דו"ח טכנולוגי: מחול התרנגולות הערופות של הצנזורה הסינית
הצנזורים הסינים בלחץ חריג, השימוש בטוויטר חושף את דעותיך הפוליטיות, מיקרוסופט בצעד שמאיים על אנדרואיד, וסטיב ג'ובס ייאלץ לענות על השאלה אם הוא מונופוליסט
הם מ-פ-ח-ד-י-ם
קריסת המשטר המצרי והתוניסאי, ההתערבות המערבית בלוב כנגד משטר קדאפי מאריך השנים, המהומות האלימות שפורצות בסוריה (!) – כל אלה מגבירים את הלחץ שחשים הצנזורים הסינים לרמות שלא נראו שנים ארוכות. סין הצביעה נגד הפעולה בלוב, בטענה שמדינה הטובחת באזרחיה עוסקת בענייניה הפנימיים. השגריר שלה כנראה לא טרח לקרוא את האמנה נגד רצח עם, שסין חתמה עליה כדי להתקבל לאו"ם.
כתוצאה מכך, מהדקת הצנזורה הסינית את אחיזתה בגרונותיהם של נתיניה. היא מצנזרת בזמן אמת שיחות טלפון ומסרונים. שייקספיר מספק הדגמה משעשעת: כאשר יזם סיני ציטט לאחרונה בשיחת טלפון את המשפט הידוע של המלכה גרטרוד מ"המלט", "הגבירה מוחה יותר מדי", השיחה נקטעה במילה "מוחה", שבאנגלית משמעותה גם "מחאה". אותה תקרית חשודה אירעה כאשר אדם אחר ציטט את גרטרוד, הפעם בסינית.
שורה של תקריות דומות בשבועות האחרונים מעידים על צנזורה גוברת והולכת של כל כלי התקשורת, וכל זה מגיע על רקע התלונה של גוגל שלשום (א') שסין משבשת את הגישה לג'ימייל ברחבי הדיקטטורה, כשהיא מנסה לגרום לשיבוש להיראות כאילו הוא תקלה טכנית של ג'ימייל. פרשנים מעריכים שהפלג הניצי יותר של האוליגרכיה המקומית, המפלגה הקומוניסטית הסינית, ניצח – וסין שוב עומדת בפני תקופה של הסתגרות.
ולמה המשתמשים המקומיים לא עושים שום דבר בנידון? קודם כל, כי המשטר מקפיד לצייר את עצמו כמה שעומד בינם ובין אנרכיה – סיוט היסטורי של סין; שנות האנרכיה שלה עלו בעשרות מיליוני הרוגים – וכמי שמעודד צמיחה כלכלית חסרת תקדים. אם זה לא מספיק, אז גם מסממים אותם בבידור זול. ולמקרים קיצוניים באמת, יש משטרה חשאית. הרשת לא הפילה את החומה הגדולה. אפילו לא את חומת האש הגדולה.
אמור לי אחר מי אתה עוקב, ואומר לך מי אתה
אנשים שעדיין חושבים שיש פרטיות ברשת, אולי זקוקים לניעור נוסף: מחקרים בעבר כבר הראו שאפשר לגלות את זהותו המינית של אדם על פי בדיקת זהותם המינית של ה"חברים" שלו בפייסבוק, או באמצעות בדיקה של רשימת הסרטים אותם שכר בנטפליקס – רשימה שהחברה בטובה הואילה לספק לציבור.
עכשיו טוענים חוקרים מאוניברסיטת דיוק שתוך שימוש בשיטה דומה, הם מסוגלים לנבא את עמדותיו הפוליטיות של אדם, גם אם הוא לא כתב שום דבר בנושא. מספיק לברר אחרי מי הוא עוקב בטוויטר. המחקר שלהם העלה שאנשים שנמצאים במרכז המפה הפוליטית – אבן החכמים של הפוליטיקה האמריקנית, שמאז מלחמת האזרחים הפגינה חשד כלפי להט פוליטי – עוקבים אחרי מספר שווה, פחות או יותר, של אנשים הנוטים לימין ולשמאל.
