• תפריט
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי: המחוקקים האמריקאים יוצאים נגד פייסבוק

סנאטורים דורשים לפתוח בחקירה נגד הרשת החברתית בשל הפגיעה בפרטיות, סין דורשת מחברות הטלפון לרגל אחרי הלקוחות, למרות דרישת האיחוד האירופי גוגל ממשיכה לשמור כתובות IP, ונוקיה שוב מוכיחה לאפל שאפשר אחרת

יוסי גורביץ 13:2328.04.10

פייסבוק מטרידה את הסנאטורים

 

למיקרוסופט, ציין הבלוג וואליוואג, זה לקח עשרים שנה; פייסבוק הגיעה לאותו ההישג בתוך חמש שנים. הכוונה, כמובן, לכך שארבעה סנאטורים דורשים מהרגולטור, ספציפית ה-FTC (ועדת הסחר הפדרלית), לפתוח בחקירה נגד החברה. יצוין שמיקרוסופט גם הרוויחה כמה הררי דולרים עד שזה קרה, בעוד שפייסבוק היא עדיין סטארט-אפ שלא הונפק ורווחיותו עוד מוטלת בספק.

 

מה קרה? ובכן, פייסבוק הודיעה בשבוע שעבר על רמיסה קלה של עוד כמה מגדרות הפרטיות של משתמשיה, ובין השאר על כך שעדכוני המשתמשים בתוכנית החדשה שלה, Instant Personalization, יהיו מעתה חשופים לכולם. וכמובן, מפני שזו תוכנית שפייסבוק מקווה לגרד ממנה כמה קופיקות, היא מופעלת בשיטת ה-opt out החביבה מאוד על גוגל: אתה בפנים עד שלא אמרת אחרת. צוקרברג וחבר מרעיו בונים על זה שרוב האנשים ממילא לא שמים לב. הסנאטורים דורשים שהמדיניות תהיה opt in, כלומר שפייסבוק תקבל את רשותך לפני שהיא עושה כסף מהמידע שלך.

צוקרברג. בונה על האדישות של המשתמשים צוקרברג. בונה על האדישות של המשתמשים צילום: בלומברג

 

זה לא כל כך מתאים לפייסבוק, אז היא שלפה איזו תשובה-לא-תשובה וירתה אותה בחזרה. פייסבוק, אחרי הכל, כבר היתה בסרט הזה, כשיצאה לפני שלוש שנים בערך עם יוזמת Beacon הדומה למדי, שממנה נאלצה לסגת, והיא יודעת ששום דבר לא יקרה לה. יש לה הרבה, הרבה יותר משתמשים היום – כך שקשה הרבה יותר לארגן מחאה אפקטיבית נגדה. והקנס שחטפה אז היה מצחיק – תשעה וחצי מיליון דולר. כל זמן שהקנסות יהיו בגודל בוטנים, פייסבוק תמשיך לחסל את הפרטיות ולהפוך את המשתמשים לרכושה. את גולדמן זאקס תובע כעת הממשל בסכום של מיליארד דולר. רק משהו בסדר גודל כזה יזיז לצוקרברג ושות'. לידיעת ה-FTC.

 

סין מהדקת את האזיקים

 

הריאקציה הסינית, שהושוותה בעבר למחול השדים שעבר על ארה"ב אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר, נמשכת: הרודנות הגדולה בעולם עומדת להעביר חוק שיחייב חברות טלפון ורשת לדווח לרשויות על לקוחות שדנים ב"סודות מדינה".

 

על פניו, זה לא נראה חמור במיוחד, עד שזוכרים את ההערה הקטנה של גוגל, בכלי חשיפת המעקב הממשלתי שלה: "הפקידות הסינית מחשיבה בקשות צנזורה לסודות מדינה, ועל כן איננו יכולים לחשוף מידע זה כרגע". מה שסין מחשיבה כ"סודות מדינה" לא בדיוק עולה בקנה אחד עם ההגדרה של "סוד מדינה" במקומות שפויים. שחיתות, למשל, היא סוד מדינה.

 

ולפני שגורמים מעוניינים ברפובליקה מזרח תיכונית מסוימת, כאלה שקשורים לפרויקט בנייה שנוי במחלוקת, ימהרו לאמץ את השיטה הסינית, צריך לומר שיש לה מחיר מעבר לפגיעה בדמוקרטיה, בשקיפות ובאיכות החיים: החוק ייאלץ את החברות הבינלאומיות שפועלות בסין לבוא במגע עם שירותי הביטחון. חלק ניכר מהן לא מתלהב מהרעיון – במיוחד כשהם יודעים כמה רעש צפוי להם מצד ארגוני זכויות האדם בארצותיהם.

