20 שנה לרשת: כשבאינטרנט היה חור
הרשת חוגגת 20, ו"כלכליסט" טייל בארכיון כדי לבדוק איך הוצג הפלא הטכנולוגי החדש בישראל: הקסם של חדרי הצ'אטים האנונימיים והפחד מהם, החששות מהווירוסים הראשונים וגניבות של כרטיסי אשראי והאתרים הישראליים הראשונים
17:45
08.08.11
6 באוגוסט 1991 היה תאריך משמעותי בהיסטוריה של האינטרנט. בתאריך זה הפך שירות ה־World Wide Web (או בקיצור: WWW) לזמין לציבור. עד לאותו תאריך, מדובר היה בשירות פנימי של גוף המחקר האירופי CERN, שפותח על ידי טים ברנרס־לי. פתיחתו לציבור היוותה צעד חשוב בהתפתחות האינטרנט ואימוצה הגלובלי, ולמעשה אפשר להגיד שהיה זה היום שבו התחיל העולם להתחבר לרשת.
טים ברנרס לי, ממציא האינטרנט. זה שהתחיל הכלצילום: בלומברג
תוך שנתיים ניתן היה למצוא 600 אתרים, אחרי שנתיים נוספות גדל מספרם ל־100 אלף וב־1997 כבר היו ברשת מיליון אתרי WWW. כיום מהווה ה־WWW הפלטפורמה העיקרית לפעילות המקוונת שלנו ברשת — בין אם מדובר על גלישה בפייסבוק, שליחת אימייל, צפייה בסרטון ביוטיוב, כתיבת בלוג, קניות מקוונות ועוד אינספור פעולות.
לרגל אותו מאורע היסטורי, יצאנו לטיול בארכיון "ידיעות אחרונות", כדי לגלות מה היו פני האינטרנט הישראלי באותם ימי אבן רחוקים, כשהמודם קרקר וצרצר וכשהורדת תמונה היתה פרויקט רב שעות. כל ציטוטי הארכיון מובאים בדיוק כפי שהופיעו, כולל בחירות איות, ניקוד ושגיאות.
איור: רחלי שלו
1984
התחזית המדויקת
קוראי "ידיעות אחרונות" יכלו לקרוא על רשת עתידית פלאית כבר ב־11 במאי 1984. במוסף "7 ימים" התפרסמה אז כתבה עתידנית מאת סטנלי וולבורן, שכללה כמה תחזיות מדויקות להפליא, ביניהן: כל מכשיר טלפון ישמש כמסוף־מחשב ואפשר יהיה לראות מי מתקשר לפני שמרימים את השפופרת; בכל מכונית יהיה "מיתקן־ניווט על־פי לווין", ו"אמצעים לתרגום אוטומטי" יאפשרו תרגום מיידי בין שפות.
חלק ניכר מהכתבה מוקדש גם ל"רשת תיקשורת שתכסה את כל העולם". "בתוך שנים אחדות", חוזה וולברין, בהתבסס על שיחות עם מדענים בני זמנו, "יימצאו הטלפונים בכל מקום, אפילו בכיסי המעיל... מחשבים וטלפונים ישלימו זה את זה באורח כה הדוק, עד שכמעט אי־אפשר יהיה להפריד ביניהם".
1992
הופעת בכורה לאינטרנט
למילה המשונה "אינטרנט" התוודעו הקוראים ב־11 בדצמבר 1992, בכתבה שמטרתה להציג את הפלא הטכנולוגי החדש. איך אפשר להסביר לקורא ההדיוט את עקרונות פעילותה של אותה רשת חובקת עולם? בשביל זה צריך אשף מילים ייחודי, בעל כושר ניסוח יוצא מגדר הרגיל. ומי מתאים יותר למשימה זו מאשר ירון לונדון?
ירון לונדון. הסביר לישראלים ב-92 מה זה אינטרנטצילום: יריב כץ
"מאוחר בלילה, אחרי שנקעה נפשו מלימודים, התקשר הסטודנט א' למחשב האוניברסיטה של ת"א, בשביל להתבדר מעט עם INTERNET, הרשת העולמית של תקשורת מדעית ואקדמית", פותח לונדון את הכתבה הארוכה. "באמצעות זרועותיהם העכבישיות של קווי התקשורת הפרושים על־פני תבל רב, יכול היה הסטודנט א' להתקשר מחדרו שבתל־אביב ל־700 אלף המחשבים המסונפים לרשת, מסוריה ועד להוואי".
