אני והלייק נשנה את העולם
"דבר קטן ושולי כמו לייק למחאה מתחיל תהליך של שינוי פנימי ונותן תחושת כוח שהולכת ונבנית", מסביר ד"ר יאיר עמיחי־המבורגר
המהפכות בעולם הערבי החדירו לשיח התקשורתי מושג חדש — "מהפכת פייסבוק", כלומר מהפכה, וגם מחאה, שהתשתית לארגונה היא הרשת החברתית הגדולה בעולם. גם במחאה ששוטפת את הארץ בימים אלו משחקת פייסבוק תפקיד מרכזי ובולט.
אבל עד כמה חשובה פייסבוק למחאה? "כל תנועת מחאה משתמשת בהרבה כלים, משתמשים גם בטוויטר, בלוגים ועוד. אבל פייסבוק מיוחדת כי היא מספקת תחושה של כוח", אומר ל"כלכליסט" ד"ר יאיר עמיחי־המבורגר, פסיכולוג חברתי־ארגוני וראש המרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט במרכז הבינתחומי בהרצליה. "היכולת לראות את האנשים ואת הפנים יוצרת עצומה שגוררת עשרות אלפי חותמים. הרשת מעירה פוטנציאל פנימי שהגולש לא היה מודע לו, היא נותנת תחושה שיש כוח לשנות".
"בית מחוקקים שלם של מארי אנטואנט"
לדבריו, למרות החלק המכריע של פייסבוק, התנאי היסודי להצלחת המאבק צריך להתקיים עוד לפני שפותחים את הקבוצה הראשונה ברשת החברתית. "מה שקרה במאבק החברתי הזה הוא שהיה פה איזה עצב פתוח. המאבק הזה הוא תרגום של כאב לפעולה. יש לנו, לצערי, לא מארי אנטואנט אחת, אלא בית מחוקקים שלם של מארי אנטואנט. הפוליטיקאים שלנו נרדמו, הם שכחו שהם מייצגים את העם", הוא מסביר.
לדברי עמיחי־המבורגר, ההצלחה המיידית שהניבה מחאת הקוטג', שגם היא החלה והתבססה בפייסבוק, היוותה שלב חשוב בדרך להצלחת המחאה הנוכחית: "מחאת הקוטג' שחררה את החסם הגדול. ברגע שאתה חוווה את החוויה של הצלחה, ואפילו הצלחה חלקית, ולומד שאתה יכול לעשות משהו, בבת אחת הכל משתחרר. התסכול, תחושת חוסר האונים, באים לידי ביטוי בכל הצבעים והגוונים שראינו בתקופה האחרונה".
איך פייסבוק משתלבת בתמונה הזו?
"בשבת, המחאה היתה בכל הארץ וזה תוצר של הרשת החברתית. היא סוגרת מרחקים גיאוגרפיים, יש קלות גדולה מאוד בארגון, קלות בעדכון. אתה גם הופך להיות שייך, וזה כשלעצמו משהו שמתגמל פסיכולוגית: כשאתה חובר לקבוצה גדולה ומשמעותית שמנסה להניע, אז גם אתה הופך לבעל עוצמה, והדימוי העצמי שלך משתנה.
"ברשת חברתית צריך מעגל אחד קטן של אנשים שמחויבים באופן מוחלט, כשמסביב יש אנשים ברמות מחויבות שונות, עד לרמה של רק לשים לייק. אבל העדכון והעברת המידע הם פשוט מדהימים. לא צריך שכל האנשים שאנחנו רוצים שיצטרפו למחאה יהיו בפייסבוק, אבל אנחנו צריכים את פייסבוק גם כדי להעביר את המידע וגם כדי לעזור לקבוצה הגרעינית לנהל את המאבק".
למרות הסיקור הרחב של המחאה בכלי התקשורת המרכזיים, לדברי עמיחי־המבורגר, הלב שלה עדיין נמצא בפייסבוק: "זה המפץ השני, הסיקור של כל אמצעי התקשורת הוא רק תוצר של המפץ הגדול. כשכל אחד מפיץ את המסר באזור שלו, זה כבר המפץ השלישי".
"לא קלטו עדיין את חשיבות הרשת"
מהסיבה הזו, הוא סבור, רבים ממקבלי ההחלטות עוד לא הפנימו את חשיבות ועוצמת המחאה. "כשאני מסתכל על התגובות של חלק מהפוליטקאים, אני רואה שיש כאלו שלא ירד להם האסימון, שרואים בזה הבה נרגילה, הפגנה של מפונקים או שמאלנים", אומר עמיחי־המבורגר. "לא ירד להם האסימון, כי האינטרנט היא המגרש של המנהיג הלא־פורמלי. המנהיג הזה, הכוח שלו הוא בכך שהוא מתרגם את הכאב, את התסכול, לפעילות בשטח.
"אם אתה מסתכל על התפיסה של הרשת בממשל, אתה רואה שבישראל עוד לא קלטו את החשיבות שלה לאזרח, אז זה לא מפתיע שיש קולות מזלזלים. מדובר פה על ג'יני שיצא מהבקבוק, ולא יחזור בחזרה. לא מדובר על מחאת הציבור, אלא על כך שאזרחים נטלו את הכוח לידיים, הם הבינו שהרשת מאפשרת להם לתרגם את הכוח של יחידים לכוח של קבוצה, עד כדי כך שאפשר להפיל את הכוח הנבחר באמצעים דמוקרטיים. גם בעתיד נחווה מאבקים חברתיים משמעותיים שישתמשו בפייסבוק וינסו להניע מסה של אנשים למאבק".
המחאה היתה יכולה להתקיים גם בלי פייסבוק?
"המחאה החברתית היתה יוצאת לדרך במילא, אבל לאט יותר ובצורה יעילה פחות. היא לא היתה זוכה לכוח שהיא צברה בנקודת הזמן שבה אנחנו נמצאים. פייסבוק הדגימה את היכולות של הרשת ליצור קבוצת דמיון שמתרגמת כאב ותסכול לפעולה ושינוי.
"מדובר בדברים שמחלחלים כבר הרבה זמן. יש תחושה שיש אליטה כלכלית שהופכת יותר ויותר עשירה ואגוצנטרית, ושהמעמד הבינוני נשחק. כל זה קורה מחוץ לרשת, האינטרנט הוא רק השופר והמגבר שמסייע ומאיץ את התרגום של התסכול הזה ליציאה ולבנייה של תנועת מחאה".
מה יש בפייסבוק שהופך דווקא אותה לכלי כזה מרכזי? למה לא טוויטר או כלים ותיקים יותר כמו פורומים?
"ילד שעושה לייק לעצומה, מבחינתו הוא השפיע. הלייק לבדו לא משנה את העולם, אבל יש תחושת כוח שהולכת ונבנית. האקט הראשוני מאוד חסכוני, לא דורש כלום, אבל הוא כבר מעלה את המודעות לנושא ולכך שאתה כיחיד יכול להיות חלק מקבוצה שמשנה.
"אחד החסמים הכי גדולים בדרך לגרום לאנשים להפוך חלק מתנועת מחאה זו העובדה שהם מרגישים לא רלבנטיים, אז למה להם להתעסק עם זה? ברגע שאתה יוצר מדרג של פעילויות, שמתחילות במשהו מאוד מאוד קטן, מתחיל שינוי פנימי. זה מתחיל מדברים קטנים ושוליים, כמו לייק, אבל כבר אז אתה הופך להיות מודע למאבק, וליכולת שלך להיות חלק ממנו".
