דו"ח טכנולוגי: המכשיר שעולה 80 דולר בקניה ו-1,700 שקל בארץ

גדול בקניה, קטן בישראל

בכינו כאן לא פעם על המחירים הגבוהים של סמארטפונים בארץ, בעיקר דרך רשתות הסלולר אבל לא רק. אבל הנה דוגמה מקוממת במיוחד לפער הזה, שדווקא לא מגיעה מאירופה או מארה"ב, אלא מאפריקה.

מכשיר האנדרואיד IDEOS של החברה הסינית Huawei נהפך ללהיט היסטרי בקניה: עד כה נמכרו 350 אלף יחידות שלו, במדינה שבה 40% מהאוכלוסיה חיה מפחות משני דולרים ליום. איך זה קרה? מחיר המכשיר עמד על, שימו לב, 80 דולר ליחידה. פחות מ-300 שקל. המשכורות בישראל גבוהות מעט יותר, אבל התמחור, אוי התמחור: המכשיר המדובר הגיע לכאן בתחילת השנה, הוגדר כ"מכשיר מגע בעיצוב אלגנטי", ונמכר בלא פחות מ-1,700 שקל. במילים אחרת, כמעט פי 6. 

בתגובה לפניית "כלכליסט" אז, שהתייחסה למחירי המכשיר בארה"ב ובאירופה, נימקו ביבואנית hMobile את המחיר במסים הגבוהים בארץ, ובעלויות הגיור והמשלוח. ובכל זאת, 300 שקל מול 1,700, לעזאזל. מאז המחיר ירד קצת ומדובר בדוגמה קיצונית, אבל העיקרון רחב יותר, והיבואנית הספציפית רחוקה מלהיות הבעיה: המושגים "סמארטפון" ו"זול" בארץ עדיין סותרים אחד את השני. אין סיבה שזה יהיה המצב כשיש מגוון רחב כל כך של סמארטפונים, שרבים מהם רחוקים מלהיות מתקדמים במיוחד.

האידאוס, למשל, בנוי מחומרה זולה מהמקובל, והוא משתמש בכמחצית מהזכרון שיש לסמארטפונים שאנחנו מכירים. גם חיי הסוללה שלו לא מרשימים, ותלונות על כך נשמעות בפורומים הרלבנטיים. הביקורות באתרי הטכנולוגיה, כולל אצלנו, לא היללו את המכשיר. אבל מחירו בקניה הוא מהפכה אמיתית מבחינת תושביה, ומאפשר  לקנייתי הממוצע לזנק קדימה.

ילדים בקניה. הסמארטפון יכול לקדם את התושבים יותר מהמחשב צילום: millennium promise

אמנם כבר יש מחשבים ניידים ב-200 דולר, והודו עובדת על כאלה שיעלו 35 דולר. אבל מחשב מצריך הרבה יותר חשמל ותשתיות מאשר סמארטפון, ושניהם בעייתיים להשגה בחלקים נרחבים של אפריקה. המכשירים מגיעים עם אפליקציות חקלאיות – הכרחיות לחלק ניכר מהאוכלוסיה – כמו גם עם MedKenya, אפליקציה שמספקת מידע רפואי חיוני לתושבים.

שר המידע והתקשורת של קניה, ד"ר ביטאנגה נְדֵמוֹ, אמר שהיום "הטלפון הסלולרי הוא כבר לא מותרות, אלא הכרח. הוא חלף מעבר לתפקידו המקורי של שיחות טלפון ומסרוני טקסט, וכיום הוא משמש כבנק, מחשב, רדיו, סט טלוויזיה – ועוד". תזכורת לא רעה לכל מי שחושב שסמארטפונים הם עדיין לא יותר מגאדג'טים נחמדים, שחייבים לגרום לקונה להיפרד ממשכורת של שבועיים או יותר.

רואים שחורות ליצרנית הבלקברי

הרבעון השני שלה היה אסוני מבחינתה כמו קרחון לטיטאניק, שירות ההודעות שלה הפך למוביל בתוכנית הריאליטי הפופולרית "מי רוצה להיות שעיר לעזאזל" אחרי המהומות בלונדון, ואף חברת סלולר לא רוצה לשווק את הטאבלט העתידי שלה, בן הדור הרביעי – מה שסביר לגמרי, בהתחשב בכך שהטאבלט הראשון שלה היה יצור חולני מאד. החודש האחרון שלה, אומר Wired, ראוי לכינוי "חודש ה-WTF".

