ממציאים את העתיד: הפיתוחים שיהפכו לסטארט-אפים של מחר

במרכזו של בניין סואן בבית הספר לתקשורת בהרצליה עומדת קוביית זכוכית גדולה, אטומה לרעשים מבחוץ, ומסקרנת למראה.

הקובייה היא הבייבי של ד"ר אורן צוקרמן וד"ר גיא הופמן, יוצאי מעבדת החדשנות של מכון MIT היוקרתי, ובתוכה הם מנסים להפעיל מקבילה מקומית של המוסד ממסצ'וסטס. "אנחנו לא מתעניינים בטכנולוגיה הבאה, אלא בצרכים של בני האדם, ובפתרון שיענה עליהם באופן מיטבי", אומר ד"ר גיא הופמן. "במקום לחשוב מה חסר כרגע בשוק, אנחנו מנסים לנחש מה יהיה הצורך בעתיד. זו לא חממת סטארט־אפים, אלא מעין מקום ששולח 'סיירים' לעולם המחר".

"אנחנו מפתחים כאן רק המצאות שמשנות פרדיגמה", אומר צוקרמן. "וכלל לא מתעניינים בפוטנציאל המסחרי של המוצר. חלק מההמצאות הן הזויות, וכך בדיוק אנחנו מבקשים שיהיו, העיקר הוא שידחפו את גבולות צורת החשיבה המקובלת".

מעבדת החדשנות במרכז הבינתחומי בהרצליה מתמקדת בהמצאות הקשורות במהפכה הדיגיטלית, במובן הרחב של המילה, בדגש על השילוב בין העולם הפיזי לווירטואלי. "מה שייצרנו במעבדה נראה הזוי לפני שלוש שנים, והיום זו כבר המילה האחרונה בתחום ההייטק", אומר צוקרמן.

זו כבר השנה השלישית שבה פועלת המעבדה, ובשנה האחרונה עבדו במסגרתה על כמה פרויקטים שהתמקדו בשני תחומים עיקריים ־ חיבור בין העולם הפיזי והדיגיטלי ויצירת פלטפורמות אינטרנטיות בדגש על הגברת המודעות העצמית. מרבית הפרויקטים שנוצרו שם השנה עוסקים בשילוב מכשירים חכמים במשימות יומיומיות, ובהפחת חיים בעצמים דוממים כחלק ממשחק. הסטודנטים עובדים בקבוצות ובתקופה קצרה עוברים יחד משלב קונספט, לאפיון ופיתוח ועד לניסוי אב־הטיפוס עם משתמשים אמיתיים.

המשחק שעוזר לילדים לשמור על ההורים

הכירו את המייליז, היצורים הווירטואליים הקטנטנים שמחכים לכם בצומת אולגה, מתחת לגשר הירקון ועל חוף פלמחים. המייליז, פרי מוחו של אחד ממייסדי המעבדה ד"ר גיא הופמן, הם חלק ממשחק נסיעה המתבסס על טכנולוגיית המציאות המועשרת (Augmented Reality) ועל תוכנת GPS פשוטה.

אפליקציית Milesys

את המייליז, יצורים וירטואליים החיים במקומות שונים על מסלול הנסיעה המשפחתית, ניתן לראות רק באמצעות אפליקציה מיוחדת בטלפון הנייד. מי שאחראים על איתורם הם הילדים שנמצאים במושב האחורי, אשר באמצעות תוכנת הניווט הידידותית יכולים להדריך את ההורה כיצד לנהוג אליהם. ילד שמצא מייליז יכול לצלם אותו, "לכלוא" אותו בטלפון הנייד ולהתנהג בו כבטמגוצ'י בעל סגולות חינוכיות. כאשר ההורה נוסע במהירות גבוהה מדי, המייליז מתחיל להאדים, ובמקרה של נהיגה פרועה במיוחד יכול חלילה גם לעבור מהעולם. לעתים מתחשק למייליז לברוח, ואז יכול ילד אחר במכונית אחרת, שנהגיה מנומסים יותר על הכביש, לאספו אל הנייד שלו.

