דו"ח מקינזי: האינטרנט תרם לכלכלת ישראל 50 מיליארד שקל ב-2009

"מטרת המחקר היא לייצר בסיס נתונים משותף ומוסכם לדיון על כיצד נכון להמשיך ולקדם את כלכלת האינטרנט בישראל", אמר עמינצח. "אנו מקווים שהמחקר ייצור בסיס מוסכם לגבי נקודות החוזק והחולשה של כלכלת האינטרנט בישראל, ויאפשר לדעת מה נדרש כדי להמשיך לתמוך בצמיחה החשובה שלה".

לדברי מנכ"ל גוגל, מאיר ברנד, "הרשת איננה 'הייטק', אלא מצרך יסוד כמו חשמל, טלפון ודואר - וחשיבות החיבור לרשת רק תלך ותגדל. עלינו ללמוד את ממצאי המחקר ולממש את ההזדמנות לקפיצת מדרגה נוספת של כלכלת האינטרנט הישראלי, דבר שעוד יחזק אותה כנכס לאומי".

אלה ההמלצות המרכזיות של מחברי הדו"ח כדי לקדם את צמיחת הרשת הישראלית:

1. הגברת שילוב מיעוטים, דוגמת חרדים או ערבים.

2. מתן תמריצים לעסקים קטנים להגדלת השימוש ברשת.

3. טיפול בחסמים שמעכבים את צמיחת המסחר המקוון, ובהם חינוך, שינויי רגולציה והשקעה בתשתיות.

4. ביצוע השקעות גדולות הרבה יותר בתשתיות, ובראשן הטמעת רשתות סיבים אופטיים עד לבית.

5. הגברת השימוש הממשלתי ברשת, שמפגר בהפרש ניכר אחרי המגזר הפרטי והעסקי.

כלכלית האינטרנט הישראלית במספרים: עוקפת את תחום הבינוי

ב-2009 היה האינטרנט מרכיב חשוב ביותר בכלכלה הישראלית, ולפי הדו"ח היווה 6.4% מהתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג), שהם 50 מיליארד שקל. שיעור זה גבוה משיעורו של תחום הבינוי בתמ"ג (5.4%), דומה לתחום הבריאות והרווחה (6.8%) ונמוך במעט מתחום החינוך (7.7%). נתון מרשים זה התקבל למרות נתח קטן יחסית בתמ"ג של המסחר האלקטרוני, העומד על חצי אחוז בלבד (4 מיליארד שקל). על כך מפצים השקעות ויצוא בהיקף גדול יחסית.

התמ"ג נבדל מהתל"ג (תוצר לאומי גולמי) בכך שאינו כולל העברת כספים בין מדינה למדינה, ולכן מציג רק את התוצר המקומי. חישוב חלקה של כלכלת הרשת בתמ"ג מבוסס על ארבעה גורמים: צריכה פרטית, הכוללת מסחר מקוון והוצאות על גישה לרשת; השקעה, הן פרטית והן ממשלתית, בתחומים הקשורים לרשת; הוצאות ממשלתיות וציבוריות; ויצוא נטו - סך היצוא שמקורו במסחר מקוון, בתוספת החלק הרלוונטי של ציוד הקשור לתעשיית ההייטק, בקיזוז פריטי יבוא דומים.

בחישוב חלקו של האינטרנט בתמ"ג עולה שההשקעות בישראל בטכנולוגיות רשת מהוות חלק מרכזי בכלכלת האינטרנט, והגיעו ב-2009 ל-13 מיליארד שקל (1.7% מהתמ"ג). במקינזי מציינים שלא הופתעו מנתון זה, שכן חלקה של תעשיית ההייטק במדינה גדול בצורה ניכרת לעומת ממוצע OECD. בהקשר זה בולטת במיוחד ההשקעה היחסית בתחום התוכנה, שצמחה מ-41% מכלל ההשקעות ברשת ב-2005 ל-51% ב-2009.

