הגולשים לא רוצים לעבוד בחינם ומיקור ההמונים באינטרנט בדעיכה
מספר הגולשים שמוכנים לתרום זמן וידע לאתרים כמו ויקיפדיה, Digg וטוויטר נמצא בירידה מתמדת. כעת מחפשים האתרים מודלים חלופיים שישיבו אליהם את חדוות היצירה. האם מהפכת התוכן של העשור הקודם הגיעה לסופה?
מה שהתרחש בוויקיפדיה באביב האחרון עשוי להתברר כנקודת מפנה בהיסטוריה של הרשת. התנועה החברתית של "האנציקלופדיה החופשית שכולם יכולים לערוך" - אתר שצמח מ־100 אלף ערכים ב־2003 ליותר מ־15 מיליון כיום - החלה לדעוך.
אלפי "תורמים" מתנדבים (עורכים, כותבים, בודקי עובדות) התנתקו ממנה, רבים מהם לתמיד. לראשונה נראה היה שיותר משתמשים פעילים נוטשים את ויקיפדיה מאשר מצטרפים אליה, והפעילות באתר הצטמצמה כמעט לאפס. על פי דובר של עמותת ויקימדיה, הארגון ללא מטרות רווח שעומד מאחורי האתר, מדובר "בנושא רציני ביותר". כל כך רציני, שבסתיו הקרוב תעשה ויקפדיה פעולה שלא עשתה מעולם לפני כן: תגייס משתמשים.
קיימות אינספור תיאוריות בנוגע לסיבה לקיפאון של ויקיפדיה. אחת גורסת שהאתר כבר הושלם, פחות או יותר. אחרת טוענת שעורכים אגרסיביים ותסבוכת של כללים נגד ונדליזם הבריחו משתמשים ארעיים. אך הסברים מסוג זה מתעלמים מאמת עמוקה ומתמשכת יותר בנוגע לטבע האנושי: רוב האנשים פשוט לא רוצים לעבוד בחינם. הם אוהבים את הרעיון שהרשת היא מקום שבו נשמע קולם של כל האנשים וכי התרומה של מיליוני חובבים יכולה לשנות את העולם. אך כשהם חוזרים הביתה לאחר יום עבודה מייגע ומדליקים את המחשב, מתברר שרבים מהם מעדיפים לצפות בסרטים מצחיקים של חתולים או לחפש כרטיסי טיסה זולים מאשר לתרום לטובתו הכללית של העולם. אפילו האינטרנט אינו יכול להתמודד עם עצלות.
מסיבה זו גל הגיוס החדש של ויקיפדיה לא יסתמך רק על הבטחות יומרניות לגבי הגדולה שב"סיכום כל הידע האנושי". במקום זאת, הארגון מקווה לשכנע סטודנטים לכתוב ולערוך ערכים כחלק מתוכנית הלימודים שלהם. עמותת ויקימדיה חברה לשמונה פרופסורים באוניברסיטאות כמו ג'ורג' וושינגטון ופרינסטון כדי לשלב את כלי המחקר של ויקיפדיה, שספגו לא מעט זלזול בעבר, בחומרי הלימוד בקורסים של מדיניות ציבורית. כחלק מהתוכנית, "השגרירים ברחבי הקמפוס" של ויקיפדיה יעבירו תרגולים על דרכי עריכה באתר ויעזרו להקים קבוצות סטודנטים של ויקיפדיה.
עייפות החומר
כתבי הטכנולוגיה ממשיכים לתאר את הרשתות החברתיות כתופעה צעירה ונתונה לשינוי. זה בהחלט נכון עבור אתרים כמו פייסבוק, שמתגאה ביותר מ־500 מיליון משתמשים פעילים, או פליקר שמציג יותר מ־4 מיליון תמונות. גם יוטיוב לא מפגין סימני האטה. אך האתרים הללו מציעים הטבות ברורות למשתמשים - כולל היכולת לשמור בקלות על קשר עם חברים, להצטרף למשחק של מלחמות מאפיה, לחלוק תמונות של הילדים, או לצפות בסרטים של דוגמניות נופלות - בתמורה לזמן ולמאמץ שלהם.