 

אבל נראה יותר ויותר שהמשטר הסיני, שמבין שהמושכות ניטלים מידיו ושלנתינים שלו יש גישה מסוכנת מאין כמוה למידע חופשי, מוכן לשלם את המחיר הזה. אם זה מה שיקרה, אם סין תסגור את עצמה שוב לעולם, בהחלט ייתכן שהדיבורים על ה"מאה הסינית" הנפוצים כל כך כרגע יהיו בדיחה משעשעת עוד עשור.

 

שקר האנונימיזציה של גוגל

 

האיחוד האירופי מוטרד יותר ויותר ממהלכיו של התמנון העליז, גוגל, והוא דורש ממנה זה זמן רב להפסיק לשמור את המידע שהיא אוספת על משתמשים אחרי שישה חודשים, ולבצע לאחר מכן אנונימיזציה של המידע, כלומר לוודא שאי אפשר יהיה לזהות את המשתמש באמצעותו.

 

דא עקא, שזה פוגע במודל העסקי של גוגל, שדורש כמה שיותר מידע לכמה שיותר זמן על כל משתמש, ועל כן גוגל עשתה כמיטב יכולתה כדי להתחמק מהדרישות הללו: תחילה היא טענה שהיא חייבת, אבל חייבת, לשמור את המידע ל-18 חודשים, ואחר כך הסכימה באי רצון ותחת לחץ להסתפק בתשעה.

 

עכשיו מתחוור שכאשר גוגל דיברה על "אנונימיזציה", היא היתה חסכונית בשימוש באמת: השבוע הודה נציג שלה שהחברה לא באמת מערבלת את נתוני ה-IP של המשתמש כך שאי אפשר יהיה להשתמש בהם יותר – כפי שעושה, למשל, יאהו – אלא נוקטת את שיטת "הסתרה": היא רק מעלימה את שמונה הספרות האחרונות של כתובת ה-IP של המשתמש.

 

למה זה חשוב? כי גוגל ממשיכה לשמור את העוגיה שלה במחשב של המשתמש במשך 18 חודשים, כך שבמשך תשעת החודשים האלה היא יכולה בקלות לשחזר את כתובת ה-IP המלאה. כלומר, בפועל – למרות הצהרותיה – גוגל ממשיכה לשמור את נתוני המשתמש במשך 18 חודשים. הגיע הזמן לפרק את החברה הזו.

 

אפשר גם אחרת, אפל

 

בלגן המעקב המשטרתי אחרי גיזמודו, בשל חשיפת האייפון הרביעי, נמשך: אף שאפל עצמה ממשיכה בשתיקה רועמת, המשטרה כבר הודתה שהחקירה בפרשה התחילה לאחר תלונה של אפל. לא יודע מה בקשר אליכם, אבל נראה לי שאם אני או אתם הייתם מאבדים סלולר, ומישהו היה מוכר אותו, המשטרה לא היתה ממהרת כל כך לפעול. רוב התאגידים היו משתדלים לא לכוון את אור הזרקורים אל עצמם באופן כזה, שמוכיח שהם מקבלים יחס מיוחד, אבל לאפל לא אכפת. יצוין גם שהתלונה של אפל היתה בעייתית מאוד: כאשר בוצע החיפוש בביתו של כתב גיזמודו, אפל כבר קיבלה חזרה את המכשיר מגיזמודו. הוא לא היה "גנוב" באותה עת, ואפל נמנעה מלבטל את תלונתה.

 

עם זאת, המשטרה הצליחה למצוא – לדבריה – את האיש שמצא את הסלולר האבוד של אפל, וחקרה אותו. זה צריך לסתום את הפה לחסידיה השוטים של אפל בבלוגוספירה, שטענו שהסיפור של גיזמודו שקרי ושהאב טיפוס נגנב על ידי גיזמודו, אולי תוך כדי פריצה למשרדים של אפל. החשוד נחקר, אבל עד כה המשטרה אומרת שלא ברור אם יוגשו הליכים נגד מי מהמעורבים.

