דו"ח טכנולוגי: טוויטר, CNN, וחיסולו של אוסמה בן-לאדן
הידיעות על מותו של מנהיג אל קעידה מחדשות את הוויכוח על האתרים החברתיים כמקור חדשותי. וגם: הצנזורה על עיתונות רשת בעולם מחמירה, והצבא האמריקאי מתחיל להכיר בחיילים שכותבים בלוגים
מהיר יותר, מופץ יותר... מדויק יותר?
חיסול בן-לאדן, שעליו הודיע אובמה אתמול בבוקר, גרם לכך שהעיתונים הישראליים של יום שני התיישנו עוד לפני שחולקו. העיתונים האמריקאיים, בחלק ניכר מהמקרים, עיכבו את המהדורות שלהם והוציאו מהדורות חדשות ועדכניות. באותן שעות קריטיות זירת העדכון עברה לידי אתרי החדשות, ועוד לפני כן - לידי טוויטר.
כפי שדיווחנו אתמול (ב'), הידיעות הראשונות על החיסול הגיעו דרך טוויטר. עוזרו של דונלד רמספלד לא התאפק, וחשף את המידע לפני הפרסום הרשמי. הידיעות ששודרו במהדורות הטלוויזיוניות, מצדן, הגיעו רק לאחר ההודעה הרשמית של אובמה, ועל כן נראו מיושנות. בטוויטר דיווחו בעליצות על כך שהשירות רשם את המספר הגדול ביותר של ציוצים מתמשכים: במשך כארבע שעות נרשמו כ-3,000 אלפי ציוצים מדי שניה. ברגע השיא הגיע המספר ליותר מ-5,000 ציוצים לשניה.
לדברי אנשי CNN, אין להם שום בעיה עם זה. בכיר ברשת אמר ל-Cnet שהמטרה של CNN היא לא לשעוט בעקבות טוויטר, אלא לספק מידע מדויק. אימות של פרטים לוקח זמן, כן, אבל התוצאה היא ידיעה עיתונאית מדויקת במידת האפשר, לא שמועה עמוסת פרטים מעורפלים. יכול להיות שידיעה ראשונית מפורסמת בטוויטר, אבל האם היא אכן נכונה? בשביל זה עדיין צריך אנשי מקצוע.
הרבה מאוד אנשים מקבלים היום את החדשות שלהם לא רק מאתרי חדשות, אלא גם מאתרי מדיה חברתית. אבל התוכן של האחרונים הוא, עדיין, תחליף גרוע מאוד לידיעה מסודרת: האתרים החברתיים מלאים בתוכן לא רלבנטי, הערות אישיות, בדיחות (גרועות בחלקן הגדול, יש להודות) ומעט מאוד מידע שאושר. טוויטר הוא ברומטר נהדר למה שאנשים חושבים על משהו, אבל הרבה פחות כשרוצים לדעת למה בדיוק קרה.
מצד שני, כשצריך לארגן חגיגות ספונטניות על מותו של אויב העם (לא שזה רע בהכרח), אין כמו מגיפות חברתיות. לידיעות על החיסול שפורסמו בפייסבוק הצטרפו מהר מאוד שלל קריאות להגיע לחגיגות/הפגנות. וכמובן, כמו חמרמורת אחרי לילה של שתיה, הגיעו הנוכלים שניסו לרכוב על כותרות הקשורות לחיסול כדי לקדם כל מיני מזימות פישינג, ספאם וכן הלאה. לזכותם של החלאות אפשר לומר דבר אחד: הם מקפידים להתעדכן במה שקורה בעולם.
לצנזר את הרשת
בריוני כל העולם, התאחדו: מתקבל הרושם שהבשורה הטובה על כך שהתקשורת המקוונת תשחרר את כולנו הגיעה אל הדיקטטורים, והם החליטו לעשות משהו בנידון. מאז שהתקשורת המקוונת הפכה לחלק בולט יותר בחיינו, מאמצי הצנזורה בעולם רק התגברו - כך הודיעה אתמול הוועדה הבינלאומית להגנה על עיתונאים.
