עתיד מצונזר
יו"ר גוגל מבטיח שהסמארטפונים יביאו מהפכת מידע לכל כפר נידח, אבל דו"ח של החברה מראה שהמדינות מנסות לשלוט בתוכן שקיים ברשת
מקובל לייחס את הצלחת מהפכות האביב הערבי לשימוש החכם שעשו המארגנים ברשתות חברתיות ובאינטרנט. יו"ר גוגל אריק שמידט ייחס הצלחה זו דווקא לצד אחר במשוואה: "לדיקטטורים במדינות אלו היתה צנזורה מלאה על הכל חוץ מעל הרשת, כי הם היו זקנים מדי, הם לא הבינו", הוא אמר בעת ביקור בישראל בשבוע שעבר. "הכישלון לצנזר ולהבין את ההשלכות נתן לאנשים במדינות אלו כלים שלא היו להם קודם".
נתונים שפרסמה גוגל עצמה במקביל לביקורו של שמידט בישראל מראים שדווקא יש מי שהבינו ולמדו: מדינות מערביות מתקדמות, שבאחרונה מפעילות יותר ויותר אמצעים לצנזור הרשת.
לפי דו"ח השקיפות החצי שנתי של ענקית הטכנולוגיה, בחצי האחרון של 2011 חלה "עלייה מדאיגה" במספר הבקשות הממשלתיות שהוגשו לחברה לצנזור תכנים: יותר מ־1,000 דרישות לצנזור של כמעט 12 אלף פרטי מידע — סרטוני יוטיוב או תוצאות חיפוש — כשמרבית הבקשות התקבלו דווקא מארה"ב, גרמניה, אוסטרליה וברזיל. לא בדיוק מדינות ציר הרשע.
הסיבות לבקשות אלו לא נמסרו, אבל ברור שיותר ויותר מדינות מבקשות לשלוט במידע הזורם ברשת, להגבילו, לחסום או לנצל אותו, ולא בהכרח ממניעים טהורים. סין, כך פורסם השבוע, מכוונת את מדיניות הצנזורה הידועה לשמצה שלה כדי לבלום את צמיחתן ברשת של מחאות העלולות לפגוע ביציבות השלטון. שמידט הודה כי בגוגל קיוו שכניסת החברה לסין תגרום לשינוי במצב, אבל במהלך השנים הצנזורה שם רק גברה והשתכללה.
גוגל ציינה כי בחצי השנה השני של 2011 היא קיבלה בקשות להסרת תוכן מ־19 מדינות שעד היום לא הגישו בקשות כאלה, ובהן דנמרק, פורטוגל, צ'כיה, פולין וקרואטיה. גם מספר הבקשות שהגישו מדינות לקבלת מידע על גולשים נמצא במגמת עלייה.
הבקשות מראות כי במדינות שונות לא מבינים באמת את מהותו של חופש הביטוי. בקנדה למשל ביקשו להסיר סרטון יוטיוב בו נראה אזרח מטיל את מימיו על דרכון קנדי ואז משליך אותו לאסלה. גוגל סירבה לבקשה.
ההבנה של ממשלות את הכוח שיש ברשת משמעה מעורבות ממשלתית גדולה יותר בנעשה בה, אם באיסוף מידע ואם בחסימתו. המקרה של סין הוא אמנם נקודת קיצון יוצאת דופן, אבל נראה שזו רק שאלה של זמן עד שיותר ויותר ממשלות ינסו לעצור את זרימת המידע החופשית ברשת במטרה למנוע דברים הנראים להן מסוכנים — כשהן, כמובן, מגדירות מהם הדברים ה"מסוכנים".
אתיופיה, למשל, אסרה לאחרונה על שימוש בשירותי VoIP בטענה שמדובר בצעד שנועד לשמור על ביטחון המדינה. מי שיצליח לעקוף את המגבלות שהטילה הממשלה ויבצע שיחה בסקייפ יכול להישלח ל־15 שנה בכלא.
בדברים שאמר בישראל טען שמידט גם כי בעתיד יהיו הסמארטפונים כה זולים, שהם יגיעו לכל כפר נידח במדינות המתפתחות ויביאו עמם מהפכת מידע שתשנה מהיסוד את החיים של תושבי מדינות אלו. אבל כשיותר ויותר מדינות מנסות, חלקן בהצלחה, לכופף את זרימת המידע לשליטתן, אפשר לתהות איזה מידע יגיע בעתיד לאותם תושבים — פתוח וחופשי, או רק באישור ממשלתי?