"הילדים כיום שוקעים במשחק סלולרי איך שהנסיעה מתחילה, והפעם הבאה שהם מרימים את הראש היא רק כשמגיעים אל היעד", אומר הופמן, שמפתח את האפליקציה במשותף עם המרכז הטכנולוגי של ג'נרל מוטורס בישראל. "אנחנו רוצים להחזיר לילדים את חוויית הנסיעה, ללמד אותם איפה הצפון, לאפשר להם ללמוד מרחקים, להפוך אותם לשותפים לחוויית הנסיעה יחד עם ההורים. אנחנו רוצים שמשחקי הסלולר יעודדו שיחה משפחתית ולא ינתקו את הילד מהנסיעה".

חולצה שהיא קישור לאינטרנט

צוות 4T2. מימין לשמאל: רוני קוטק, שחר לנדסהוט, אסף משיח, אור גוטליב וקרן כלב צלם:אוריאל כהן

בצוות 4T2, שקיבל את ההשראה לשמו מהמספר האניגמתי בספרו של דאגלאס אדמס, פיתחו אמצעי חדש לטיפול בניכור שנכפה עלינו בעידן הדיגיטלי: חולצה בעלת ברקוד אישי שעשויה לשבור את הקרח בבר השכונתי, במסיבת חברים, או אפילו באופן אקראי ברחוב. לובש החולצה מדליק שורת נורות LED המצויות על החזה ומשמשות כקוד ייחודי, אלה נקלטות על ידי אפליקציה סלולרית — ומשם הדרך לפרופיל ברשת החברתית קצרה.

החולצה אינה משמשת רק כאלמנט זיהוי. שורת הנורות, המשמשת כמעין קוד, יכולה גם להפוך לקישור המוביל לכתבה, המלצה על סרט או משקה אהוב. כך כל מי שמחזיק באפליקציה יכול פשוט לצלם את החולצה, ולחלץ באמצעותה את ההמלצה הרלבנטית — תירוץ מצוין להתחיל בשיחה.

"במציאות של הרשתות החברתיות, שבה המרחב האינטימי הולך ונעלם, חסרה לנו תקשורת בין־אישית", אומרת רוני קוטק מצוות הפיתוח. "לפייסבוק יש שימושים מסוימים, אבל היא לא מהווה תחליף ליצירת שיח אינטימי או לחיזוק קשרים. אם אני רוצה לבטא את עצמי, שיתוף תכנים בפייסבוק מסתכם בדרך כלל בכלל הלייקים שקיבלתי. כשחשבנו על דרך לבטא קשר טבעי ובלתי אמצעי בין בני אדם חשבנו על אופנה".

"החולצה כמעט מאלצת אותך לפתוח בשיחה", אומר אור גוטליב, חבר נוסף בצוות. "זו הסיבה גם שבחרנו שהברקוד יופיע בקדמת החולצה ולא מאחור או על השרוול. אנחנו רוצים שייווצר קשר עין, שייווצר קליק".

הבית נכנס לתוך המשחק

ה־STUI, מכונת משחק המבוססת על חיישן תנועה של פריימסנס הישראלית, מוציאה את משחק המחשב מהטריטוריה הבלעדית של מסך הטלוויזיה או המחשב. לפי עקרונות ה־STUI, המציאות היא משחק אחד גדול, ואין הבדל בין מה שנמצא על המסך לבין מה שמחוצה לו.

כדי לשחק, בחרו כל חפץ שיש לכם בבית והעמידו אותו אל מול החיישן. החפץ יקבל מיד חיים משלו בתוך ממשק המשחק ויוצג על גבי מסך הטלוויזיה שלכם. כל חפץ בבית — פירות, צלחת, ספל מהסלון או צעצוע — יוכל להפוך מיד לשרביט קסמים, קלצ'ניקוב או ציפור זועמת המושלכת אל עבר כריות הספה שהועמדו במבנה לא יציב. באמצעות החפצים בבית ניתן לא רק לשחק משחקי קז'ואל באמצעות STUI, אלא גם משחקי הרפתקאות המתמקדים בפתרון חידות או משחקים חינוכיים.

