כיף). בשלב מסוים במשחק הוא זוכה לשם מערבי יותר – קונור – אותו אפשר להגות בלי להעליב את רוחות האדמה.
העלילה עצמה נעה בצורה חדה ברמתה, מכתיבה חדה ומצויינת והטובה ביותר שנראתה בסדרה, במיוחד מצד דמויות המשנה המקיפות את קונור - ועד לתגובות הפשטניות והלא מנומקות של קונור עצמו, שמרגיש כמו דמות סטריאוטיפית וחד ממדית (קודמיו, אציו ואלטייר, היו מתביישים). גם הדיבוב חד גוני וגורם לגיבורנו להישמע משועמם.
מנהג מגונה אחר הוא הניסיון של מעצבי המשחק, לשרת נאמנה את מעריצי ההיסטוריה האמריקאית האולטרה-פטריוטיים, בעלי הידע האובססיבי בחייו של כל "מייסד אומה". קונור ילווה את אירועי מלחמת העצמאות ויהיה מעורב במלחמה הגדולה כנגד בריטניה, ויראה כיצד מרד קטן מתפתח לאחד האירועים החשובים בהיסטוריה האמריקאית.
למעשה, Assassin's Creed 3 עמוס באישים ואירועים היסטוריים יותר מקודמיו, בצורה מוגזמת ומיותרת. לפעמים אף ברמה שפוגמת באמינות עלילה עצמה ומפעם לפעם אף מזכירה את סדרת הסרטים האיומה "אוצר לאומי" של ניקולס קייג'.
וזה כל כך חבל – מאחורי הקלישאות, הדמות הראשית המשעממת והלאומניות מסתתר סיפור שהוא הטוב ביותר בסדרה עד כה - ואף מרשים בעוצמתו ומפתיע, בהציגו את הצד של הטמפלרים. הוא בהחלט מפיח בסדרה רוח רענה, אחרי שלושה משחקים בהם גילמנו את אציו.
משימות חיפוש המטמון של קפטן קיד, והמשימות שבהם תחזרו להווה כדזמונד מיילס, הן גם מאוד שונות. משימות המטמון מרגישות כמו סצינות טובות במיוחד מסרטי "שודדי הקריביים", וחבל שאין יותר מהן.
העלילה צוברת תאוצה רק כשמתקרבים לקיצה; בסמוך לסופו, המשחק נותן גז ומציג שלל תפניות בעלילה - שנראה שהיוצרים הבינו ברגע שהאחרון שנגמר להם התקציב.
לחץ על הכפתור, אינדיאני!
בדומה לכל משחקי הסדרה, Assassin's Creed III מזכיר מעין משחק GTA בימי קדם. השחקן חופשי לטייל ברחבי עיר מפורטת להפליא - בה יש לא מעט מה לגלות ומשימות צדדיות - או להתקדם בקו העלילה הראשי. האקשן עצמו הוא מגוף שלישי, שבדרך כלל מציב אתכם מול אויבים רבים.
מערכת הקרב תצריך מכם לבצע סדרת התקפות מתואמות, בכוריאוגרפיה מרשימה למדי. אבל בפועל, כדי לקפד את חיי האויב כל שתצטרכו יהיה ללחוץ על כפתור ההתקפה ועל כיוונו של הקורבן הבא. מלבד יריבים מועטים שדורשים טקטיקות יותר מתוחכמות, לא מדובר במשחק שדורש מכם לחשוב אלא פשוט, להקליד.
תקבלו סימון ברור של הרגע בו היריבים עומדים להתקיף (עם תוצאות הרבה יותר אפקטיביות כאשר אתם מנטרלים אותם בהצלחה). יש לשחקן יותר כלי נשק להתקפות מיוחדות וחרישיות, אבל מלבד תחושת החיסול השקט, אין באמת סיבה שלא פשוט לזנק לתוך כל קבוצת חיילים, גדולה ככל שתהיה, ולחסלה. למען האמת, המשחק השלישי קל יותר מכל קודמיו, באופן די מאכזב – וכזה שמייתר את כל הצורך להשקיע, למשל, ברכישת כלי נשק חדשים.
מיני-משחקים. והיכן המשחק?
כדי להשאיר את השחקנים מרותקים, הוסיפו יוצרי המשחקים הקודמים מכניקות ותתי-משחקים רבים, שהרחיקו את AC משורשיו כמשחק התגנבות. AC3 עמוס במיני-משחקים: נוצות ודפים לאסוף, כפר אותו ניתן לשדרג ולאכלס, ספינה משלך שגם אותה ניתן לשדרג ולצאת לקרבות ימיים, מערכת כלכלית עמוסה בסגנון סימס, גילדת מתנקשים אותה ניתן לנהל, מבצרים שניתן לכבוש, תיבות אוצר שניתן לפרוץ אליהן, חיות שניתן לצוד ועוד; כל כך הרבה פעילויות צדדיות שהמשחק עצמו נראה שהלך לאיבוד.