1993
הכל קיים באינטרנט
רק שנה אחר־כך (16 בדצמבר 1993), בכתבה שכותרתה "כל העולם מדבר עם כל העולם", תוארה לראשונה האינטרנט גם כתופעה צרכנית גלובלית מהפכנית. "'ראש גאון' מודיע ל'כלב מצורע': פתח את תיבה הדואר האלקטרוני הנוספת שלך. יש לך הודעה מה'ניפומנית האדומה'", כתב דודי גולדמן. "'ראש גאון' יכול להיות כינויו של ילד בן 14 מנברסקה, 'כלב מצורע' יכולה להיות מהנדסת מחקר בחברת יבמ בניו־יורק, ו'נימפומנית אדומה' יכול להיות הכינוי של מורה מחשבים שפרש לגימלאות. את כולם מאחדת פעילות אחת: כולם מדברים... במאגר מידע אלקטרוני כביר, הגדול בעולם, 'אינטרנט'.... צריך להיות בעל מוח פורה במיוחד כדי לחשוב על משהו, שלא קיים כבר באינטרנט".
1994
הקניות מגיעות עד הבית
ב־23 בפברואר 1994 תיאר גולדמן את חוויותיו ברשת קומפיוסרב — רשת מידע סגורה שהפעילו כמה ספקיות רשת אמריקאיות ושזכו לפופולריות בשנות ה־90. "אני מדבר עם ג'ון מטקסס, עם מייקל מבריסל, עם לינדה מוויומינג... אתה יכול להזמין מוצרים מ'קניון אלקטרוני', שלא קיים במציאות אלא על צג המחשב, אבל כל מוצר שתזמין — ממכונית קדילאק ועד קונדומים בטעם תפוזים — יגיע אלייך הביתה בתוך ימים (אם אתה גר בארצות־הברית). אפשר לפטפט בשיחות ועידה מיוחדות להומוסקסואלים, ללסביות, לאנשי דת תמוהים, לפריקים של אופנועי קרוס, להיכרויות".
ב-27 באפריל 1994 זכו המוני ישראל לבשורה משמעותית: "בעתיד הלא־רחוק, כנראה, יוכלו גם פשוטי העם שבינינו להתחבר עם מחשב ומודם לרשת המידע האלקטרונית הכלל־עולמית אינטרנט... ד"ר יהושע בקון, קרדיולוג במקצועו ופריק־מחשבים, עובד כעת על פיתוח 'צומת', שיאפשר לכל מי שירצה בכך להתחבר לרשת, בעוד שעד עכשיו היו מורשים לעשות זאת רק מוסדות החינוך, מוסדות המחקר, האוניברסיטאות וחברות עתירות־ידע".
ב־5 באוגוסט 1994, אינטרנט לכלל הציבור הישראלי היה קרוב מתמיד: "בעוד כשבועיים, מתישהו באוגוסט, תקשור ישראל קשרים דיפלומטיים מלאים עם רפובליקה המונה 25 מיליון איש... מדובר ב'אינטרנט' — הרפובליקה האלקטרונית הגדולה בעולם... גם לקלינטון יש תא פרטי באינטרנט, וכל אחד יכול לדבר איתו". ב־17 באוגוסט 1994 התברר שהחיבור לרשת לא פשוט במיוחד. "ההתקשרות למקורות המידע שמחוץ לישראל קשה מאוד, ורק כמחצית מהניסיונות מצליחה. הסיבה פשוטה: העומס העצום על הקווים הצרים, שבהם מחוברת ישראל עם הרשת העולמית".
1995
האינטרנט הוליד חתונה
אחד הרומנים המקוונים הראשונים זכה לסיקור ב-3 בינואר. תחת הכותרת "התכתבות במחשב הולידה חתונה" נכתב: "לאחר תשעה חודשי התכתבות וחיזור באמצעות מערכת הדואר האלקטרוני 'אינטרנט' נישאה מידבלה במזל טוב... בני הזוג חשו שהם מכירים זה את זו כל כך טוב — למרות שמעולם לא נפגשו פנים אל פנים — עד שלא היתה להם שום בעייה להחליט להתחתן".
והיו, כמובן, ידיעות פלילים ופשע מפחידות. כמו זו מ־24 בינואר 1995 שהתריעה: "אנשים פרצו לרשת 'אינטרנט' וגנבו תוכנות (בעיקר לאבטחת מידע) וכן מספרים של כרטיסי אשראי... רבים מבין 30 מיליון חברי 'אינטרנט' בארה"ב חוששים מאוד, משום שהפורץ עלול להשתמש במספרי כרטיסי האשראי של החברים וכך לבצע קניות על חשבונם".
כתבה של שרון מולדאבי מ־27 בינואר 1995 כבר בישרה על טרנד חדש: "המהפכה הגדולה הבאה: מוזיקה־בידור־תרבות בתקשורת בין מחשבית, ישר בבית, בלי תיווך של חברות התקליטים. אחרי ארוחת הבוקר ולפני היציאה לבית הספר אתה ניגש למחשב שלך ומקבל בדואר האלקטרוני את קטלוג כל השירים, התקליטים והקליפים החדשים, שיכולים להישלח אליך עוד היום".