 

בינתיים, מוכיחה חברת הסלולר המובילה בעולם, נוקיה, שאפשר גם אחרת. מישהו גנב אב טיפוס של המכשיר החדש שלה, ה-N8, ובלוגר רוסי פרסם עליו ביקורת זועמת. התגובה של נוקיה היתה הרבה יותר רגועה: היא פרסמה פוסט בבלוג הרשמי שלה, תחת הכותרת "אחד הילדים שלנו הלך לאיבוד", ובו אמרה בפשטות "עכשיו כשהחדשות כבר פורסמו, אנחנו רוצים את האב טיפוס שלנו בחזרה, בבקשה". ככה: בלי שוטרים שפורצים דלתות, בלי "גסטאפו", בלי פיטורים של מהנדסים שמעזים להראות למייסד החברה את הצעצוע החדש.

 

נוקיה, נזכיר, הוכיחה שאפשר אחרת גם בפרשת סדנאות היזע: היא לא הסכימה שהעובדים שייצרו את המוצרים שלה יורעלו, והם לא הורעלו. לאפל לא היה אכפת, והעובדים הורעלו. אז מי פה זה ש"חושב אחרת"?

 

קצרצרים

 

הם מצנזרים גם בעלי טור: אפל אינה מסתפקת ברדיפה אחרי עיתונאים שחושפים את הסודות שלה, ובעל הטור הביקורתי כלפיה, מייקל וולף, לא באמת הופתע לגלות שהחברה פסלה את אפליקציית האייפון שלו. התירוץ של אפל הפעם – הם יצירתיים כל פעם מחדש – היה שהתוכן שלו "לא פונה לקהל רחב". וולף יצא בהתקפה לוהבת, שהמשפט היעיל ביותר בה, לדעתי, היה "אגב, האפליקציה שלי זמינה באנדרואיד".

 

פייסבוק מסתמנת כלהיט הלאומני הבא: בעוד היא ממשיכה לתמוך בקבוצות הכחשת שואה, מסתבר שעכשיו היא גם משמשת כבמה לקיצונים סרבים שרוצים לרצוח את הנשיא הפרו-דמוקרטי המקומי, בוריס טאדיץ'. המאיימים הביעו את הפנטזיות שלהם בפירוט מטריד. קנאות ימנית היא אחת הבעיות המובילות במה שהיתה פעם יוגוסלביה, מיד לאחר המחסור החמור באותיות אהו"י שם, וחבל שפייסבוק נותנת לזה יד.

 

סין היא המדינה האהובה ביותר על פיראטים, ואפשר למצוא שם פחות או יותר הכל. למרבה חוסר המזל של הסוחרים ברכוש גנוב של שנגחאי, תיערך בה בקרוב תערוכת World Expo. הרעיון שאלפי זרים יוכלו לשזוף במבטיהם את הררי הציוד המועתק והגנוב לא נשא חן בעיני הרשויות, ועל כן נמצא הפתרון המושלם – כל הפריטים המביכים הועברו לחדרים אחוריים, שצריך לבקש רשות כדי להיכנס אליהם.

 

"כשנצליח להבין את השקופית הזו," הפטיר ביובש הגנרל סטנלי מקריסטל, מפקד כוחות נאט"ו באפגניסטן, "ננצח במלחמה". השקופית, שנראית יותר כמו סלט שעורבב יתר על המידה, מתארת את האתגרים הניצבים בפני הכוחות האמריקאיים במדינה, וההערה של מקריסטל מבטאת תסכול גובר והולך בשורות הצבא האמריקני מתרבות הפאוארפוינט. כמו כל אופנה אמריקאית, כנראה שגם הנסיגה מתרבות הפאוארפוינט תגיע אלינו באיחור קל של עשר-חמש עשרה שנה, או, בספירה הישראלית המקובלת, בתוך שתי מלחמות.

 

אני לא יודע מה שאר היתרונות של חברת Retina X Studios האמריקאית, אבל דבר אחד ברור למדי: בושה אין לה. החברה מציעה למנהלים, בפשטות ובלי העמדת פנים, לרגל אחרי המועסקים שלהם. "אנו מזמינים אותך," מלחששת ההודעה הרשמית שלהם, "לפתוח את עיניך למה שילדך או המועסק שלך עושים במכשיר הבלקברי שלך... מה אם הם חסרי יושרה, או גרוע מכך? היתרונות של ידיעת האמת גדולים משמעותית יותר מאי ידיעה". כפי שאתם יכולים לנחש, רטינה מבטיחה לשלוח לבוס שלכם כל מייל ותמונה שיוצאים מהבלקברי שלכם. נציבות הפרטיות של אוסטרליה מ ז ו ע ז ע ת.

  

בטל שלח
    לכל התגובות