מספרים משתנים בינתיים מאפיינים רבים אחרים של מהפכת התכנים שיצרו משתמשים מתחילים להראות סימני הזנחה. נושא מיקור ההמונים (crowd sourcing) למשל, עבד בעבר מכיוון שהימים המוקדמים של הרשת עוררו מעין קדחת קולקטיבית, כזו שגרמה לעבודה המפרכת של כתיבת ערכי אנציקלופדיה להיראות חדשה, מרעננת וכיפית. אך כששלושה מתוך כל ארבעה משקי בית אמריקאיים מחוברים לרשת, תרומה למוח הכוורת יכולה להיתפס מעט מיושנת, והשתתפות פעילה כמשעממת. בערך כמו לכתוב ערכי אנציקלופדיה בחינם.
ראיות לעייפות החומר הזו ניתן למצוא בכל מקום. בלוגים חובבניים, ההתגלמות המקורית של הדמוקרטיה ברשת, מראים סימנים של הידרדרות, בעוד שבלוגרים מקצוענים הם "מעמד עולה", כך על פי אתר החיפוש בבלוגים "טכנוקרטי". החובבים בנסיגה, וכ־95% מהבלוגים מושקים ונעלמים במהירות. מחקר שערך לאחרונה מכון המחקר Pew מצא כי בלוגריות כתחביב היא תופעה הולכת ונעלמת, ומספר האנשים בגילאי 18–24 שמגדירים עצמם כבלוגרים ירד בחצי בין 2006 ל־2009.
המעבר לטוויטר ולמיקרו־בלוגינג מפצה בחלקו על הנתונים. אך בעוד שבטוויטר מועלים יותר מ־50 מיליון ציוצים ביום, צבא אנשי המקלדות הוא כנראה לא כל כך גדול כפי שחושבים. כ־90% מכל הציוצים מקורם ב־10% מהמשתמשים, כך על פי מחקר שערכה אוניברסיטת הרווארד ב־2009. השאר הם בעיקר מה שנקרא לרקרס (lurkers), אנשים שלא מפרסמים הודעות משל עצמם אלא עוקבים אחרי אחרים. 70%–60% מהאנשים שנרשמים לשירות ציוצי ה־140 תווים פורשים בתוך חודש, כך על פי דו"ח של נילסן.
יותר אתרים, פחות משאבים
העיתונות האזרחית התייצבה אף היא. פחות מאחד מכל עשרה גולשים יצר חדשות מקוריות משל עצמו או פרסם דעות אישיות, כך לפי המחקר של Pew. אזורי התגובות בבלוגים או באתרי המדיה המסורתיים, שהיו אמורים להפוך את מודל התקשורת החד־סטרי הישן לכביש דו־סטרי, לא מצליחים למשוך אנשים, מכיוון שלעתים קרובות הם גסים מדי, מלאי שנאה או לא ממוקדים. רק אחד מכל ארבעה גולשים השאיר תגובה — ככל הנראה לא נתון גבוה יותר מהמספר של אלה שכתבו מכתבים לעורך בעשורים הקודמים, אומר בריאן טורנטון, פרופסור באוניברסיטת צפון פלורידה שמתמחה בהיסטוריה של כתיבת מכתבים.
מיקור החוץ להמונים, תופעה נעלמת איור: דניאל גולדשטיין באופן טבעי, בעוד שחלק מהאנרגיה עוזבת את הרשת, אתרים שתלויים בכוח עבודה נלהב ובחינם מתקשים לשמור עליו. המשימה נעשית קשה אף יותר לאור העובדה שהתחרות צמודה מתמיד. קליף למפ, פרופסור לתקשורת מקוונת מאוניברסיטת מישיגן סטייט, אומר שאם בעבר היו שלושה או ארבעה אתרים בתחום מסוים שהזמינו השתתפות פעילה, כיום ניתן למצוא אלפים אם לא מיליונים. "לוקחים משאב מוגבל, אנשים, ומעניקים להם מערכת רחבה יותר של הזדמנויות", הוא מסביר. "זה משנה את מגרש המשחקים".