צוות STUI. מימין לשמאל: מור שני, אלון שקד, בן קליפר ויואב דורי צילום: אוראל כהן

"משחקי התופסת והמחניים שאנחנו הכרנו כילדים פינו מקומם לעולם הדיגיטלי שאליו נשאבים הילדים שגדלים היום", אומר אלון שקד, מחברי הצוות במעבדה. היום כבר ילדים בני שלוש, שיש להם טאבלט בבית, מסרבים להתנתק ממנו. לנו זה מאוד הפריע, וביקשנו למצוא פתרון שיחזיר אותם למציאות שאנחנו הכרנו כילדים. רצינו לחבר עבורם את העולם הדיגיטלי עם הפיזי ולאפשר לילד לחזור לעולם של חומר, מגע, צורה וצליל".

פייסבוק הופך לאישי יותר

מפתחי אפליקציית Moderator צילום: אוראל כהן

במקביל למעבדת החדשנות פועל במרכז הבינתחומי גם הסטודיו של בית הספר לתקשורת, אלא שבניגוד למעבדה המוציאה תחת ידה בעיקר אבות־טיפוס לא בשלים לרעיונות מהפכניים — מתמקד הסטודיו במיזמי אינטרנט המוכנים להפצה מסחרית. השנה פועלת המעבדה בחסות המרכז לתקשורת מודעת של שרי אריסון, ובהתאם הונחו הסטודנטים לפתח מיזמים שיעסקו בהעצמה אישית ומודעות עצמית חיובית. בניגוד לקיטונות הביקורת שלה זוכה הרשת בדרך כלל, הונחו התלמידים להאיר את הצדדים החיוביים של המהפכה הדיגיטלית.

משתפים במצב הרוח

שלא במפתיע התרכזו רוב הסטודנטים בפייסבוק, כמו המיזם Mooderator, החוקר את מצב הרוח של משתמשי הרשת החברתית. הצוות, בהנחיית עופר שני, פיתח אפליקציות לאייפון ולפייסבוק שמאפשרות לנו לדרג את מצב רוחנו בכל רגע נתון, לנמק את התחושה שלנו ואף להצמיד לדירוג תמונה וסרטון.

מעבר לשיתוף החברים ברשת החברתית באשר למצב רוחנו המשתנה, מייצרת האפליקציה גרפים המאפשרים לנו להשוות בין תקופות, להשוות למצב הרוח של החברים, או אפילו לבדוק את מצב הרוח בערים שונות. בהמשך יוכלו אנשי מודרייטור לבצע חיתוכים מורכבים ולבדוק את השפעתם של גורמים רבים, כמו מצב משפחתי או עמדה פוליטית, על מצב הרוח.

השראה במקום לייק

פרויקט נוסף המתחבר לרשת החברתית הוא "מוזות" — תוסף שפותח בהנחיית גיורא פרבר, שמטרתו לגרום לחברי פייסבוק להעניק השראה זה לזה. באתר מציגים אמנים ואמנים חובבנים את יצירותיהם ומגיבים זה לזה לא רק מילולית אלא גם בהעלאת יצירות משלהם, השואבות השראה מהחברים ברשת. דף הבית של האתר מציג מוזה שבועית ערוכה ומזמין משתמשים להגיב וליצור. כל תגובה או יצירה המועלות לרשת מתויגות באחד או יותר מעשרות התיוגים האפשריים שהאתר מציע מעבר ל"לייק" המסורתי של פייסבוק: אהבה, שנאה, אכזבה, בדידות ומלנכוליה הן דוגמאות לכך.

"כל נותן השראה שכזה מכונה אצלנו 'מיוזר'", אומרת דפנה אבולעפיה מצוות הפרויקט בסטודיו. "האתר איננו מתמחה בהצגת אמנות פר־סה", אומר טל הולנדר. "אנחנו מעודדים משתמשים לחשוב על השפעת היצירה שאליה הם נחשפו ולהגיב לה. כיוון שהכל מחובר באמצעות פייסבוק, אתה תמיד יכול לברר מיהו האמן שעומד מאחורי היצירה שממנה התרשמת, וליצור איתו קשר.