אצל אנשים בעלי נטיה פוליטית מובהקת, מצד שני, אין שום איזון. אין דמיון בין רשימת הנעקבים של ליברל ובין זו של ניאנדרטל אדום צוואר שמתחתן עם קרוביו (הממ, ההערה הזו כנראה חשפה את הנטיות הפוליטיות שלי). ככל שהאדם מקצין יותר בעמדותיו, כך הרשימה שלו תהיה שונה יותר. מקרי הקצה, לדברי החוקרים, הם חברי קונגרס עם נאמנות מפלגתית ברורה, כמו ציידת המכשפות הפסיכוטית מישל באכמן, רפובליקנית מצלמוות, גיהנום, וג'ון קונירס, ג'נטלמן דמוקרטי נעים הליכות ממישיגן (והנה זה קרה שוב).
הכלי של החוקרים מאפשר לזהות לא רק חברי קונגרס – לא בדיוק מטלה מסובכת – אלא גם אנשי תקשורת, שבארה"ב מאד לא מקובל שהם יגידו במפורש מה הם חושבים. אם זה נכון לגביהם, זה כנראה נכון לגבי חלק ניכר מהאוכלוסייה.
באלמר בשער! באלמר בשער!
הבלוגוספירה הטכנולוגית היתה כמרקחה, כאשר הסתבר שמיקרוסופט תובעת את בארנס אנד נובל, חנות הספרים
לטענת מיקרוסופט – והיא חוזרת על כך כבר כמה שנים – מערכת ההפעלה אנדרואיד מכילה רכיבים המפרים פטנטים שמיקרוסופט מחזיקה, והיא מנסה לדבר עם החברות הרלבנטיות כדי לקבל את הנתח המגיע לה. זו איננה הפעם הראשונה שמיקרוסופט נוקטת בצעד דומה. אנדרואיד, אחרי הכל, הוא סוג של מערכת לינוקס, ולפני שנתיים תבעה מיקרוסופט את יצרנית מכשירי ה-GPS, טום-טום, משום שהיא התבססה על לינוקס. המשפט ההוא נגמר בפשרה: טום-טום שילמה סכום כלשהו כדי לרצות את מיקרוסופט.
במקרה ההוא, מיקרוסופט יצאה מגדרה לומר שלמרות שלדעתה לינוקס מפרה חלק מהפטנטים שלה, התביעה איננה נגד מערכת ההפעלה עצמה אלא כנגד השימוש שעושה בה טום-טום. זה לא המצב עכשיו: החברה אומרת במפורש שהמטרה שלה היא אנדרואיד. היא מטפסת על בארנס אנד נובל, יש להניח, מפני שזו מטרה קלה ונוחה להיבהל. אם היא היתה מנסה ללכת ראש בראש מול גוגל, היה מתחיל קרב משפטי שיימשך דורות. לבארנס אנד נובל, סביר להניח, אין כוח למלחמות כאלה – הם פה כדי למכור ספרים, לא לנהל מאבקים על קוד פתוח – והיא עשויה להגיע לפשרה מהירה יחסית. פשרה כזו, אם וכאשר, תקל על מיקרוסופט מאד לתקוף את לב המערכת של אנדרואיד. בקיצור, הולך להיות מעניין.
יומו בבית המשפט
סטיב ג'ובס, האיש והונאת האופציות, יצטרך בקרוב לעשות את אחד הדברים שהוא שונא במיוחד: לענות לשאלות קשות,
המדובר בתביעה כנגד אפל שהחלה בשנת 2005, במסגרתה טוענים התובעים שג'ובס ותאגיד הרשע שלו מנהלים מדיניות מונופוליסטית מובהקת, שמטרתה לדפוק את היצרן עד העצם בשוק המוזיקה. בערך כמו חברת סלולר ישראלית ממוצעת, רק בלי העמדת הפנים של תחרות.