הפלייבוק של RIM. אף יצרנית סלולר לא רוצה לשווק את הדור הבא

עסקת גוטורולה דווקא העלתה את המניות של RIM לזמן קצר, אבל לא סביר שזה נובע ממשהו חיובי מבחינת החברה. האנליסטים מעריכים שיקרה אחד מארבעה דברים. התרחיש הראשון הוא שמישהו יקנה את RIM, ולא בשביל הטלפונים אלא בשביל הפטנטים שלה. במקרה השני, החברה תתפצל לכמה חתיכות, כשהיוקרתית שבהן – שוב – תהיה חטיבת הקניין הרוחני. RIM עשויה להיכנס לשותפות אסטרטגית, בתפקיד השותף הזוטר, עם חברה אחרת.

והתרחיש הרביעי? עליו דווקא היו חותמים ביצרנית הקנדית בשתי ידיים. לפי ההערכה הזאת, רכישת מוטרולה תגרום לכאוס בקרב יצרני האנדרואיד, מה שיאפשר ל-RIM להתאושש. זה לא נשמע סביר במיוחד – מעט מאוד אנשים מתלבטים בין אנדרואיד לבלקברי. אם אכן מערכת אנדרואיד תיפגע כתוצאה מהרכישה, מי שירוויח צפוי להיות האייפון.

אייפון, אל תמות!

ג'ורג' אורוול, שתהה בשעתו מדוע אינטלקטואלים נוטים להיות אנטי-פטריוטים, העלה השערה מעניינת: הם ביצעו העתקת נאמנות. מוקד הפטריוטיות שלהם הוא לא מולדתם והרגש הפטריוטי הרגיל והפרימיטיבי למדי, אלא מערכת אמונות אחרת ובמקרים מסוכנים במיוחד, מעצמה זרה אחרת.

הוא התייחס, כמובן, למספר העצום של אינטלקטואלים שמכרו את נשמתם לברית המועצות (ולמספר קטן יותר, אך משפיע, שמכר את נשמתו לפאשיזם). אבל העתקת נאמנות היא לא תופעה שמוגבלת לאינטלקטואלים: אנחנו מוצאים אותה, למשל, גם בקרב מעריצי קבוצות כדורגל, ובקרב הסוגדים למפורסתמים למיניהם. וגם, אומר מחקר חדש, בקרב מעריצי מותגי טכנולוגיה.

אייפון. לתקוף את המכשיר, פירושו לתקוף את המעריץ

במובנים מסוימים, זה לא חדש: הכת של הפנאפלים, שאין לה אל מלבד אפל ואין לה נביא מלבד סטיב ג'ובס, מוכרת כבר עשורים. מחקר מלפני שנתיים כבר מצא שהם נוטים לכנות את האייפון או האייפד בשם, ללטף אותו, ובמקרים בעייתיים במיוחד גם לישון איתו. בשטחי הפרא זוהו גם מעריצים נלהבים של מיקרוסופט ושל ווינדוס פון, והיום כבר קיימת גם כת מבוססת למדי של מעריצי אנדרואיד. פעם היתה גם כת קטנה של סוגדי בלקברי, אבל בהתאם לרוח האייטם הקודם, היא דוהה והולכת.

המחקר מצא שלאנשים שמזהים את עצמם במידה רבה עם הגאדג'ט שהם מחזיקים (הוא מכנה אותם SBC, Self-brand connections) יש בעיה קשה עם חדשות שליליות על הגרוטאה החביבה עליהם. הם מושקעים בו יותר מדי. לתקוף את המכשיר, פירושו לתקוף אותם-עצמם. בתגובה, הם משנים את המציאות על ידי התעלמות ממידע בעייתי או תקיפת האנשים שמספקים אותו.