גם השחקנים החכמים ביותר משתנים. האתר Digg החל את דרכו כ־“The new New York Times”, עמוד ראשי דיגיטלי שנוצר על ידי המשתמשים "שהצביעו" לכתבות האהובות עליהם. האתר נהפך עד מהרה לאחד היעדים המועדפים ברשת. אך בעוד ש־Digg צבר קוראים, הוא התקשה לרתום מצביעים, כך על פי נאום שנשא ב־2008 המייסד קווין רוס. כיום האתר משנה את הפורמט, ויושק מחדש בהמשך השנה עם דף בית שניתן להתאמה אישית ומאפשר למשתמשים לתקשר עם חברים, ולא רק להצביע לכתבות.
הפתרון: לתגמל את המשתמשים
אתרי ביקורת צרכנית כמו Yelp, אמזון ו־Epinions, שמשתמשים בצבא של מבקרים שיגיבו על שורה של מוצרים ושירותים, מציעים תוכניות מקיפות שמתגמלות את המתנדבים ומשאירות עניין אצל המשתמשים. Yelp מחזיק ביותר מ־40 "מנהלי קהילות" המפוזרים ברחבי העולם, שעורכים מסיבות למבקרים פוריים במיוחד (באחד האירועים שנערכו לצוות העלית כלל הכיבוד ריזוטו דיונון). אתרי חדשות המבוססים על תגובות כמו Gawker והפניגטון פוסט, שבהם חלק מהכיף הוא לקרוא את מה שיש לאנשי היציע (peanut gallery) לומר, החליטו להפגין יותר חיבה כלפיהם: לרוב בצורה של אותות, כוכבים והטבות מיוחדות. אפילו ביוטיוב הוסיפו תמריצים ומעניקים למשתמשים את ההזדמנות לנגן בקרנגי הול באמצעות תחרות מוזיקה ולהציג יצירות במוזיאון גוגנהיים.
עד כה נראה שזה עובד. לאחר שבאתר Gawker השיקו את מערכת הכוכבים שלהם, שהעניקה עדיפות לעבודות של פרשנים "מעוטרי כוכבים", ההשתתפות בלוח המודעות צמחה לשיא חדש. ההפינגטון פוסט, שמציע למשתמשים הטובים ביותר שלו אותות הוקרה דיגיטליים וזכויות יתר (כמו היכולת למחוק פוסטים של אנשים אחרים), מעודד את התגובות הפעילות ביותר בכל אתרי החדשות. ואילו Yelp מוסר כי הוא שומר על קצב של מיליון ביקורות חדשות בכל שלושה חודשים.
תוכניות תגמול מסוג זה צפויות לצבור חשיבות, בייחוד ככל שהרשת תתפשט לקצוות רחוקים יותר בעולם שבהם מעולם לא הורגשה ההתלהבות של תנועות חברתיות. בשנה שעברה, בחלקים של מזרח אפריקה, גוגל השיקה את Kiswahili Wikipedia Challenge, ניסיון להעלות את מספר הערכים בוויקפדיה הכתובים בסווהילית, בכך שהעניקה את האפשרות לזכות במודם, טלפונים סלולריים ומחשבים ניידים. הניסיון עבד. התוצאות לא הפתיעו את ג'ף הוואי, מחבר הספר "מיקוד קהל: מדוע כוח הקהל מניע את עתיד העסקים". כבר ב־2006 הוא חזה שהמנצחים בעולם המדיה החברתית יהיו "אלה שימציאו נוסחה שתגרום למשתמשים שלהם להרגיש מסופקים". פרסים הם התחלה. האם כסף הוא השלב הבא? אה כן, אז זו תהיה סתם עבודה.
