הפילוח הגזעני מגיע לפרסומות ברשת
שמכם עשוי לקבוע איך יתייחסו אליכם אתרים בהציגם מידע שאספו, אנשים שהוכשרו ללוחמת סייבר פורשים מסוכנויות הביטחון ופועלים ללא כל בקרה, העט והנייר מחשבים קיצם לאחור ואפל הופכת לבת זוג בעייתית
השם שלך נשמע שחור, אתה בוודאי פושע
עוכרי דין ורואי חשבון מכירים את המצב היטב, ומתלוננים עליו לעתים קרובות: הם מעוכבים, על בסיס יומי כמעט, על ידי חוקרי פשעי צווארון לבן, לרוב - על לא עוול בכפם. החוקרים, מצידם, טוענים שזו איננה התנכלות, אלא פשוט הישענות על סטטיסטיקה: עוכרי דין ורואי חשבון מעורבים הרבה יותר משיעורם באוכלוסיה בהונאות, מרמה וכן הלאה. מבחינת המשטרה, בדיקות כאלה הן סבירות.
גופי שיטור ברחבי העולם מפעילים Racial Profiling - התפיסה שמישהו עשוי להיות פושע מעצם לידתו או מעמדו - על בסיס יומי. בישראל רואים בכך נדבך בסיסי של תפיסת הבטחון; בארה"ב רואים בכך דחיקתם של אנשים לפשע ומבינים שהעניין גורם לניכור ולהרחקת אזרחים מהמנגנונים שאמורים להגן עליהם.
עכשיו, מגלה חוקרת מהרווארד, ד"ר לטישה סמית', שהשיטה הזו הגיעה גם אל הפרסומות ברשת. אתר בשם instantcheckmate.com, שמתיימר לספק מידע רקע מהיר על כל אדם, מציג את השם שלה בפרסומת עם הכיתוב "לטישה סמית', עצורה?" או "בדוק את המעצרים של לטישה סמית'". חוקרת אחרת מהרווארד, פרופסור לטניה סוויטני, גילתה גם היא שהשם שלה מככב במודעות "עצורים", והחליטה לבדוק את הנושא.
היא הריצה 120,000 חיפושים עם שמות שניתנים בעיקר לילדים שחורים וילדים לבנים, וגילתה - כמה מפתיע - ש-instantcheckmate מצמידה לשמות שנפוצים יותר בקרב שחורים את התואר "מעצר", בעוד שלשמות לבנים היא אומרת בפשטות "מצאנו את מייקל".
לא ברור אם המנהג הזה בלתי חוקי; מה שברור הוא שהנהלת instantcheckmate מסרבת בעקשנות להגיב לפניות בנושא. עוכר הדין שלה - שעד כה לא פורסם שהוא נוכל שהונה את לקוחותיו - ענה לבקשת המידע של רויטרס ב"התשובות לרוב השאלות שלכם הן סוד מסחרי". מה שעוד ברור הוא שהיא רכשה מאגרי מידע של אסירים לשעבר - ושלא ברור אם מאגרים כאלה צריכים להיות זמינים לכל יזם חסר מצפון. עוד נקודה שברורה לנו היא שגוגל מרוויחה קצת כסף ממשחקים כאלה בשמם הטוב של אנשים - ושהיא לא מתכוונת להפסיק את הפצת המודעות האמורות.
בית ספר למרגלים מתחילים
בסניף של אוניברסיטת טולסה מופעל קורס בלתי שגרתי: Cyber Corps, שמו. זהו קורס שנמשך שנתיים ומאמן מרגלים לעידן החדש של טכנולוגיית המידע. במהלך הקורס, הסטודנטים מתבקשים להטריד זה את זה ולרגל זה אחרי זה.
אבל לא רק: הם לומדים איך לחטט באשפה ולהוציא ממנה מידע מועיל, איך לשתול מכשיר מעקב על רכב ומידע מזויף בפייסבוק, כמו גם איך לכתוב קוד שיאפשר להם לפרוץ למערכות מחשבים, לפצח סיסמאות ולהתקין מכשירי האזנה.
