איפה הן החברות ההן: מה קרה לחברות ששלטו בעולם הטכנולוגיה

צ'טים ומסרים מיידיים

הרשתות החברתיות קטעו את ההצלחה

לפני עשור וחצי הרשת החברתית המובילה ברשת היתה IRC, רשת חדרי הצ'ט העולמית, שכונתה בישראל "מירק" על שם התוכנה הפופלרית ביותר שלה, mIRC. למעשה IRC הקדימה את טוויטר, פייסבוק והרשתות החברתיות של היום כאמצעי תקשורת בזמן אמת. בימי הזוהר שלה אפשר היה למצוא מאות אלפי משתמשים מחוברים למאות שרתים בעשרות רשתות, והיא שימשה בפועל כמקום מפגש חברתי, אתר היכרויות ואף רשת שיתוף קבצים.

עם עליית תוכנות המסרים המיידיים וחדרי הצ'אט של הפורטלים הגדולים, הפופולריות של IRC ירדה, אבל היא שמרה על מעמד בקהל המקורי שלה: מפתחים, מנהלי רשתות וגיימרים כבדים. חאלד מרדם־ביי, המפתח של mIRC, גם לא מוותר: רק לפני חודשיים יצאה גרסה חדשה של התוכנה, שממנה הוא עדיין מתפרנס.

אבל תוכנת המסרים המיידיים הראשונה שהצליחה לכבוש את המיינסטרים היא ICQ של חברת מיראביליס, סיפור ההצלחה הראשון של תעשיית הסטארט־אפ הישראלית. ICQ נמכרה ב־1998 ל־AOL תמורת 407 מיליון דולר, ועד תחילת שנות האלפיים היא היתה סיפור הצלחה אדיר בארץ ובעולם. אבל אז מיקרוסופט שילבה את תוכנת המסנג'ר בחלונות והשתלטה על השוק — וגם הרשתות החברתיות של היום דחקו אותה החוצה.

מייסדי icq אריק ורדי (מימין) ויאיר גולדפינגר צילום: שלום בר טל

ICQ אולי אינה פופולרית כבעבר, אבל היא עדיין פעילה ואף הוציאה גרסה חדשה לפני חודשים ספורים. מרביתם של 42 מיליון המשתמשים הפעילים של השירות נמצאים כיום במזרח אירופה וברוסיה, והשנה נמכרה החברה ל־DST הרוסית (שגם מחזיקה בנתח קטן מפייסבוק) תמורת 187.5 מיליון דולר.

תוכנה ישראלית אחרת, אודיגו, היתה פופולרית אף היא לזמן קצר בסוף שנות התשעים כמוקד להיכרויות. החברה נרכשה על ידי קומברס ב־ 2002 כדי לשלבה בטלפונים סלולריים, ושם גססה למשך חמש שנים, עד שקומברס סגרה רשמית את השירות.

דפדפנים

מיקרוסופט שמה קץ להצלחה של נטסקייפ

בשנות התשעים, עוד לפני חלונות 95' והאינטרנט בפס הרחב, המילה "נטסקייפ" היתה המקבילה למילה "דפדפן" או אפילו לאינטרנט - ואייקון הגה הספינה של הדפדפן היה מקביל לאות e הכחולה של אקספלורר היום.

אבל ההצלחה יצרה שאננות יתר אצל נטסקייפ. פיתוח אטי, גרסאות לא יציבות והניסיון לגבות כסף על הדפדפן מארגונים ומחברות עלו לה בפופולריות בקרב הגולשים. מיקרוסופט מיהרה לנצל זאת עם אינטרנט אקספלורר, כשהיא משחררת גרסאות מהירות וחינמיות. וכשחלונות 95 שווקה עם האקספלורר כחלק מובנה במערכת ההפעלה, סופה של היריבה הוחש.

נטסקייפ הגיבה להצלחה של אקספלורר בפאניקה וניסתה ללא הצלחה לשכתב את הדפדפן שלה מאפס, להפיץ את קוד המקור שלה באופן חופשי, ולשווק חבילה הכוללת דפדפן, תוכנת דואר ועריכת אתרים - ניסיונות שנמשכו עד אוקטובר 2007 עם Netscape Communicator 9.0. במקביל השיקה את Netscape.com (לימים Propeller.com), אתר חדשות עם אלמנטים חברתיים, במודל של דיג. Propeller עדיין חי וקיים, אם כי לא קרוב לתעבורה של דיג או של אתרים מקבילים. במרץ 2008 הכריזה נטסקייפ רשמית כי היא מפסיקה לתמוך בדפדפן אשר פיתחה, וממליצה למשתמשים שלו לעבור לדפדפן אחר שצמח מתוך גרסת הקוד החופשי שלו: פיירפוקס.