ב־22 במארס 1995 זכו אזרחי ישראל להכיר מקרוב את הסכנות שבחופש המידע שמספקת הרשת, שמאפשר לעקוף צנזורה וצווי איסור פרסום. "השם והכתובת של ראש השב"כ הופצו בין 30 מיליון מנויים ברשת 'אינטרנט'", בישרה הכותרות ובכתבה דווח כי "מנבירה בעמקי 'אינטרנט' עולה כי קבוצת הדיון על המודיעין הישראלי החלה אי־שם בעולם, לא ברור היכן, עברה דרך פינלנד והופצה משם. ידיעות ראשונות בעניין זה עברו כבר ב־7 במארס".
ומה עם פורנו? ב־2 ביוני 1995 הוקדשה כתבה נרחבת לנושא: "דודי גולדמן נשלח לשוטט במרחבי רשתות התקשורת למחשבים, ולעקוב אחר שיחות ההיכרויות. תחת הכינוי 'הפטיש הישראלי', הוא נכנס לשיחות־ועידה של לסביות ושל הומואים ולעשרות ערוצי היכרויות של מבוגרים ובני־נוער". גולדמן מדווח כי "חלק לא קטן מהשיחות בערוצי המבוגרים, אינן ראויות להדפסה בעיתון. אתה מוצא שם הצעות ותיאורים פלסטיים, שרק מדור פורנו בצבע כחול עמוק יסכין להן".
ב־24 ביולי 1995 דיווח איתמר אייכנר על סכנה נוספת ברשת: "אירגונים אנרכיסטיים, וככל הנראה גם אירגוני טרור פלשתיניים, מפיצים ברשת הבינלאומית מידע מפורט ומדוייק להכנת יותר ממאה סוגים שונים של פצצות ביתיות, החל ממעטפת נפץ, דרך בקבוקי תבערה ועד מכוניות תופת". והיו גם סכנות מוחשיות יותר: "זהירות: הווירוס הקטלני בעולם עובר באינטרנט", דווח ב־25 באוקטובר 1995. "נקלט במחשב כהודעת דואר אלקטרוני בשם Good times ופוגע בדיסק הקשיח".
רצח רבין היה אירוע טראומתי בחיי מדינת ישראל, ומקומה של הרשת לא נפקד ממנו. ב־8 בנובמבר דיווח "ידיעות אחרונות" על האבל המקוון: "חברות רבות, ספקי אינטרנט ומשרדי פירסום, פתחו אתרים ברשת 'אינטרנט' בהם יכול כל מי שחש צורך בזה להדליק נר זיכרון, או לכתוב את אשר על לבו... האתר של משרד הפירסום 'טמיר כהן' הוצף באלפי נרות ומכתבי תנחומים, מכל רחבי הגלובוס, בקצב של כשש מאות לשעה... מסרי ניחומים הגיעו גם מארצות ערב (גם כאלו שאינן מקיימות קשרים עם ישראל)".
1996
"הרשת הולכת וקורסת"
ב־1996 כבר היו כאלו שחזו עתיד שחור משחור לרשת. למשל, חברת המחקר IDC שבכתבה שפורסמה ב־22 בינואר צוטטה כאומרת: "ב־96' יווכחו משקיעים וחברות, כי התחזיות הוורודות לגבי אוטוסטרדת המידע הקדימו בהרבה את המציאות. יתרה מזאת, 20 אחוז מחברות פורצ'ן 500, שהקימו והפעילו אתרים מסחריים באינטרנט, יסגרו אותם".
ב־18 בפברואר 1996 דווח על אירוע חשוב בהיסטוריה של הרשת המקומית – הקמת פורטל וואלה, כיום האתר הישראלי הפופולרי ביותר. אז כונה וואלה משום מה "דפדפן עברי ראשון בעולם": "תוכנת הדפדפן החדשה דומה לתוכנת 'יאהו', אלא שאין היא כופה את דעתה על המשתמש, אלא מוצאת בשבילך ובשבילי כל אתר ישראלי או יהודי ברשת אינטרנט, כולל אתרים הפועלים בעברית (מאות אתרים בצפון אמריקה)".
