Play: איך תרצה למות היום?
בלוג מלא חיים המוקדש לאנשים שמדמיינים את יום מותם, וגם: שחקני טניס פחדנים במיוחד, השכונה שהפכה ליצירת אמנות, עטלפים בעליית הגג ואופניים נעלמים
- להרשמה לניוזלטר Play (תיבה שמינית)
מלצר, זה לא המוות שביקשתי
כל אחד מאיתנו, כנראה, דמיין מתישהו את יום מותו. רובנו לא רוצים שהוא יגיע, ועדיין ממלמלים "שמישהו יירה בי" כשמשהו רע קורה. בטאמבלר הבא תמצאו תיאורים קצת יותר מפורטים של אנשים שחושבים על היום שבו יעזבו את העולם הזה. מעניין, אפילו אופטימי, אבל נהיה לנו קצת קר פתאום.
אמאל'ה!
זה היה הלהיט הכי גדול ברשת בסוף השבוע: כשהתגלה חרק גדול על מגרש הטניס באליפות אוסטרליה הפתוחה, נערת הכדור התבקשה להרחיק אותו מהשחקנים המבוהלים. איזה אומץ!
נערת הכדורים, כמובן, הפכה בצדק לסלב.
הנה באה השכונה
ב-2009 ווינווד שבמיאמי היתה סתם שכונה מוזנחת, מלאה במרגשים ריקים וקירות משעממים. אנשים קשי יום היו עוברים בה, מבלי להסתכל מסביבם יותר מדי. שני יזמים מקוריים במיוחד הפכו את השכונה הזאת למחוז האמנות המעניין ביותר בעולם.
הם הביאו אמני רחוב מרחבי תבל לצד אמנים מקומיים, ונתנו להם לצייר על כל קירות השכונה כדי להפוך אותה למוזיאון אחד ענק. במשך שנים עוד ועוד אמנים הצטרפו לחגיגה: מניו יורק ועד לקובה, כולם הגיעו להעניק את החזון שלהם לקירות השכונה. הסדרה הדוקומנטרית הקטנה "הנה באה השכונה" מתעדת את התהליך המרשים שעברה ווינווד. כאן תוכלו לראות את כל הפרקים, שכל אחד מהם הוא באורך דקות ספורות. מומלץ.
נמצאה המערה של באטמן
שכונה אמנותית זה נחמד, אבל לא הכל ורוד במיאמי: בבתים שם לא תמצאו עכברושים מסתתרים בעליית הגג, אלא דווקא עטלפים. אנחנו באמת צריכים לציין שהסרטון הבא הוא לא לבעלי לב חלש, שסולדים מהחיה הקסומה והשחורה הזו?
לאן הם נעלמו?!
שנה בחייו של מתקן לקשירת אופניים בניו יורק. בתל אביב היה לוקח בערך שבוע לצלם את זה.