נטסקייפ היה אולי הדפדפן הראשון שנכנס למיינסטרים, אבל הוא לא היה הדפדפן המודרני הראשון ששילב טקסט ותמונות בעמוד אחד: כבוד זה מגיע למוזאיק (Mosaic), שפותח באוניברסיטת שמפיין־אורבנה במדינת אילינוי ב־1992. הפיתוח שלו אמנם נעצר ב־1997, אך עוד אפשר להוריד אותו מאתר האוניברסיטה.

מנועי חיפוש

עסקאות מכירה של מיליארדים הפכו למיליונים בודדים

לפני עידן גוגל היו לייקוס ואלטה ויסטה, שני פורטלים פופולריים במיוחד שעיצבו את המעבר מגלישה דרך אתרי אינדקסים לגלישה באמצעות מנועי חיפוש. לייקוס הושק ב־1995. בתוך שנתיים הפך לאחד ממיזמי האינטרנט הרווחיים הראשונים, ובתוך ארבע שנים — לאתר הפופולרי בעולם. הוא נמכר בשנת 2000, בשיא ההצלחה שלו, לחברת Terra Networks הספרדית תמורת לא פחות מ־13 מיליארד דולר.

אלטה ויסטה הושק גם הוא ב־1995. בשנה שאחר כך הוא הפך לספק החיפוש הבלעדי של יאהו, ובהמשך התפתח לפורטל מעין עצמו, תוך שהוא מחליף ידיים כמה פעמים. הוא אף היה אחד הראשונים לספק שירות תרגום מקוון חינמי, שכונה Babel Fish וזכה להצלחה.

בסוף שנות התשעים רשמו שני האתרים פופולריות עצומה, אלא שאז הגיעה גוגל עם אלגוריתם החיפוש המהיר והיעיל שלה, ומספר הגולשים בלייקוס ובאלטה ויסטה החל לצנוח משמעותית. ב־2004 נמכר לייקוס תמורת 95.4 מיליון דולר בלבד, וניסה להמציא את עצמו מחדש כאתר קהילתי. אלטה ויסטה מצדו חזר להתמקד בחיפוש בלבד, וב־2003 נרכש על ידי יאהו — בין השאר כדי לשמש כבסיס למנוע החיפוש של הפורטל.

כיום שני האתרים עדיין פעילים, אולם עתידם לא מבטיח, בלשון המעטה. יאהו מתמקדת בשותפות עם מיקרוסופט בתחום החיפוש, וההשקעה שלה באלטה ויסטה אפסית. לייקוס נמכר החודש לחברת Ybrant Digital תמורת 36 מיליון דולר בלבד — קצת יותר מרבע אחוז מהמחיר שבו נמכר לראשונה לפני כעשור.

קונסולות משחקים

השחקנים נטשו את סגה לטובת פלייסטיישן

אחד השמות הוותיקים בתחום משחקי הווידיאו הוא אטארי, קונסולת המשחק לדור שהקדים גם את נינטנדו. תור הזהב של אטארי היה בשנות השבעים ובתחילת שנות השמונים, אך החברה נפלה בקריסה הגדולה של שוק משחקי הווידיאו ב־1984 — שנגרמה עקב הצפת השוק בקונסולות זולות ובמשחקים גרועים, במקביל לתחרות הולכת וגואה מצד המחשב האישי. עד 1998 החברה עוד מכרה קונסולת משחק בשם Jaguar ואף ומחשבים אישיים בשם Atari ST, אך לבסוף נסגרה סופית. המותג אטארי נקנה על ידי חברות המשחקים האסברו ולאחר מכן Infogrames. שם המוניטין והוותק של אטארי שימש בתור מותג־על והודבק על משחקי מחשב שאותם הפיצה החברה. בפועל, לאטארי לא היתה נוכחות אמיתית בשוק.

שם נוסף מאותה תקופה הוא קומודור, שייצרו את הקומודור 64 — אחד המחשבים האישיים הראשונים שזירזו את כניסת משחקי הווידיאו לבתים. החברה המשיכה למכור מחשבי PC ואמיגה, עד שנסגרה בשנות התשעים המוקדמות. כיום אפשר למצוא את המשחקים הוותיקים על Wii של נינטנדו.

פרט לחברות האלה, מי ששיחק בשנות השמונים והתשעים המוקדמות ודאי יזכור את חברת סגה, שהציבה את סוניק הקיפוד כמתחרה למריו, השרברב הבלתי נלאה של נינטנדו. אך כניסתה של פלייסטיישן של סוני לשוק ב־1995 ערערה את מעמדה של סגה, ופגעה קשות במכירות הקונסולות שלה. ב־1999 רשמה החברה התאוששות קצרת ימים בזכות קונסולת ה־Dreamcast החדשנית, שהקדימה את זמנה עם מודם פנימי וחיבור לאינטרנט — ושברה שיאי מכירות. ואולם, היא לא יכלה לפלייסטיישן 2, הקונסולה הנמכרת בהיסטוריה נכון להיום. סגה הורידה את הקונסולה שלה מהמדפים פחות משנה לאחר השקת הקונסולה של סוני.

