דו"ח טכנולוגי: פייסבוק בעבודה? הכירו את "הרשת החברתית התאגידית"
חברות שונות מקימות רשתות חברתיות פנימיות ומחייבות את עובדיהן להצטרף אליהן: בדיוק כמו פייסבוק וטוויטר, רק בלי כל החלקים הכיפיים. וגם: בריטניה חוששת מהתקפות סייבר מצד סין, ומה גרם להאקרים של לולזסק להודיע על פרישה?
"אל תפרסם שום דבר שאתה לא רוצה שהיו"ר יקרא"
זה, בתרגום גס, המוטו של זוועה שנולדה בחדר ישיבות אפלולי במיוחד: הרשת החברתית התאגידית. "הניו יורק טיימס" מודה שלא ברור מה היקף התופעה שעליה כתב - סימן בדוק לכך שהיא כנראה לא רחבה במיוחד, אחרת איזו חברת מדידה כבר היתה מספקת נתונים - אבל הסכנה קיימת.
Salesforce, שמציעה שירותים שונים לחברות, מאפשרת בין היתר להקים רשת חברתית פנימית המכונה Chatter. לטענת היצרנית, 80 אלף חברות כבר משתמשות בשירותיה, בהשוואה לעשרת אלפים בלבד בשנה הקודמת. ממלכתי תמורת אפוקליפסת זומבים לפני שהדבר הזה תופס תאוצה אמיתית.
הרעיון הוא פשוט: לוקחים את התכונות מהאתרים החברתיים, שרבים ממקומות העבודה חוסמים והעובדים מוצאים דרכים להתחבר אליהם בכל זאת, ומוציאים מהם את כל החלקים הכיפיים. אתה יכול לעקוב אחרי אנשים, אבל אלה השותפים שלך לעבודה והבוסים שלך. את הבדיחות אתה מתבקש לשמור לעצמך, כי סביר להניח שיהיו אנשים שלא יצחקו מהן. אתה מתבקש רק לכתוב על עבודה, תודה. אה, כן: ואל תחשוף סודות עסקיים.
רבים מהעובדים לא רוצה להשתמש ברשת החברתית של המשרד, אבל אף אחד לא שואל אותם: הם צריכים להירשם אליה כמו כולם. קשה להבין את האנשים האלה, הרי היתרונות כל כך גדולים: אם אתה עובד חרוץ, עובדים אחרים יכולים לתת לך כוכב זהב(!). אתה יכול גם לכתוב טיפים לשיווק, שיגרמו לכך שגם אנשים בסניף מרוחק של החברה יעקבו אחריך. מקווה שזה עשה לך את היום.
בקרב הבוסים נרשמת מועקה מכך שהעובדים אינם משתמשים בתוכנה מספיק: הבוסים טוענים שזו צורת תקשורת יעילה יותר ושהיא חוסכת פגישות. באמת תודה – כאילו שמישהו עוד לא הבין שפגישות הן צורת בזבוז הזמן חסרת התוחלת ביותר שיצר העולם התאגידי, מה שגורם לכולם להימנע מהן בכל מקרה.
לא אתפלא אם בעוד כמה שנים מישהו יכתוב רומן מיואש על צורת התקשורת הזו, שרומסת עוד יותר את האינדיווידואליות של העובד ושמשעבדת אותו לגמרי למקום שמשלם לו כסף. הרומן הזה עשוי להפוך לגרסת המאה ה-21 לספריו של דיקנס.
לולזסק והלקח מהמערב הפרוע
הרבה גבות הורמו אתמול, כשהסתבר שקבוצת הטרור המקוון לולזסק – ערימת הנודניקים המעיקה ביותר מאז התאומים ווינקלווס – הודיעה פתאום שהיא מיצתה ושהיא סוגרת את הבאסטה. היא הוסיפה שבכל מקרה היא התכוונה להיות בסביבה רק 50 ימים, הצהרה שבהתחשב בהודעות הקודמות של הקבוצה מהווה שקר גס במיוחד, או סתם עוד בדיחה לא מוצלחת.