טוב זה לא יכול להיגמר. מה קרה למכורי סטאלין כשנחשפו הזוועות, אנחנו כבר יודעים. כשלונם של המותגים הללו, אומר המחקר, עשוי להתפס ככשלון של המאמין עצמו. כך שלמען שלומם של הפנאפלים, אנחנו צריכים באופן פרדוקסלי להתפלל לשלומו של האייפון. כשכתות כריזמטיות קורסות הן נוטות לגרור התאבדויות, לעיתים המוניות. הבה נקווה שזה לא יקרה הפעם.

פרטיות? עזוב אותך, תן קופון

מסקר שנערך בקרב משתמשי סמארטפונים עולה ש-53% אמרו שהם מוכנים לוותר על הפרטיות שלהם, בתמורה למידע רלבנטי – עלייה של שני אחוזים לעומת הרבעון הראשון של השנה. בקרב הצעירים (בני 34 ומטה) השיעור היה גבוה יותר ועמד על 60%.

קצרצרים

הקריירה של פוליטיקאי גרמני מצליח בשם כריסטיאן פון בויטיכר באה אל קיצה העגום, לאחר שהתברר שהוא ניהל רומן עם בת 16 שפגש דרך פייסבוק. הרומן עצמו חוקי – אבל המצביעים הביטו בעין רעה על כמויות הזמן האדירות שבזבז פון בויטיכר על פייסבוק והרומן. עוד קודם לחשיפת הרומן, רטנו בכירים במפלגה הנוצרית-דמוקרטית שפון בויטיכר מבלה יותר מדי זמן מול מסחטת הכספים של צוקרברג. מצד שני, יכול להיות יותר גרוע: בימים האחרונים למדנו שלבנימין נתניהו אין כלל מחשב על שולחנו.

סטיבן אלופ, מנכ"ל נוקיה, התייחס לרכישת מוטורולה מוביליטי על ידי גוגל בציינו שאם הוא היה בכיר בחברה שמייצרת מכשירי אנדרואיד, השילוב שתבצע כעת גוגל בין תוכנה וחומרה היה מדאיג אותו מאד. אלופ אמר, כמובן, שהדומיננטיות של שני השחקנים בתחום הסמארטפונים – אפל וגוגל – מצריכה שחקן שלישי מאזן, קרי נוקיה בשילוב עם מיקרוסופט. ולחשוב שרק לפני שנה,נוקיה הובילה בגדול את שוק הסמארטפונים. סיק טרנסיט גלוריה מונדי.

סטיבן אלופ. מציע להיות ה"שחקן המאזן" צילום: בלומברג

קנדה שוקלת הצעת חוק שתורה לספקיות סלולר ורשת להעביר לקציני משטרה כל מידע שהם יבקשו – בלי הסבר או צו של בית משפט. משטרת קנדה תוכל לרשום עד חמישה אחוזים מאנשיה כמי שרשאים לקבל את המידע, והקטע המטריד באמת הוא שהמשטרה תוכל לאסור על ספק השירות לעדכן מהן המטרות שהשוטרים אוספים עליהן מידע. בפועל, מועברת היכולת להטיל צו איסור פרסום לידיהם של שוטרים. שלא במפתיע, נציבות הפרטיות הקנדית מוטרדת מאוד מהחוק החדש.

בכירים בבאידו נכנסים לכוננות ספיגה: שורה של התקפות בעיתונות הסינית על החברה – העיתונות הסינית, נזכיר, היא שופר של המשטר – מעידה על כך שמבחינת המשטר, באידו הפכה לקצת גדולה מדי, קצת חזקה מדי, ושבקרוב יהיה צורך לקצץ אותה. זה היה, נזכיר, צפוי למדי.

מחקר חדש טוען שיצרניות הטאבלטים שאינן אפל עדיין לא הצליחו לגרום לשינוי תפיסה: כשהלקוחות חושבים על טאבלט, אומר המחקר, הם לא באמת חושבים על טאבלט. הם חושבים על אייפד, בהפרש משמעותי. החוקרים מזכירים ששורה של טאבלטים - של HP ושל RIM, לדוגמה - כשלו בשווקים לאחרונה. מצד שני, זה שהלקוחות רוצים אייפד לא אומרים בהכרח שהם קונים אותו, ולא מוצר אחר כמו גלקסי טאב. אחרת קשה להסביר איך איבד האייפד 20% של נתח שוק בתוך שנה.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"