חלקו של האינטרנט בכלכלה הישראלית: יותר מהבינוי, קצת פחות מהבריאות והחינוך צילום: shutterstock

ההוצאה הציבורית הקשורה לאינטרנט (אזרחית ובטחונית גם יחד) מהווה מרכיב חשוב נוסף ומגיעה ל-6 מיליארד שקל - 0.8% מהתמ"ג ו-2% מהיקף ההוצאות הממשלתיות.

ואולם, כיאה למעמדה של ישראל כמעצמת הייטק, הרכיב המשמעותי ביותר הוא יצוא של מוצרים ושירותים הקשורים לרשת. יצוא זה עמד ב-2009 על 31 מיליארד שקל, לעומת יבוא בהיקף של 12 מיליארד שקל של מוצרים ושירותים מקבילים. מאזן הסחר יצא מכך נשכר ב-19 מיליארד שקל.

במקינזי צופים כי עד 2015 כלכלת האינטרנט המקומית תזנק ל-85 מיליארד שקל ותהווה 8.5% מהתמ"ג. הצמיחה הגדולה ביותר צפויה בתחום הצריכה, שיותר מתכפיל את היקפה ותגיע ל-21 מיליארד שקל (2.1% מהתמ"ג) ובמאזן הסחר, שיגדל מ-19 מיליארד שקל ל-30 מיליארד שקל (3.1% מהתמ"ג). תחזית זו, אומרים במקינזי, היא שמרנית, ולא מתייחסת לכניסה של יישומים משני התנהגות כמו מערכות מידע לכלי-רכב או מערכת בידור ביתיות בעלות חיבוריות לרשת.

מסחר מקוון: הישראלים אוהבים לחפש באינטרנט, אבל לא לקנות

בתוך כלכלת האינטרנט בולט לרעה חלקו של המסחר המקוון. למרות שיעור החדירה הגבוה של הרשת, נראה שישראלים רבים מהססים לשלוף את כרטיס האשראי ברגע האמת. ב-2009 עמד היקף המסחר המקוון על 4 מיליארד שקל בלבד, שהם 0.5% מהתמ"ג - נמוך משמעותית בהשוואה למדינות אחרות. בחישוב נכללו כל השירותים והמוצרים שנרכשו ברשת, בתוספת העמלות שגובים הבנקים על עסקאות מקוונות.

המומחים שעימם שוחחו עורכי המחקר ציינו את תרבות ההתמקחות הישראלית בהליך הקנייה כחסם העיקרי. בסקר של TNS ציינו 70% מהנשאלים כי הצורך לראות את המוצר ולגעת בו מהווה מבחינתם חסם לקנייה מקוונת, ו-50% אמרו כי הם פשוט רגילים להגיע לחנות הפיזית.

חסמים נוספים היו מחירים גבוהים ברשת לעומת החנויות הפיזיות, מבחר מצומצם והיעדר אפשרות להשתמש בקופונים או ליהנות ממבצעי הנחות. עוד צוין היעדר אמון בתשתית ההזמנה והאספקה, לרבות היכולת להחזיר מוצר לא מתאים. גם העובדה שישראל היא מדינה קטנה, ומרחק הנסיעה לכל קמעונאי קצר יחסית, מבטל מבחינת קונים רבים את הצורך בביצוע הזמנה מקוונת. חלק מהמומחים הזכירו את האקלים הנוח, שמצמצם את רצון הצרכנים להימנע מקניות מחוץ לבית.

גם למצב המדיני, מסתבר, יש השפעה על המסחר המקוון. העובדה שישראל לא מקיימת קשר מסחר עם מרבית המדינות השכנות, אומרים חוקרי מקינזי, מונעת הקמת מרכז לוגיסטי בישראל, שיכול להפוך למוקד כלל-אזורי.