למזלו של ג'ובס, הוא יצטרך להעיד במשך שעתיים לכל היותר, והתובעים יצטרכו להתמקד אך ורק בשאלות הנוגעות לשינויים שערכה אפל בתוכנת המוזיקה באוקטובר 2004, שהפכו קבצי מוזיקה של חברת RealNetworks לבלתי ניתנים לניגון בנגן המוזיקה המוגבל גם כך של אפל, האייפוד.
השופט מצא שלג'ובס יש מידע שאין לאף אחד אחר בנושא, ועכשיו הוא ייאלץ לחלוק אותו, בשבועה, עם יריבים עסקיים. הולך להיות כיף.
קצרצרים
חברת מעקב שעוסקת בנושא כבר מספר שנים טוענת שאיכות הקליטה בגרוטאות סלולריות נמצאת בירידה. לדבריה, איכות הקליטה השתפרה בעקביות מאז 2003, והגיעה לשיאה ב-2009; משם היא רק יורדת. הסיבה לכך היא לא בהכרח טכנולוגית: אם בעבר השתמשו במכשירים סלולריים בעיקר בתנועה ולא במבנים, כיום יותר ויותר אנשים מוותרים על קו הטלפון הרגיל שלהם ונותרים רק עם מכשיר סלולרי, ומשתמשים בו גם בבית. ובתוך מבנים, כידוע, הקליטה לא משהו.
הרשות הצרפתית לחופש המידע הטילה אתמול (ב') קנס על גוגל, בשל מנהגה של זו לפלוש לרשתות ווייפיי של זרים ולהוציא משם מידע ללא הסכמתם, הכל תוך הסוואת מכוניות הריגול שלה כמכוניות הצילום של סטריט וויו. על פניו, נאה: תאגיד חמסני שעושה ככל העולה על רוחו צריך לדעת שיהיה לכך מחיר. הבעיה היא המחיר: הקנס שהוטל על גוגל הוא מאה אלף יורו בלבד, סכום זניח שסביר שהיא מסוגלת לאבד בלי לשים לב. כשיטילו עליה קנסות של מאה מיליון יורו, נדע שהרגולטורים מתחילים להתייחס לעבודה שלהם ברצינות
ואם כבר מכוניות הריגול של גוגל, אז בית משפט בברלין פסק שהשימוש בהן חוקי, וגוגל יכולה להמשיך ולצלם את הגרמנים כאוות נפשה. הפעלת סטריט וויו בגרמניה עוררה אי נחת ומחאה חריפה במדינה למודת המעקב אחרי אזרחים, ואילץ את גוגל לנקוט בצעד שלא נקטה בשום מקום אחר: לאפשר לבעלי בתים להורות לה למחוק את הצילומים של המבנה שלהם. הפסיקה הגרמנית נחשבת לבעלת משקל, וצפוי שהיא תשפיע על פסיקה לגבי סטריט וויו ברחבי האיחוד האירופי.
כתבנו כבר על החלטת הניו יורק טיימס לסגור את התוכן שלו מאחורי חומת תשלום; כעת מסתבר שהוא ימנע שוטטות מצד מנועי חיפוש באתר שלו, כדי למנוע מאנשים להגיע לתוכן שלו בדרכים עקיפות. החזון של רופרט מרדוק – על התנתקות של אתרי התוכן הגדולים מגוגל, והרעבתה – מתחיל לקרום עור וגידים. בניגוד לזעקות השבר מחוגי הנצלנים הדיגיטליים, המשקיעים דווקא אהבו את המהלך, והמניות עלו.
ולחדשות הביזאריות של היום: הרפובליקה האיסלמית של איראן, המדינה השיעית היחידה בעולם ומדינה שיעית ודמוקרטית – סוג של, כלומר לא – הודיעה, באמצעות סוכנות הידיעות הרשמית שלה פארס, כי היא בנתה צלחת מעופפת. לעב"מ האיראני קוראים זוהאל, התמונה שלו שצורפה לידיעה חשודה יותר ממשפחת אלפרון, ועל פי הידיעה הלא מי יודע מה ברורה, המטרה שלו היא לשמש כמזל"ט. הידיעה מוגשת מטעם העמותה להגדלת תקציב הבטחון על לא עוול בכפו.
· "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
· לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