נכון ל-1 בדצמבר 2010, אומרת הוועדה, 69 עיתונאי רשת היו עצורים ברחבי העולם, והם מהווים כמחצית מסך כל העיתונאים העצורים. מדינות משלבות כלי צנזורה חדשניים עם שלל פעולות לא חוקיות. השיטה המקובלת היא, כמובן, הטלת אימה על עיתונאים - ומעצר היא דרך פופולרית לעשות את זה. כמובן, במדינות מסוימות לא יכול להיות שיעמידו עיתונאי לדין כי הוא פירסם מידע שהודלף לו ושעבר את אישור הצנזורה, אבל לא כל העולם נאור כל כך.
מעבר לאיומים ומעצרים, שלטונות דיקטטוריים ברחבי העולם משתמשים ברשת כדי לרגל אחרי העיתונאים ולחבל באתרים שלהם. שיטה אהובה בבלארוס, למשל, היא לארגן התקפות DDoS על אתרי טכנולוגיה. אחרי הכל, לך תוכיח מי עשה את זה. שיטה אחרת, שזוכה להצלחה במשטר הסיני, היא השתלטות באמצעות המייל על המחשב של העיתונאי. כל דיקטטורה מאמללת בדרכה שלה.
לא כל אינסטלטור צריך עמוד בפייסבוק
לפני כמה שנים נוצר התפקיד של רועץ... כלומר, יועץ מדיה חברתית: במקרים רבים היה מדובר באדם צעיר וחלקלק, שהיה מגיע לכל מיני חברות זקנות וכבדות ומשכנע אותן שאם אין להן נוכחות בפייסבוק - אין להן זכות קיום. לא שברור למה מושון החשמלטור צריך עמוד בפייסבוק כדי למכור את הנורות והמפסקים שלו, אבל לפחות מגזר אחד זכה לפרנסה - זה של הרועצים עצמם.
ההצלחה הגדולה ביותר שלהם, כמובן, היתה במלחמה הפסיכולוגית שהם ניהלו נגד מפרסמים. במקרה קלאסי של נחש נושך נחש - אריסטופנס היה חוגג על זה - הם שכנעו אותם שאם הם רוצים למכור משהו, הדרך הנכונה היא לעשות את זה, תמיד ובהכרח, עוברת במקום שאליו אנשים מגיעים כדי לקבל חדשות מהחברים שלהם. זה לקח כמה שנים, אבל נרשמת התפכחות מהאשליה ההיא.
יותר ממחצית מהמשווקים עדיין משתמשים ברשתות חברתיות, ורבים מהם גם מתחילים להיכנס לתחום הסלולר, אבל הם הרבה יותר זהירים עכשיו, ורוצים לברר קודם כל מה ערוצים חברתיים יכולים לעשות בשבילם, לפני שהם מתחייבים אליהם.
יום אחד, כשתונפק, פייסבוק תיאלץ לחשוף את המספרים שלה, ואז נוכל לדעת אם באמת היה שם משהו או שמדובר מזימת פונזי ענקית. בעבר כבר הביעו פרסומאים תסכול מהיכולת שלהם למכור משהו דרך הטרשת החברתית. נראה.
חייל, הבלוג הוא ביתך
צבאות הם יצור שמרני. לא זוכר מי כתב את זה, אבל הוא טען שחילות הים פתוחים יותר לטכנולוגיות חדשות מאשר כוחות היבשה, כי הצי יודע שהגוף האנושי כבד יותר מהמים, ושצריך לעשות משהו בנידון.
בתחילת העשור הקודם הגיעו הבלוגים לצבא האמריקאי. חיילים החלו לפרוק את תסכולם על קצינים מטומטמים למיניהם, בעיה מוכרת בכל ארגון שמעדיף משמעת וציות על פני חשיבה עצמאית, ובנוסף כתבו על הבעיות שהם חווים בחיי היומיום. תוך זמן לא רב, רבים מהחיילים גילו שיש להם הרבה מאוד קוראים. מה שהיה מיועד לקבוצה מצומצמת של קוראים עניין מעגל רחב הרבה יותר.
בהתחלה הצבא האמריקאי, כמו צבא, נלחם בתופעה. אחרי הכל, כל כלי שמוציא מידע החוצה בלי אישור הוא בעייתי מבחינה צבאית. אבל אחרי שנים של מאבקים, הפנטגון החליט דווקא לחבק את הבלוגרים.
שר ההגנה לשעבר דונלד רמספלד, שלא בדיוק נחשב לאחד המוצלחים בהיסטוריה של ארה"ב ושהפנטגון בתקופתו ניהל מאבקים עקשנים בבלוגרים, התארח לאחרונה בכנס השנתי השישי של הבלוגרים הצבאיים. הוא אמר שם, תחזיקו חזק: "אני יכול לומר שאני מעריך את מה שאתם עושים, אם כי אני לא בטוח שאני מבין את זה".