אז מה קרה שם? היה מעצרו של ההאקר - לכאורה, לכאורה - ריאן קלירי, שהמשטרה בלונדון טוענת שהוא מקושר לשורה של פעולות טרור מקוון וחבר בלולזסק. הארגון הכחיש, כמובן, אבל להכחשה הזו אין הרבה ערך. מה רציתם, שהם יודו?
ואחר כך באה המכה המפחידה באמת. ארגון טרור מקוון אחר, שמכנה את עצמו ה-A-Team, פרסם מידע שמתיימר לחשוף את זהותם של חברי לולזסק, בכלל זה שמות אמיתיים וכתובות מגורים. אפשר לראות את המידע, אם יש לכם כוח לקרוא את הטקסט המייגע, כאן.
בקיצור, מה שקרה כאן הוא ורסיה על אגדות המערב הפרוע: אל תהיה קאובוי מפורסם. המשמעות של פרסום כזה היא שכל מיני שמנדריקים צעירים, שרוצים ליצור לעצמם שם, יחפשו אותך כדי שיוכלו להתרברב בכך שהם אלה שחיסלו לך את הקריירה.
עכשיו, יש לקוות, האנשים של לולזסק יודעים איך זה מרגיש כשהפרטים האישיים שלך מרוחים על פני כל הרשת. במקרה שלהם, הם גם כנראה חוששים מאוד מדפיקה על הדלת – ויש לקוות שדפיקה כזו תגיע בהקדם האפשרי. זה יעשה לכל העולם רק טוב, אם השרץ המנוזל הבא יחשוב על 20 שנה באלקטרז לפני שינסה להוכיח שהוא יודע יותר טוב מכולם איך לפרוץ למחשב של מישהו אחר.
הסינים על הגדרות הווירטואליים?
כאלף התקפות מתנהלות נגד אתרים בריטיים מדי יום, טוען "הטלגרף" הבריטי. רבות מהן, בהן התקפות הסייבר נגד משרד ההגנה, מגיעות מסין – אותה סין שחשפה לאחרונה את "הצבא הכחול" שלה, ושעמדה בחזית התוקפנות הקיברנטית עוד מימי מלחמת יוגוסלביה, אז הפציצה ארה"ב בטעות את השגרירות שלה.
בנוקטו רטוריקה אנכרוניסטית משהו, מרעים "הטלגרף" ש"מתחת למטה המהודר של המשרד לבטחון המדינה במרכז בייג'ינג, נרקמת מזימה – והמטרה היא בריטניה". קיפלינג לא היה כותב זאת טוב יותר. טוב, בעצם דווקא כן.
היחסים ההיסטוריים בין סין ובריטניה מסובכים, בלשון המעטה. באמצע המאה ה-19 פתחה בריטניה במלחמות האופיום, שמטרתן היתה למכר את האוכלוסיה הסינית לסם כדי שסוחריה של בריטניה יוכלו לגרוף את הרווחים מהסחר. הסינים גם לא שוכחים שבריטניה נמנעה מלהגן עליהם אחרי מלחמת העולם הראשונה, ולך תסביר להם שבהסכם ורסאי הבריטים בגדו בכולם.
התוצאה היא שהמיתולוגיה הפוליטית הסינית מגדירה את הבריטים כאויב מספר שתיים – אחרי היפנים והזוועות שהם חוללו במלחמת העולם השנייה, כמובן. אם יש מספר חריג של מתקפות סייבר סיניות כלפי בריטניה, זו אחת הסיבות המרכזיות לכך.
