רוכש האייפד הראשון: "נראה כמו צעצוע של ילד בן 5 אחרי שתי דקות"
את הראיון עם ריצ'ארד גוטיאר, הראשון מרוכשי האייפד, ניסינו לבצע באמצעות שיחת סקייפ במכשיר. אבל למרות בעיות טכניות שחייבו אותו לעבור למחשב, גוטיאר בטוח שהיה כדאי לחכות 10 שעות בתור
“האייפד כבד מדי. אחרי עשר דקות שבהן אני מחזיק אותו, הידיים שלי מתחילות לכאוב", מתלונן בראיון מיוחד ל"כלכליסט" ריצ'ארד גוטיאר (Gutjahr). גוטיאר (36), עיתונאי גרמני ובעלה של ח"כ עינת וילף (עבודה), היה הראשון שרכש את המכשיר המיוחל בחנות הדגל של אפל בשדרה החמישית בניו יורק. הוא עמד בתור יותר מעשר שעות, ועכשיו, לאחר שהשלים שעות שינה, הוא פנוי לבדוק את נפלאות הצעצוע החדש שלו.
השיחה עמו מתנהלת באמצעות סקייפ דרך האייפד. "איכות השיחה מצוינת", אומר גוטיאר, אבל בשלב מסוים הקול נעלם והוא עובר לדבר מהמק־בוק שלו. "אין למכשיר הזה חיבור לשום דבר. הוא יפהפה ודק, אבל המסך מבריק כמו מראה ורוב הזמן אתה רואה את עצמך משתקף בו. מפני שזה מסך מגע, הוא גם מתלכלך בקלות מהאצבעות, ולאחר שתי דקות הוא נראה כמו צעצוע של ילד בן חמש. אם היה לי הרבה כסף, הייתי מהמר על השקעה בתעשיית חומרי הניקוי, כי האייפד צריך מוצר שיאפשר לך לנקות אותו כל הזמן. זה מזכיר לי מה שמומחה לאפל אמר לי: 'אף פעם אל תקנה מוצרים מהדור הראשון של אפל, כי הם תמיד גרועים. חכה תמיד לדור השני'".
למרות זאת, גוטיאר בטוח שהבעיות הטכניות של האייפד הן חסרות משמעות. "המכשיר הוא רק סמל, כלי ריק. הכסף נמצא בתוכן שיימזג לתוך הכלי הזה. לא סתם העיתונות מתייחסת אל המכשיר הזה כישו של הטאבלטים. המפיצים והמו"לים כיום מחפשים באופן נואש איך לגרום לאנשים לשלם על תוכן ברשת, והם מקווים שסטיב ג'ובס יהיה המושיע שלהם, כפי שעשה לתעשיית המוזיקה עם אייטיונז. אם האייפד יצליח להביא לשילוב בין העיתונות הקלאסית למדיה החדשה, זה יהיה פשוט אדיר, כמו דינמיט".
בתור עיתונאי, גוטיאר יודע על מה הוא מדבר. הוא מגיש חדשות בטלוויזיה הממלכתית של בוואריה, בוגר בית הספר הגרמני לעיתונות היוקרתי במינכן, בלוגר שאוהב להיות שפן הניסויים של הסיפורים שלו ומעריץ מושבע של מוצרי אפל. את חברת הכנסת עינת וולף פגש בתוכנית ליצירת דיאלוג בין ישראלים לגרמנים מהדור השלישי לשואה, וביום האהבה 2007 התחתנו במרום האמפייר סטייט בילדינג. הוא מדבר מעט עברית, ואת הפסח האחרון בילה בתל אביב, במחיצת אשתו (“אני נמצא, מן הסתם, הרבה בישראל. שמתי לב שאנשים שם מאוד אוהבים את האייפון"). מבן גוריון טס לניו יורק כדי לנוח, לעבוד ועל הדרך גם לסקר את ההשקה. כיוון שבאפל לא שיתפו איתו פעולה, החליט לחוות את האירוע בגוף ראשון.
“לאפל יש דרך מאד סודית לעשות עסקים", הוא אומר, "הם אף פעם לא מספרים כלום, הם תמיד מפנים אותך לדוברות שלהם ושם עונה לך מענה קולי. מדיניות האינפורמציה שלהם מזכירה קצת את הסיינטולוגיה. אחרי כמה ניסיונות הבנתי שכדי לדווח על זה בצורה מעניינת אני צריך לעשות את זה בעצמי, להיות חלק מהסיטואציה, להתחבר עם חוד החנית של ציידי אפל".
אפל היא אמנם רק חלק קטן מתחום הסיקור של גוטיאר, אבל הוא לא מסתיר את ההתלהבות שלו ממוצרי החברה. בבלוג של גוטיאר תמצאו ציטוטים של סטיב ג'ובס ותמונות שלו עצמו מחייך כשהוא אוחז במחשבי מק.
"הרבה אנשים ביקרו אותי על מה שאני עושה", הוא מודה, "טענו שזו לא עיתונות ושאני רק עושה פרסומת לאפל, אבל באותה נשימה הם גם שאלו - אתה יכול לקנות לי אחד? אני לא רוצה לחשוף שמות, אבל יש לי עכשיו שבע או שמונה בקשות מעיתונאים מהשורה הראשונה בגרמניה שביקשו שאביא להם מכשיר כשאני חוזר".
גילית מה גורם לאנשים לעמוד שעות בתור רק כדי לקנות מכשיר?
"יש כיום בעולם כמיהה אמיתית לקהילות. מהפכת המידע ביטלה את הצורך בדיבור עם אנשים למטרת ידע. אפל יודעת את זה והיא נותנת לאנשים מה שהם רוצים - תחושה של קהילה. במירוץ המטורף שלהן, החברות האחרות שכחו את האנשים. רוב האנשים לא עובדים כמו מחשב ולא רוצים לקרוא חוברות הפעלה ארוכות. הרעיון של אפל הוא לצמצם, להגיע לפשטות, לטהר. לאייפון יש כפתור אחד, ולאייפד יש שניים".
אם כך, היה שווה לעמוד בתור?
“בהחלט!".