מחברי הדו"ח מציינים שטיפול בשלושת החסמים הקשורים להרגלי הצרכנים וחששותיהם, לצד עידוד התחרות, יכולים לסייע בצמיחת המסחר המקוון. למרות החסמים המתוארים, האינטרנט מהווה חלק חשוב בהליך הקנייה של מרבית הישראלים. 75% מהישראלים משתמשים באינטרנט על מנת לעשות סקר שוק, לפני קניית מוצרים בחנות, מדד המכונה ROPO - Research Online, Purchase Offline. נתון זה מציב את ישראל במקום הרביעי במדד ROPO מקרב מדינות OECD, כאשר רק פורטוגל, צ'כיה ופינלנד מדורגות גבוה ממנה. היקף הקניות שמקורן בבדיקה ברשת עומד על 20 מיליארד שקל.

מה קונים אותם ישראלים שלא מפחדים לרכוש מוצרים ברשת? מוצרי תיירות ונסיעות הם הפופולריים ביותר ועליהם מוציאים הישראלים כ-800 מיליון שקל. מנגד, למרות חלקו הגבוה בעוגת ההוצאות ברשת, תחום התיירות המקוון מהווה רק בין 5% ל-6% מההוצאות בשוק התיירות כולו. הרוב המכריע של העסקאות (80%) נסגרות בסופו של דבר בשיחה טלפונית עם סוכנות הנסיעות, אף שרובן מתחילות במחקר מקוון.

אחת הסיבות לכך היא העובדה שהספקיות נכנסו לפעילות בתחום זה בשלב מאוחר יחסית. חברת התעופה אל-על, למשל, החלה למכור כרטיסי טיסה ברשת רק ב-2007. נכון להיום מספק תחום זה הכנסות של קרוב ל־100 מיליון דולר, ומהווה 6% מהכנסות אל-על מנוסעים. עם זאת, 60% מהרוכשים הם נוסעים מחו"ל ולא תושבי ישראל. בנוסף בהשוואה לחברות תעופה אחרות בעולם שיעור המכירות ברשת של אל־על נמוך משמעותית מהמממוצע העולמי, הנע בין 10% ל־15%. אצל חברות תעופה מובילות בתחום, דוגמת בריטיש איירווייז, 33% מהכרטיסים נמכרים ברשת.

מומחים מעריכים כי בשלוש השנים האחרונות הוכפלו הרכישות המקוונת בתחום התיירות, ו-49% מהגולשים ביצעו רכישה מקוונת כלשהי של מוצרי תיירות. שולי הרווח הנמוכים בתעשייה זו, לצד הוזלת העלויות שנובעת מפעילות מכירה מקוונת, צפויים להביא להמשך צמיחתו.

מטוס אל על. רוב הרוכשים ברשת - תושבים מחו"ל צילום: סיוון פרג'

את המקום השני תופסות העמלות הבנקאיות שמשלמים צרכנים בגין ביצוע פעולות באתרי הבנקים (500 מיליון שקל). במקום השלישי נמצאים מוצרי חשמל וביטוח עם כ-400 מיליון שקל כל אחד, ולאחריהם רכישות מזון שהיקפן מגיע לכ-350 מיליון שקל. 1.4 מיליארד השקל הנותרים מתחלקים בין מוצרים ספורט, ספרים, כרטיסים, תכנים דיגיטליים וכדומה.

כפי שעולה מסעיף עמלות הבנקים, לבנקאות המקוונת שיעור חדירה גבוה בישראל: בין 50% ל-60% מלקוחות הבנקים עושים שימוש קבוע באתריהם כדי להתעדכן ולבצע פעולות. הנתון תואם לזה של מדינות מפותחות אחרות (בין 50% ל-60% במרכז אירופה ו-56% בארה"ב), אך נמוך ממדינות צפון אירופה (70% עד 80%), שם משחק מזג האוויר הקשה יחסית תפקיד משמעותי בצמיחת הבנקאות המקוונת.

כשני שלישים מהמסחר בשוק ההון וכמחצית מהעברות הכספים בישראל מקורם בפעילות מקוונת. הבנקים עצמם מעודדים פעילות זו, וכיום יותר מ-25% מתקציבי השיווק שלהם מופנים לערוצים דיגיטליים.

