רגולציה ומרק אפונה: מבט אישי על מפגש בכירי הטכנולוגיה

לפני כמה שבועות נחת בתיבת הדוא"ל שלי אימייל. שלום דורון, נאמר בו, נשיא צרפת ניקולא סרקוזי הטיל על מר מוריס לוי (הבוס של ענקית הפרסום הצרפתית פובליסיס, שבה אני עובד) לארגן ועידה מקדימה לוועידת ראשי המדינות המתועשות, ה-G8. הוועידה, שאותה מכנה הנשיא הצרפתי e-G8, תעסוק בלא פחות מעתיד עולם האינטרנט והטכנולוגיה. וכשבעל הבית קורא, אין ברירה, צריך לנסוע.

ועידת ה-e-G8 אורגנה בחופזה, שלא לומר בבהילות. 600 אנשים הוזמנו, ולמרות ההתראה הקצרה אישרו את השתתפותם אנשים כמו מארק צוקרברג, מנכ"ל פייסבוק; רופרט מרדוק, איל התקשורת; אריק שמידט, יו"ר גוגל; ושון פארקר, ממייסדי נאפסטר ופייסבוק. יומיים לפני תחילת הוועידה קיבלתי אימייל נוסף, המזמין אותי לאפטר-פארטי שמארגן פארקר בלילה הראשון של הוועידה. עוד אחזור לזה.

למרות לוחות הזמנים הצפופים, אפשר לסמוך על הצרפתים. הם יודעים לארגן דברים ולעשות את זה בגדול ועם הרבה שיק. בתוך גני טווילרי הוקם אולם כנסים ענק ומפואר שבו נערכה הוועידה. רחובות נחסמו, שוטרים נפרסו וסידורי האבטחה גרמו לעומס אדיר ברחובות פריז, בציפייה לנאום הפתיחה של הנשיא סרקוזי.

צוקרברג בוועידה. ארגון צרפתי עם הרבה שיקצילום: בלומברג

נתחי ז'מבון דקיקים

נאומו של נשיא הרפובליקה נמשך קרוב לשעה, ובזמן מסוים היה נראה שהוא מאבד את הקהל. השורה התחתונה של דבריו היא זו: הרשת היא דבר מדהים ואדיר שתורם לפיתוח כלכלת העולם, אבל צריך להטיל עליה רגולציה. חתיכת "אבל".

הסיבה, לדעת סרקוזי, שיש להטיל רגולציה על הרשת היא החשיבות שבשמירה על הפרטיות והגנה על זכויות יוצרים. נו, נניח. במסגרת ההזדמנות לשאול את הנשיא שאלות מהקהל, פונה לסרקוזי העיתונאי האמריקאי ג'ף ג'רוויס ודורש כי יתחייב שממשלתו לא תנצל את כוחה לרעה. הוא זוכה למחיאות כפיים מהקהל.

אבל עזבו אתכם מרגולציה. אנשים שמצטטים את עצמם תמיד נראים לי פאתטים, אך למרות זאת אני מרשה לעצמי לצטט ציוץ שהעלתי בטוויטר שלי במהלך ארוחת הצהריים: "ביצה עלומה שוחה במרק אפונה קר, נתחי ז׳מבון דקיקים נחים על סלט פירות טרופיים וזיתים שחורים. ככה נראה הקייטרינג בפריז".

במהלך ההפסקה אני מזהה את ג'ימי וויילס, מייסד ויקיפדיה, מסתובב לבדו בקהל ונראה אבוד. אני ניגש אליו כמו שילדה בת 12 ניגשת לג'סטין ביבר, מצהיר בפניו על הערצתי אליו ומשוחח איתו מעט. למרות ייחוסו, וויילס שופע צניעות וענווה ומשוחח איתי בעניין רב. הוא שמח לשמוע שאני מישראל ומספר לי על הגעתו הצפויה לועידת הנשיא בחודש הבא. למרות זאת, הוא מביע אכזבה שלא הצליח להשיג פגישה אישית עם פרס. "שמעון פרס הוא כנראה אדם מאוד עסוק", הוא אומר לי.

מייסד ויקיפדיה ג'ימי וויילס. לא קיבל פגישה עם שמעון פרסצילום: בלומברג

שון פארקר מצית את הלילה

הפאנל המעניין ביותר מגיע מיד לאחר הפסקת הצהריים ומנחה אותו, מי אם לא, מוריס לוי. ג'ימי וויילס מדבר בפאנל על העובדה שבעוד כמה שנים יהיו 2 מיליארד אנשים נוספים מחוברים לאינטרנט, ורובם יהיו ממקומות כמו סין, הודו ואפריקה. כך יצטרפו לשיחה הגלובלית תרבויות וחברות שעד אז לא היו חלק ממנה וקולם מעולם לא נשמע.

שריל סנדברג, מנכ"לית פייסבוק, מתבקשת להתייחס לשאלת ההגנה על הפרטיות, בדגש על הגיל הצעיר שבו מתחילים ילדים להשתמש ברשת החברתית. היא טוענת תחילה שפייסבוק אינה מתירה לילדים מתחת לגיל 13 להשתמש בשירותיה, אך מסייגת את עצמה ואומרת שברור גם לה שילדים צעירים בהרבה משתמשים ברשת החברתית. לדבריה, נושא הפרטיות נמצא בידיים של הגולשים עצמם. כל גולש יכול להחליט איזה מידע הוא חושף על עצמו ועם מי הוא רוצה לחלוק אותו.

תום גלוסר, מנכ"ל רויטרס, נרתם לעזרתה בשאלת הילדים ואומר כי האחריות אינה על פייסבוק אלא על ההורים שלהם. אם חושבים על כך באופן אינסטינקטיבי זה נשמע מתחסד, אבל לאחר שהתעמקתי בגישה זו הגעתי למסקנה שהבחור צודק. כשם שהורים מחנכים את ילדיהם לא לדבר עם זרים ברחוב, עליהם לפקח על פעילותם בעולם הווירטואלי. הורה שלא שומר על הילדים שלו לא יכול להטיל את האשמה על פייסבוק.

בשלב השאלות מהקהל פונה מישהי למוריס לוי ומביעה את אכזבתה מכך שבפאנל העוסק בהשפעת האינטרנט על החברה יש רק אשה אחת לעומת חמישה גברים. לוי עונה לה שבהתחשב באיכות האישית של שריל סנדברג, נדרשו חמישה גברים כדי להגיע לייצוג שווה בקרב חברי הפאנל. הקהל מתמוגג.

הלילה מגיע, ואני נזכר באותו אימייל שהזמין אותי לאפטר-פארטי של שון פארקר. כל מי שראה את הסרט "הרשת החברתית" זוכר את דמותו של פארקר, המצטייר כנער שעשועים מוחצן חובב מסיבות - ומתברר שהמציאות עולה על כל סרט.

האווירה במסיבה הזכירה בהתחלה יותר את כנס בוגרי הגבעטרון, ורק לאחר חצות מופיע נער הפלא ומעיר את המסיבה הרדומה. כאילו כדי להצדיק את דמותו כפי שהוצגה בסרט, מתרוצץ פארקר בין האנשים עם בקבוק טקילה ביד וממלא לכולם את הכוסות. הוא צועק, מחבק, משפריץ, מוריד כאפות ובגדול ממלא את תפקידו: לעשות שמח.

הכותב הוא שותף-מנהל בפובליסיס ישראל וממייסדי אידיאולוג'יק