סגה העדיפה לצאת מהמאבק היקר ולהשקיע בלעדית בפיתוח משחקים. היא אף ניסתה להתמזג ללא הצלחה עם מיקרוסופט. כיום היא חיה בעיקר מגרסאות חדשות למותגים הישנים שלה, כמו סוניק. בשנה שעברה היא אף החלה, בשקט בשקט, להתבסס גם על אתרי הימורים ופוקר שהיא מפעילה ברשת.

קונסולת המשחק של סגה

שירותים חינמיים

GeoCities לא הצליח להתחרות בבלוגים

האינטרנט הביא לעולם את בשורת החינם והציע תוכן, מוזיקה ומשחקים ללא תשלום. אחד השירותים החינמיים המפורסמים היה גיאוסיטיז (GeoCities), שהוקם ב־1994, ואפשר למשתמשים חסרי ידע בתכנות להקים אתרים אישיים. אף שאתרים אלה סבלו מממשק מסורבל ועתיר בבאגים, מגרפיקה דלה ומפרסומות פולשניות, זכה השירות לפופולריות רבה בשנים שאף אחד לא הכיר את המילה "בלוג".

בשיאו, גיאוסיטיז אירח עשרות מיליוני אתרים, בהם אפילו אתרים רשמיים של גופים שונים. בינואר 1999 נרכש השירות על ידי יאהו בעסקה בשווי 3.5 מיליארד דולר, אך זו היתה גם תחילת הסוף. תנאי שימוש דרקוניים שהוצגו באתר גרמו לעזיבה מסיבית של הגולשים, וחלקם עזבו לפלטפורמות בלוגים כמו לייב־ג'ורנל או וורדפרס.

ב־2009 סגרה יאהו את השירות על כל אתריו. עם זאת, גיאוסיטיז לא נעלם לגמרי: החטיבה היפנית של האתר עדיין פעילה במרץ, ופתוחה גם היום לאתרים חדשים.

פרט לשירותים כמו גיאוסיטיז, גם הגישה עצמה לרשת הוצעה בחינם. בישראל, למשל, פעלה לפני כעשור ספקית האינטרנט החינמית סרפרי (Surfree), שהציעה גלישה אטית להחריד בתמורה לפרסומת מכוערת שכיסתה את רוב מסך המחשב. סרפרי זכתה לפופולריות בימים שבהם התשלום על גלישה היה לפי דקה, ובשיאה גלשו דרכה עשרות אלפי ישראלים. אולם חבילות גלישה זולות ומודל עסקי בעייתי, בלשון המעטה, הקשו על החברה לפעול בשוק התחרותי. ב־2001 היא הפסיקה את פעילותה וירדה ממפת ספקיות האינטרנט.

גיאוסיטיז. נסגר סופית לפני שנה צילום מסך: geocities.yahoo.com

שיתוף קבצים

האתרים השנויים במחלוקת הפכו לשירותי מוזיקה בתשלום

שיתוף קבצים, חוקי ולא חוקי, היה חלק בלתי נפרד מהאינטרנט לאורך כל ההיסטוריה שלו. אבל בשנות התשעים, עם כניסת הפס הרחב והמחשבים המחוברים לאינטרנט ללא הפסקה, תוכנות ה־Peer to Peer — שמשתפות קבצים ישירות בין משתמשים — נעשו פופולריות. ב־1999 קמה נאפסטר, תוכנת חיפוש והורדה של מוזיקה, שמהר מאוד מצאה עצמה מסוכסכת עם חברות התקליטים ואפילו עם להקת מטאליקה בעצמה, עד שהחברה נסגרה בהוראת בית המשפט ב־2001. הלוגו והשם שרדו, אך ב־2003 הושק המותג מחדש כשירות מוזיקה חוקי בסטרימינג הפעיל עד היום.

את מקומה של נאפסטר ירשה קאזה (KaZaA), שהיתה ידועה לשמצה בעיקר בשל הווירוסים והרוגלות הרבים שהסתתרו בין הקבצים האמיתיים. בין 2001 ל־2006 החליפה קאזה בעלויות וסבלה מתביעות משפטיות — עד שגם היא כמו נאפסטר, משכה ידיה מעולם שיתוף הקבצים, והקימה שירות מוזיקה במינוי חודשי, אשר אף הוא עודנו פעיל.