הרגת מפלצת? קבל חטיף
חבל שדווקא תעשיית הפרסום, ולא מפתחות המשחקים, מצליחה לזהות את רגעי האושר שלנו במשחקים ולנצל אותם לצרכיה
כל מי ששיחק משחק וידיאו כלשהו בשנתיים האחרונות מכיר את ההישגים (Achievements): מדליות קטנות שמוענקות לשחקן
לאחר שהשיג מטרות פנים־משחקיות. קלעת 20 נקודות במשחק NBA? קבל מדליית "מלך הסלים". הורדת חמישה טרוריסטים ב־Call of Duty? קבל דרגת "צלף אמן". מפתחי משחקים יודעים ששיטת ההישגים הזו משאירה שחקנים דבוקים למסך במשך שעות, גם אם המשחק קצת משעמם. הפסיכולוגיה שמאחורי ההישגים בנויה על הרעיון של לתת לנו ניצחונות קטנים שגורמים לנו להרגיש טוב ולשאוף להישג הבא.
בריאן וונג, מייסד חברת Kiip, צדק כשאמר שבתעשייה מתעלמים מאותו "רגע של שמחה", ושהוא, ולא המדליה, הוא מהות ההישג. הבעיה היא ש־Kiip אינה חברת משחקים, והתעשייה שאליה וונג מתייחס היא תעשיית הפרסום. Kiip מתמחה בהתאמת מתנות ופרסים אמיתיים – קופונים, חטיפים ושאר מתנות – לשחקנים על פי ההישגים המשחקיים שלהם. במקום להפנות את ההבנה של הפסיכולוגיה של השחקן לשיפור חוויית המשחק, Kiip מפנים את הניסיון שלהם, כפי שמתאר זאת וונג, ל"מינוף הפרסום והשיווק באמצעות רגעי האושר של השחקן".
משחקים, עוד יותר מסרטים או ספרים, הם חוויית בידור אינטנסיבית, ששואבת אותך לתוכה. התמימות של תעשיית המשחקים כבר מזמן אבדה, אך עדיין עצוב לראות כי תעשיית הפרסום — לפעמים עוד יותר מיצרני המשחקים עצמם — ממשיכה לזהות את רגעי ההתעלות הקטנים שבתוך המשחק לצרכיה. גם אם בסוף יוצא לנו מזה חטיף שוקולד.