וזה לגמרי בסדר, אומרים לנו. כי כל המעשים הנפשעים האלה נעשים למטרה הכי טובה בעולם החופשי: כדי להכשיר את טובי המרגלים תירוצו האחרון של הנבל: רוב הבוגרים הולכים לעבוד אחר כך בשירותי מודיעין שונים, בעיקר ה-NSA. מה הם יעשו כשהם יפסיקו להיות בשירותי המודיעין? זו שאלה שמעדיפים שלא נחשוב עליה יותר מדי.
אנחנו דורשים מפורצים תעודות יושר; אנחנו דורשים מבלשים פרטיים לעמוד בסטנדרטים תקיפים למדי. מהדור החדש של המרגלים אנחנו לא דורשים כלום, כשיסיימו את הקריירה הציבורית שלהם ויעברו לקריירה שניה.
הגיע הזמן לרגולציה תקיפה גם של התחום הזה. ומעבר לכך, מרגלים לשעבר שחשים צורך לפרסם את עצמם (לא תאמינו כמה ספרים של שפיונים קיימים על מדפי חנויות הספרים) משאירים בדרך כלל טעם רע. אנחנו צריכים אנשים שיעשו את הדברים האלה, אבל אנחנו צריכים גם מנקי זבל; ואדם שהיה מספר בגאווה איך הוא מנקה את הזבל שלנו היה זוכה למבט תמוה עד מזועזע, לא לכתבה מעריצה. מרגלים שעשו את שלהם מתבקשים להתנהג כמו פעם, ולשקוע באנונימיות עם סוף העבודה.
הקרב האבוד על העט
התקשורת הכתובה פשטה ולבשה צורות רבות לאורך השנים, בדרך כלל לא באמצעות כתב פונטי אלא באמצעות ציורים, לעתים מופשטים. אבל לעט הנובע ולנייר, יש לנו נוסטלגיה מיוחדת.
כשחושבים על זה, אין לכך הצדקה אמיתית. היא נובעת מהרומנטיקה של המאה ה-19, שהעריצה את האמן הבודד (רצוי שיהיה גם מורעב. וחולה שחפת), שישב באיזו עליית גג עם העט האישי שלו וכתב או צייר דברים שישנו את העולם - כנראה שרק לאחר מותו. כל הקטע הזה של מכונות כתיבה, שהמחשב הוא היורש הישיר שלהן, נראה גס, ממוכן, המוני.
עזרה גם העובדה שהפרוזה של המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, לפני האסון של מלחמת העולם הראשונה, היתה כנראה הפרוזה הטובה ביותר שנכתבה באנגלית אי פעם. קראו קצת לינקולן, ותתקשו להאמין שמדובר בעורך דין אוטודידקט מעיירה נידחת. גם הגנרלים שלו כתבו היטב - ורבים מהם לא משכילים במיוחד.
על כן נהוג לחשוב ששקיעת השפה, במיוחד השפה האנגלית, מגיעה עם מכונת הכתיבה והעיתון ההמוני. האמת היא שסביר יותר לחשוב שהמקור לאסון הוא דווקא קריסתו של החלום הוויקטוריאני על שגשוג ושלווה נצחיים בשדות הקטל של פלנדריה. מלחמת העולם הראשונה הולידה כמה טקסטים מופלאים - אבל הם שברו את הסגנון הישן לנצח; מכל אלו מה נשאר לנו? חיבה לעט, כשמחשבים עושים בעליל עבודה הרבה יותר טובה.
כמה מדינות בארה"ב ממשיכות לשמר את המסורת הזו - בעוד באחרות הוא שנוי במחלוקת. בקליפורניה, למשל, מתחולל ויכוח על סוגיית לימוד הכתב מחובר (cursive), שריד מובהק של המאה ה-19. מומחים חולקים על הרעיון שתלמידים צריכים לדעת שני סוגים שונים של כתב - ואומרים שהם צריכים להתמקד דווקא בהקלדה.