כבר לא עסק מקומי: האינטרנט מייצר משרות בעסקים הקטנים

עסקים קטנים ובינוניים הם 99% מכלל העסקים בארץ, מספקים 55% מהמשרות במשק ונחשבים למנוע צמיחה מרכזי במשק ולמקור חשוב למשרות יציבות. לפיכך, השימוש והדרך שבה מנצלים אותם עסקים את הרשת חשובים במיוחד וראויים לבחינה מעמיקה.

עסקים רבים מבינים היטב את חשיבות האינטרנט לפעילותם, ולפי דו"ח מקינזי 49% מהם מקיימים פעילות מקוונת כלשהי, בין אם באתר משלהם או בהשקעה בשיווק ומכירות מקוונים. עם זאת, רק קצת יותר מרבע מהעסקים הקטנים והבינוניים במגזר התעשייה והייצור מקיימים פעילות מקוונת.

ואולם הנתונים בדו"ח, שמבוססים על סקר שערך מכון גיאוקרטוגרפיה במהלך דצמבר שעבר בקרב 401 עסקים קטנים ובינוניים, חושפים פער מדאיג בין המרכז לפריפריה. באזורי השרון והמרכז, שנחשבים למבוססים יחסית, יותר מ-60% מהעסקים מקיימים פעילות מקוונת. בצפון ובירושלים והדרום עומדים השיעורים על 39% ו-36% בלבד, בהתאמה. באזור הדרום התמונה מדאיגה עוד יותר: פחות משליש מהעסקים הקטנים והבינוניים מקיימים פעילות מקוונת.

מצב זה מדאיג במיוחד לאור נתונים שיכולים להצביע על קשר בין פעילות ברשת לשגשוג עסקי. כך, לדוגמה, שליש מהעסקים שמקיימים פעילות מקוונת דיווחו על צמיחה בשלוש השנים האחרונות, לעומת רבע מכלל העסקים שלא מקיימים פעילות מקוונת.

בנוסף, כמעט 80% מהמשרות החדשות שיצרו עסקים קטנים ובינוניים בשלוש השנים האחרונות מקורן בעסקים המקיימים פעילות מקוונת, כאשר שליש מעסקים אלו דיווחו על עלייה במספר המשרות אצלם לעומת שישית מהעסקים שלא מקיימים פעילות מקוונת. נתונים אלו מחזקים את ההנחה שלפיה פעילות מקוונת מאפשרת לעסקים להגיע ללקוחות חדשים ומרוחקים יחסית מבחינה גיאוגרפית, ולהגדיל את התפוקה והיעילות שלהם.

עוד עולה מהסקר שעסקים שמקיימים פעילות מקוונת מפנים בממוצע 24% מתקציב השיווק שלהם לערוצים דיגיטליים, כאשר 22% מהעסקים משקיעים בשיווק ברשת יותר מ-40% מתקציב השיווק שלהם. בתחום ההזמנות והשירותים המקוונים התמונה דווקא שונה: רק 15% מכלל העסקים הקטנים והבינוניים מקבלים הזמנות ברשת, ורק 2% מהעסקים מאפשרים לגולשים לשלם דרך האינטרנט.

מי עובדים בתעשייה? ייצוג נמוך לחרדים ולערבים

120 אלף עובדים בישראל קשורים, בדרך זו או אחרת, לכלכלת האינטרנט. עיקר המשרות בתעשייה מקורן בחברות העוסקות בטכנולוגיות המידע ובמחשבים, ורק 20% מהמשרות הללו הגיעו מחברות שאינן עוסקות בתחום. קצב גידול העובדים בתחום צמח מאז שנת 2002 פי 2 מהקצב בתעשייה כולה. במקינזי מאמינים שעיקר הצמיחה העתידית בשוק המחשוב בישראל תבוא ממשרות בתעשיית האינטרנט.

בניסיון לאפיין את העובדים במגזר תעשיות האינטרנט, מוצאת מקינזי שעיקר העובדים בתחום הם גברים צעירים, שמרוויחים לעתים כפול ממקביליהם בעולם העסקי. כ-4% מהתשלום לעובדים אלו מייצגים כמעט 7.5% מסך התשלום לכל העובדים במשק.