באופן אירוני, החיבוק הממסדי והמצב שבו לכל גנרל יש בלוג, הופכים את הבלוג הצבאי למשהו קצת יותר מדי מרובע וממוסד מבחינת החייל בשטח. על כן, לא מפתיע שמספר הבלוגים החדשים שנפתחים על ידי חיילים פשוטים דווקא נמצא בירידה תלולה.
קצרצרים
חדשות חיוביות: לראשונה זה 20 שנה, מספר הבתים בארה"ב שבעליהם מוצאים לנכון לבזבז זמן וכסף על הטלוויזיה יורד. לא שהטלוויזיה מתקרבת לאזור הסכנה: היא עדיין נמצאת ב-96.7% מהבתים, לעומת 98.9% בפעם האחרונה שנילסן בדקו את הנושא. הסיבות לירידה במספרן של קופסאות השוטים: עוני מצד אחד, וצעירים עם מחשבים ניידים שבוחרים בקפידה את מה שהם רוצים לראות מהצד השני.
משתמשי טוויטר הקנדים נתקלים בבעיות עם החוק. קנדה היא מקום גדול ויחסית ריק, עם שישה אזורי זמן. כדי למנוע מהצד המזרחי של המדינה לא רק להצביע קודם בבחירות אלא גם להשפיע על הצבעתו של הצד המערבי, החוק אוסר על פרסום התוצאות בקלפיות עד שכולן ייסגרו. החוק נוצר בעידן הרדיו, 1930 אם לדייק, והוא לא כל כך מותאם לעידן שבו כל אדם עם מקלדת הוא תחנת שידור. משתמשי טוויטר, כאמור, התעלמו ממנו והציגו אותו כנלעג. מעניין, מבחינה זו, מעמדם של חוקי הבחירות הישראליים, שאוסרים תעמולה ביום הבחירות.
יש ברנש בשם סוהייב את'אר, שהוא יועץ IT בפקיסטן שעבר לרובע שקט כדי להימלט מרעש הכרך. הרובע נקרא אבוטבאד, ואם המקום נשמע לכם מוכר, זה בגלל ששם גר באושר עד לאחרונה אוסאמה בן-לאדן. כפי שכתבנו אתמול ב-Play, את'אר ערך לייב-בלוגינג באמצעות טוויטר על החיסול - הוא תיעד את כל מה שהוא ראה ושמע, אם כי לא הבין מה קורה שם לעזאזל. את'אר הפך לסלבריטי בן לילה, והתוצאות לא אחרו לבוא – האקרים תוקפים את האתר שלו.
יש דברים שלא משתנים: ינדקס, מנוע החיפוש המוביל ברוסיה של פוטין - כמעט שאין שם דריסת רגל לגוגל - מודה שהוא העביר את פרטיו הפיננסיים של בלוגר עוין למשטר לידי הפס"ב, שזה השם החדש של מה שפעם היה ארגון ריגול הפנים של הקג"ב. אלכסיי נבלני, שמפעיל אתר חשיפות ברוסיה, התלונן שינדקס העבירה את פרטי התורמים שלו(!) לפס"ב, והפכה אותם בכך למטרה ללחץ מצד אחד המשטרים הרקובים והאלימים ביותר על פני כדור הארץ. ינדקס מסרה בתגובה שגם היא לא מרוצה מהמצב, שהיא מבינה את הזעם של קוראיה, ושחבריה הטובים ביותר הם בלוגרים שמבקרים את המשטר.
בית המשפט במחוז קווינסי שבמסצ'וסטס זורם עם הזמן: החל מאתמול (ב'), רוב הדיונים בבית המשפט יוזרמו בשידור חי. בית המשפט, שעד לאחרונה אסר על שימוש במחשבים בתחומו, ממריץ כעת את העיתונאים והצופים האחרים לדווח על המתרחש בו בטוויטר, פייסבוק, ושאר מגיפות חברתיות. הוא אפילו יארגן לבלוגרים מקומיים מקום ישיבה עם חיבור WiFi. המטרה: לשמור על פומביות הדיון. זו עשויה להיות תחילתו של ניסוי מעניין, שיבדוק מה קורה אם מחברים את בית המשפט לווריד של הצופים ברשת.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