אבל אולי יש בכל זאת משהו טוב יותר בעט: היא איטית יותר. היא מאלצת אותך, בהתאם, לחשוב לאט יותר. ועל כן לגבש את המחשבות שלך יותר. הקושי של תיקון טעות עשוי לאמן אותך לעשות פחות טעויות. לא בטוח שזה ישרוד, אבל גם לא בטוח שרצוי שהאידיאל העתיק הזה יעבור לגמרי מן העולם.
קצרצרים
1. טעות איומה של התביעה הביאה, על פניו, לזיכויה של אשה שרצחה את בתה בהטבעה: האמריקאים היו מרותקים למשפטה של קייסי אנתוני, שזוכתה בקושי מרצח בתה קיילי. למרבה הזוועה, מתברר כעת - כשמאוחר מדי - שביומה האחרון בחיים של קיילי, מישהו בבית משפחת אנתוני חיפש בגוגל "חנק בטוח" (foolproof suffocation). אם המושבעים היו יודעים על זה, יכול להיות שהחיפוש האחרון של אנתוני היה אחר הקלה שבין מגוון הדרכים להשתחררות מכבלי העולם הזה שמציעה מדינת פלורידה. חיפושי גוגל כבר הרשיעו כמה וכמה רוצחים; החוק האמריקאי, שאוסר להעמיד אדם פעמיים לדין בעבירות שבהן יש סכנה לחייו או לחירותו (Double Jeopardy) מונע בדיקה מחודשת של הנושא.
2. המצב בין משתמשי אפל ובין האם הגדולה שלהם כבר מזמן מזכיר מערכת יחסים בין שני בני זוג - ולא אחת בריאה במיוחד. כעת מציין פרשן של cnet את כל הבעיות שיכולות להיות במערכת היחסים הזו: בת הזוג מתחילה לצאת עם מוצרים של חברות אחרות; היא הופכת למשעממת וצפויה; היא הופכת לחברה חונקת שלא מאפשרת לך להשתמש במוצרים אחרים; וכמובן, יתכן שהיא תמשיך להתנהג בגסות ולתבוע כל אחד בסביבה כדי לשמור על המונופול החומק שלה. כל זה עשוי להכביד מאוד על מערכת היחסים, וכמה מהמשקיעים כבר עשו לאפל שיחת "יחסינו לאן".
3. בעקבות הסופה סנדי, צץ זן חדש ודוחה של אנשים שמנסה להרוויח מהסבל - גזלני הצווארון הלבן: קבלנים שמרמים את הממשלה וטוענים שפינו יותר הריסות משפינו בפועל כדי לחלוב קצת את קופת הציבור. הפיתרון: אפליקציה שעוקבת אחרי המשאיות של הקבלנים הנוכלים ואחרי כמות ההרס, שצולמה מראש. יש לקוות שחלק מהכסף שנחסך יופנה לתביעתם של הנוכלים האלה.
4. טייקון יפני, מסאיושי סאן, עומד לנחות בארה"ב כדי להרוס את החיים לחברות הסלולר המקומיות. סאן הוא דיסראפטור שכבר עשה את זה לחברות הסלולר היפניות: הוא הוריד את המחירים לצרכנים באופן דרסטי ואילץ אותן לבחור בין רווחים ובין לקוחות. המודל הסלולרי בארה"ב - שמזכיר את של ישראל (גם להם יש שלושה-ארבעה ערפדים גדולים שזוללים ביחד את עוגת השוק ללא הפרעה מצד הרגולטור) לא ערוך לכניסתו של מתחרה חדש, רעב ותוקפני. אני אומר: חסל אותם, סאן.
5. ולחדשות הרעות של היום: הקיצונים שמאחורי פרוייקט הדפסת כלי הנשק - באמצעות מדפסות תלת ממד - אומרים שהם ערוכים להתחיל לייצר את גרוטאות הרצח שלהם כבר בסוף השנה הנוכחית. חסרה להם, הם אומרים, רק פיסת נייר אחת - אישור פדרלי לייצור כלי נשק. נקווה שממשלת ארה"ב לא תעשה את הטעות הגורלית הזאת.
• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
•לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