התוצאה הסופית לא רק מבלבלת, היא גם מבולבלת. מערכות שנוספו במשחק הקודם בהצלחה לא רעה, כמו מערכת גילדת המתנקשים, מוצגת רק בגרסה חיוורת שלה במשחק הנוכחי. מערכות אחרות נראות כאילו הן התפתחו להיות מפלצת מרובת ראשים, כמו מערכת הכפר.
במהלך המשחק קונור יהפוך להיות ראש אחוזה, ויתחיל לגייס אנשים ולהקים כפר משלו. על ידי השלמת משימות עבור הכפריים שלכם תוכלו לשדרג את הבניינים, לקבל יותר משאבים ולנהל קשרי מסחר עם כפרים אחרים. הסוחרים שתשלחו יושפעו מרמת סיכון, מס ואיומי פיראטים (שאפשר לחסל במשימות הימיות).
זה מסובך כמו שזה נשמע - ומתבצע דרך ממשק לא נוח או אינטואיטיבי – שנבנה לקונסולות ולא למחשב שלכם. המיני-משחקים הם פאר הקפיטליזם: מטרתם לייצר לכם עוד כסף כדי שתוכלו לשדרג את הספינה/כפר ואז, לייצר אפילו עוד כסף. זהו רעיון סביר שהפך למשהו מסובך בגלל ממשק נוראי, ניתוק מוחלט ממטרות המשחק העיקריות ואף איכות הפקה נמוכה. למשל, משימות הכפריים הן נחמדות ומגוונות, אבל לעיתים קרובות נראה כי הכותבים שכחו בעצמם מה היה במשימה הקודמת.
גם המשימות הימיות – כיפיות ומגוונות ככל שיהיו, מנותקות לחלוטין מהמשחק הראשי. אחד המיני-משחקים המעיקים ביותר הוא פריצת המנעולים, שפשוט בנוי לבקר משחק ולא למקלדת ועכבר. המתחרה שלו לתואר "המעצבן ביותר" הוא מיני-משחק בו עליכם לנהל מו"מ להפסקת קרב בין שני כפריים זועמים, משהו שיכול לקחת גם שעה של צרחות (שלהם) ותסכול (שלכם).
מתיש? לפעמים. אבל איזה חתיך
אפשר גם להבין מדוע היוצרים כל כך התעקשו להוסיף מערכות נוספות – יסוד המשחק, הגיבור המתנקש עם יכולות הפרקור המדהימות – קצת מיצה את עצמו. אז כן, יש כעת עגלות נעות ויותר דרכים להסתתר ולתפוס מחסה, קרבות חדשים ואפילו אפשרות לרוץ דרך דירות ולדלג בין עצים שממוקמים בדיוק גיאומטרי, והשליטה הרבה יותר נוחה וגמישה, אבל האמת היא שקשה להתעלם מהעובדה שלמרות הקפיצה ביבשת ובמאות שנים, עדיין מדובר במשחק מאוד דומה ל-Assassin's Creed הראשון מ-2007.
המנה אולי קצת תפלה, אבל ההגשה של AC3 נהדרת: הגרפיקה שלו מעולה וכוללת סביבות מעוצבות היטב, אנימציות מצויינות, מודלים מפורטים, טקסטורות חדות ועוד. גרסת ה-PC סובלת ממספר גל'יצים, ויש שלבי טעינות ארוכים ולא נדרשים – במיוחד כאשר תרצו לנוע במהירות ממפה אחת לשכנתה – אבל בסך הכל מדובר במשחק יפה מאוד ומרשים. מלבד הדיבוב הרעוע של קונור, הדיבוב במשחק נפלא, משכנע ועשוי היטב, והמוזיקה הטובה בסדרה עד כה לטעמי.
סיכום
בסך הכל, אני מסיים את AC3 ברגשות מעורבים. נאה ככל שיהיה, הוא הרבה פחות מקורי ויחודי משיכלו האנשים המוכשרים ביוביסופט לספק. עם זאת, שינוי הנוסחה מהתגנבות לאקשן פשוט בסביבה פתוחה עם שלל משחקונים משנה את הנוסחה והופך את הסדרה לרלוונטית שוב.
בסופו של דבר, זה עדיין משחק מהנה, שמתמקד בתקופה לא שגרתית למשחק מחשב – ואף מצליח לרתק לעיתים. ועדיין, קשה שלא להרגיש שהסדרה מתחילה לאבד גובה, ומאלצת את היוצרים בכל פעם למצוא דרכים חריגות ומוזרות אף יותר לשמור על המשחק שלהם עדכני.