תעשיית האינטרנט שאותה מתאר הדו"ח מפרידה בין עובדים אשר פועלים בתעשייה המקומית, כלומר חברות מחשוב מקומיות, לבין חברות שעוסקות במחקר ופיתוח. תעשיית המחקר והפיתוח בישראל כוללת חברות בינלאומיות כמו אינטל, אורקל, HP, יבמ, SAP ואחרות, ומעסיקה לפי ההערכה כ-25 אלף עובדים. תחת הגדרה זו נכנסות גם חברות שנתפסות כישראליות, דוגמת אמדוקס, נייס ואחרות.

עובדי חברות הסטארט-אפ בישראל עומדים על למעלה מ-10,000 איש, כאשר האינטרנט הוא תחום ההשקעה המוביל בתעשייה. מקינזי מעריכה כי ייתכן שהמספר האמיתי הוא אף כפול מכך, לנוכח העובדה שחברות רבות עדיין אינן מוכרות, פועלות בתוך בתים ועדיין לא נרשמו כחברות פעילות.

חברת הייעוץ קוראת למדינה להגביר את קצב הכשרת העובדים בתחום הטכנולוגיה, מאחר שקיימת כיום אי בהירות לגבי מקורות גיוס העובדים. בתחילת שנות ה-90 מקור הגיוס העיקרי היה העלייה מרוסיה, שהזרימה לארץ מאות אלפי עולים בעלי הכשרה טכנולוגית. מקור נוסף של מועסקים הוא מערכת הביטחון והמוסדות האקדמאיים, אשר נשארו המקורות העיקריים של כוח האדם העתידי.

מקינזי מאמינה שהאינטרנט הוא ההזדמנות הגדולה שיש למדינת ישראל לפעול לשילובם המהיר של החרדים והערבים בתעסוקה. על פי נתוניה, רק 2% מכוח העבודה בהייטק הם חרדים, בעוד חלקם באוכלוסייה עומד על 10%. להערכתם, שילובם בתעשייה הזו ניתן להיעשות באמצעות הכשרות ממוקדות, אשר יוכלו לעקוף את הצורך בהכשרה מקיפה והשלמת ההשכלה החסרה להם.

על פי נתוני ארגון צופן, שפועל לשלב בוגרי אוניברסיטאות ערבים בתעשיית ההייטק ועליו מתבסס המחקר, רק 3.5% מכלל העובדים במגזר ההייטק הם ערבים ורק 0.5% מהם עובדים בתחום התוכנה, עובדה שלפי ההערכה היא אחת הסיבות לרמת ההשתתפות הנמוכה של ערבים בתעסוקה הקשורה לאינטרנט.

מקינזי מאמינה ששילוב הערבים בתעשיה יסייע במצוקת העובדים המיומנים הקיימת בתעשייה. שתי חברות פועלות לשנות את המצב הזה: חברת התוכנה גליל סופטוור, היושבת בנצרת, אשר הוקמה על ידי בכירי תעשיית ההייטק בישראל, בראשות זאבי ברגמן, מנכ"ל נייס, ואיציק דנציגר בכיר קומברס לשעבר, ומנוהלת על ידי אינאס סעיד. החברה השנייה היא באבקום, שמספקת שירותים טכנולוגיים שונים בכל הארץ.

נשים חרדיות עובדות במרכז מטריקס במודיעין עילית. להגביר את השילוב

מול מדינות ה-OECD: מובילים במספר המחשבים והטלפונים, מפגרים בתשתיות

חלק מסקרן נוסף בדו"ח מקינזי הוא מדד e^3. במדד זה מנסה החברה לבדוק את הביצועים של ישראל בתחומים שונים של זירת האינטרנט לעומת 34 המדינות החברות בארגון ה-OECD.

בישראל קיים מספר חברות הסטארט-אפ היחסי הגדול בעולם אחרי ארה"ב, ורק לארה"ב ולקנדה יש יותר חברות הרשומות במדד מניות הטכנולוגיה נאסד"ק. אבל עובדות אלה אין משמען שהשימוש באינטרנט בישראל והטמעתו, על היבטיהם הרבים, הם מהמובילים בעולם. לצורך כך פותח מדד e^3, המאפשר לבחון ביצועים אלו וללמוד איך לשפר אותם.