הרשת היא כמובן חלק אינטגרלי מכל מערכת בחירות כיום, והיו מועמדים שהבינו את זה כבר לפני הבחירות לכנסת ב־1996. ב־27 בפברואר פורסם כי "הראשונים לגלות את הפוטנציאל הפרסומי ברשת לאנשי הציבור היו הח"כ לשעבר אברום בורג מהעבודה וח"כ מיכאל איתן מהליכוד, שהחליטו להעלות את הכנסת כיתה: להכניס אותה לרשת הבינלאומית. בימים אלה קורמת הרשת החדשה, 'כנסת־נט', כבלים, ואו־טו־טו יוכל כל אחד — אם יהיה מספיק משועמם — להידבר עם נבחריו דרך האינטרנט... לא כל הח''כים והמתמודדים בפריימריס מבינים בדיוק מהי אינטרנט וכיצד היא פועלת".
אחד הפחדים הגדולים הקשורים לאינטרנט היה התמכרות ליצור המוזר הזה. ידיעה שפורסמה ב־22 באפריל 1996 התריעה: "מסתבר ש'הגלישה' ברשת פוגעת במשפחות, גורמת למריבות בין בעלים לנשים, וסתם הורסת אנשים שהפסיקו לפעול בצורה נורמלית. ישנם גם כאלה — ומספרם גדל והולך — שאיבדו את בתיהם, פוטרו מעבודתם וגרמו לבעיות חמורות בגלל האינטרנט".
ההצלחה האדירה של הרשת באותן שנים כבר העלתה הערכות שסופה קרוב. ידיעה מ־8 בדצמבר 1996 מדווחת כי "אינטרנט עומד להגיע לקצה יכולתו, שכן מספר מספרי הטלפון שאפשר לקבל בארה"ב לחיבור לרשת עומד להסתיים עד סוף האלף (בעוד 3 שנים), וצווארי הבקבוק והפקקים עומדים להשתלט עליו... הרשת הולכת וקורסת מבחינת פקקי התנועה שבה".
1998
האנלייזר מתראיין. באינטרנט!
את האנלייזר זוכרים? ברור, איך אפשר לשכוח את ההאקר הישראלי המפורסם. קוראי "ידיעות אחרונות" זכו לשמוע עליו לראשונה ב־8 במארס 1998: "במשחק חתול ועכבר מנסה ה'אפ־בי־אי' לצוד גאון מחשבים ישראלי, שהצליח לחדור למחשבי מחקר צבאיים ואוניברסיטאיים בארה"ב... גאון המחשבים, המשתמש בכינוי 'אנאלייזר', אף העז להעניק ריאיון בשידור ישיר לעיתון אינטרנט. בריאיון גילה, כי הוא יהודי, בן 18 וחצי, ועוסק בפריצות למחשבים מזה כשנתיים. לדבריו, הוא שייך ל'מחתרת אינטרנט ישראלית', והוא מתכוון לפרוש בקרוב מעיסוקיו כפורץ מחשבים משום שהוא 'משתעמם'".
2000
"בועת נאסד"ק תתפוצץ"
את סוף שנות ה־90 ותחילת שנות ה־2000 אפיינה בועת הדוט.קום — הצמיחה העצומה והבלתי־פרופורציונלית של חברות אינטרנט בעלות מודלים עסקיים מפוקפקים. את ראשיתה אפשר לאתר בין דפי "ידיעות אחרונות" בדיווח מ־13 באוגוסט 1998: "שמועות על השתלטויות, שותפיות ופיצולים מתוכננים הרימו לאחרונה את הרף של מחיר מניות האינטרנט לשיאים חדשים... למרות שעמוד זה אינו עוסק בצד הכלכלי של ענף המחשבים, הרי שעצם הידיעה כאן יש בה כדי להגיד משהו על הציפיות בעולם — אירגונים ומשקי בית — מתעשיית האינטרנט ומהפוטנציאל העתידי שלה".
בניין נאסד"ק. "חברת אינטרנט עם חמישים מיליון דולר רווח לא יכולה להיות שווה חמישים מיליארד דולר"
ב־13 במארס 2000 הזהיר הפרשן הכלכלי הבכיר של ידיעות אחרונות, סבר פלוצקר: "בועת נאסד"ק, כמובן, תתפוצץ ביום מן הימים. שערי 'מניות החלום' יירדו בעשרות אחוזים. אפילו גדולי החולמים, המסונוורים והצמודים למסכי המחשבים, יבינו לבסוף שחברת אינטרנט עם חמישים מיליון דולר רווח לא יכולה להיות שווה חמישים מיליארד דולר".
שלושה ימים קודם לכן, ב־10 במרץ 2000, הגיע מדד הנאסד"ק לשיא כל הזמנים, ביצע אחורה פנה ועבר לצלילה חדה. מאות חברת התרסקו, נסגרו או הצטמצמו משמעותית, ולתעשיית האינטרנט נדרשו שנים להשתקם. התמימות האופטימית והתמיהה שאפיינו את הרשת בימיה הראשונים פינו גם הן את מקומן.