מצד שני, המספר שמציג "הטלגרף" מעורר ספק. קודם כל, הוא עגול, ומספרים עגולים הם בדרך כלל לא נכונים. שנית, איפה הנזק? אתם מדברים איתנו על אלפי התקפות מדי שבוע. במה הן פגעו, או ניסו לפגוע? כשנזכרים שלדיווחים על התקפות מתלווה תמידית הדרישה לחזק, לפחות תקציבית, את מנגנוני הבטחון, הספקנות רק גוברת, ואולי מנגנון ביטחוני גדול מדי פשוט מחפש עוד סיבות לקיומו.
קצרצרים
משהו קורה בפייסבוק: היא סגרה לאחרונה עשרות אפליקציות, חלקן פופולריות - ברמה של מיליוני משתמשים - בלי לתת שום הסברים בנושא. על פי הסבר בלתי רשמי, הטרשת החברתית מיישמת מדיניות אכיפה חדשה, ששמה דגש על משוב מצד הגולשים. אבל השמועות אומרות שהשינוי נובע מהשקה קרובה של פרויקט הרפאים של פייסבוק, ספרטאן, שמטרתו היא להשתלט על האייפון והאייפד באמצעות הדפדפן ולהעביר את ההמונים מסגידה לסטיב ג'ובס לסגידה למארק צוקרברג (הכנס צחוק מרושע כאן). מצד שני, המקור היחיד על פרויקט ספרטאן הוא טק-קראנץ', הבלוג שעדיין מחכה שפייסבוק תבנה את הטלפון הסלולרי שהובטח לקוראיו.
ואחרי כל הרעש והצלצולים סביב מה שכונה "מהפכת הפייסבוק" בעולם הערבי, אנשים מתחילים לחזור למציאות. מאמר ב"גרדיאן" מסביר לנו בסבלנות שהעיקר הוא לא הגרוטאה או הסטארט-אפ בשנקל שרוצה להנפיק את עצמו כשיהיה גדול: מה שחשוב הוא שאנשים, בעזרת הטכנולוגיה, מתחילים להאמין שוב שהם יכולים לקחת את גורלם בידיהם. לייק לקבוצת פייסבוק אקראית לא יעשה את העבודה: האנשים צריכים להיות מוכנים לצאת לרחוב ולקחת סיכון. תודה שנזכרתם.
הטרור המקוון לא עוצר: ארגון(?) אנונימוס הודיע אתמול שהוא פרץ למשרד ממשלתי כלשהו בארה"ב, ככל הנראה FEMA - הסוכנות הפדרלית לטיפול באסונות טבע, שהתפרסמה לרעה אחרי הוריקן קתרינה. ההאקרים גנבו מסמך... שמסביר איך להלחם בטרור מקוון. יש להם חוש הומור, נקווה שהם ישמרו עליו גם בכלא.
ארגון הספריות האמריקאי מדווח שהספרים הדיגיטליים מדלגים קדימה: כ-67% מכלל הספריות בארה"ב מאפשרות השאלה של ספרים דיגיטליים, ולא רק מודפסים. יש, כמובן, הפרש בין מדינות שבהן הפורמט החדש מצליח (מרילנד, למשל, שבה 100% מהספריות משאילות ספרים דיגיטליים) ומתפתחות (במיסיסיפי הנתון הזה עומד על רבע מהספריות בלבד). המשתמשים רוצים ספרים דיגיטליים, והספרנים - למרות חששות ראשוניים - מספקים את הסחורה.
הוותיקן צועד עם הזמן לפחות בתחום אחד. לא, הוא לא מתכוון להתוודות על חלקו בשערוריית הפדופיליה הענקית, או לאפשר לנשים לשמש בתפקידי כמורה. אבל האפיפור בנדיקטוס "חסינות דיפלומטית" ה-16 ישמח לספק לכם מידע, באמצעות פורטל, על הארגון הוותיק בעולם המערבי. בעתיד, מקווה הכומר הנאיבי שאחראי על הפרויקט, הכנסייה תנהל חלק מהדיונים שלה באמצעותו, ותעמוד בקשר ישיר עם המאמינים. טוב, נו, הוא גם מאמין שבתולות יכולות ללדת.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