המדד מבוסס על בחינת משתנים כמו מספר המחשבים האישיים, מספר הגולשים, מספר הטלפונים הסלולריים, השימוש ברשת בעסקים, שירותי ממשל ברשת, גישת אוכלוסיה לפס רחב, הוצאות על פרסום דיגיטלי ועוד. משתנים אלו מבוססים על נתונים של הפורום הכלכלי העולמי, מדדים שבהם עושה שימוש ה-OECD, ומקורות פומבייים אחרים. הם הופרדו לשלושה פרמטרים מרכזיים.

הפרמטר הראשון, e-ngagement (מעורבות), בודק את השימוש בפועל שעושים ברשת במגזר הפרטי, העסקי והציבורי. בפרמטר זה נמצאת ישראל במחצית העליונה (מקום 14 מתוך 34), ובלטה במיוחד במשתנים כמו מספר המחשבים האישיים לאדם (מקום 7), מספר מנויי הסלולר (7), מספר מנויי הפס רחב (16), מספר העסקים שעושים שימוש בפס רחב (4) ומידת השימוש של המגזר העסקי ברשת (6). מנגד, ישראל דורגה בחציון התחתון במשתנים כמו מספר משתמשי האינטרנט (27), מספר העסקים שמפעילים אתר אינטרנט (22), או הצלחת הממשלה בקידום מגזר טכנולוגיות המידע והתקשורת (19).

הפרמטר השני, e-nvironment (סביבה), מודד את האופן שבו תשתיות המדינה תורמות לפיתות כלכלת האינטרנט. דירוגה של ישראל פחות טוב בהיבט זה, והיא נמצאת במקום ה-20. בכל הנוגע לחדירת הפס הרחב לבתים, מדורגת ישראל במקום הרביעי והגבוה במיוחד, ובמקום ה-14 בגישה לתוכן דיגיטלי.

לעומת זאת, במשתנה רוחב הפס נמצאת ישראל במקום הלפני אחרון - רק מקסיקו דורגה נמוך ממנה. נתון נוסף שפגע בדירוג הוא מספר שרתי האינטרנט המאובטחים, שבה ישראל מדורגת 20. עם זאת, פריסת תשתיות משופרת של הוט ובזק, שצפויה להיגמר עד סוף השנה, עתידה לשפר את דירוג ישראל בפרמטר זה, אך היא עדיין תפגר אחרי מדינות מזרח אסיה דוגמה קוריאה הדרומית וסינגפור.

הפרמטר השלישי, e-xpenditure (הוצאה), עוסק בכמות הכסף שצרכנים ועסקים מזרימים לתחומים כמו מסחר אלקטרוני ופרסום מקוון. דירוגה של ישראל כאן הוא הנמוך מבין שלושת הפרמטרים - מקום 24, בשליש התחתון. אף שבמשתנה של הוצאה על פרסום דיגיטלי דורגה ישראל במקום 12 הגבוה יחסית, חלקה היחסי של האוכלוסייה שביצע רכישות מקוונת מדורג במקום ה-32, ובשיעור המסחר האלקטרוני מכלל המסחר נמצאת ישראל במקום ה-31. עולה מכך כי בשעה שעסקים משקיעים סכומים ניכרים בשיווק ברשת, הצרכנים עדיין מהססים להשתמש בה לרכישת המוצרים.

שלושה הפרמטרים משוקללים למדד e^3, כאשר לשני הפרמטרים הראשונים ניתן בשקלול משקל של 40% כל אחד ופרמטר השלישי משקל של 20%. בשקלול הסופי, ישראל מדורגת במקום ה־19 מתוך 34 מדינות OECD - דירוג טוב יותר מזה שלו זוכה המדינה במדד התמ"ג לנפש (23). ישראל ממוקמת כאן לפני מדינות כמו בלגיה, אירלנד וניו-זילנד, אבל אחרי דנמרק, קוריאה הדרומית וארה"ב.