דו"ח טכנולוגי: שכול וכישלון בפייסבוק
חוליגנים אוסטרלים משחיתים אתרי זיכרון - ובתגובה דורש ראש הממשלה לצנזר את הרשת, אמא לוחמנית מנצחת את ענקית המוזיקה יוניברסל, אפל מדגימה שוב למה אוהבים לשנוא אותה, והאם פייסבוק נכנסת לזירת הפטנטים?
שופכים את התינוק עם המים
אוסטרליה מוצפת בשבוע האחרון בסיפורים מזעזעים על הצד האפל של הרשת – אתם יודעים, זה שבו כל אחד עושה כרצונו, בחסות אנונימיות ובלי לקבל אחריות. הפעם מדובר בוונדאלים שמחללים אתרי זיכרון לילדים. בכמה וכמה מקרים, האירועים הללו התרחשו בפייסבוק, שיש לה נטייה לעודד אתרי שנאה בשם חופש המפרסמ... אה, חופש הביטוי. אתרי שנאה גוררים כניסות רבות, מה שגורר עליה בצפייה בפרסומות, מה שעשוי להוביל לכך שמישהו אכן יקליק עליהן. בהתחשב בכך שהמבקרים באתרי שנאה לא ידועים באינטליגנציה הרבה שלהם, הם הקהל האידיאלי לפרסום.
פייסבוק, אי לכך ובהתאם לזאת, לא מוותרת על אף שנקל. היא צריכה את הכסף. כל האחסון הזה אולי חינמי למשתמשים אבל לא לחברה. הזעם באוסטרליה חריג מהמקובל, וראש ממשלת מדינת קווינסלנד – קשה להגיע לג'וב הזה, כפי שקרא לו אהוד אולמרט, בלי לשים לב לרחשי דעת הקהל – שלחה מכתב אישי למארק צוקרברג, מנכ"ל ומייסד (?) הרשת החברתית. פייסבוק ענתה ש"עקירה מהשורש של חומר פוגעני היא משהו שלא אנחנו ולא כל חברה אחרת יכולים לבצע". כמובן, מדיניות הפתיחות של פייסבוק נגמרת כשיורדים עליה; אז היא בהחלט מסוגלת לחסל את חשבון הפייסבוק שלך.
צוקרברג. לא יוותר על אף שנקל צילום: בלומברג
מכאן ההיסטריה המריאה בכוחות עצמה. לראש ממשלת אוסטרליה, קווין ראד (היבשת, נזכיר, היא פדרציה ובה כמה וכמה מדינות) היה רעיון סימפטי פחות: מינוי צנזור לרשת, שתפקידו יהיה להחליט מה ראוי ומה לא ראוי לפרסום. ראש הממשלה הגדיר את הוונדאליזם באתרי הזיכרון כ"פשע", והודיע שמוטל על הממשלה "להגן על הילדים". בהתחשב בכך שהילדים כבר מתים, כנראה שהוא רצה לומר שתפקידה של הממשלה הוא להגן על זכרם של ילדים, אבל זה כנראה היה גורף פחות תמיכה.
הוא גם העמיד איש קש דליק במיוחד, כשטען שמתנגדיו סבורים שצנזורה על הרשת תביא את אוסטרליה ישירות לקומוניזם נוסח סטאלין. זה לא מה שיקרה, אבל אדם אחד, או משרד ממשלתי, שיחליט מה נחשב לטעם טוב ומה לטעם רע? זו צנזורה מהנוסח הישן. תיקים רעים, אומר הפתגם האנגלי, יוצרים חוקים רעים. אולי כדאי לנשום עמוק ולחכות קצת.
האדם הקטן מנצח
בדרך כלל, כשחברת ענק כמו תאגיד של חברת מוזיקה עולה על חליפת האיומים שלה ושולחת לך מכתב מעורך דין, רוב האנשים מתקפלים בלי מאבק. לא סטפני לנץ.
לנץ התפרסמה ב-2007 כשהעלתה ליוטיוב סרטון של התינוק שלה מרקד לצלילי שיר כלשהו של האמן שפעם נודע בשם פרינס. יוניברסל מיוזיק גרופ מיהרה לדורש מיוטיוב להסיר את הסרטון, בתואנה שהוא מפר את זכויות היוצרים שלה, קרי של האמן שפעם נודע וגו'.
לנץ לא נבהלה, ויצאה למאבק משפטי חשוב, בטענה שהסרטון שהעלתה עשה "שימוש הוגן" בשיר. טענת השימוש ההוגן קובעת שמותר להשתמש בחומר מוגן כל זמן שהשימוש נעשה לצורכי סקירה, ביקורת, או דבר אחר לתועלת הציבור. סוגיה זו היא ככל הנראה המורכבת ביותר מכל סוגיות הקניין הרוחני, ורוב האנשים עושים שימוש לא נכון בסעיף הזה. לנץ הלכה לבית המשפט וציינה ששימוש בשיר לצורכי יצירת יצירה אחרת הוא בהחלט שימוש הוגן.
יוניברסל טענה שלנץ הגיעה לבית המשפט בידיים לא נקיות ושהיא הפגינה חוסר רצון טוב. בית המשפט בעט אותה, וקיבל את דרישתה של לנץ להחזרת הסרטון. הוא נמנע מלקבוע שיוניברסל פעלה שלא כשורה בפרשה, אבל זה עשוי לגרום לעוכרי הדין שלה לחשוב פעמיים בפעם הבאה, לפני שהם תובעים להסיר סרטון. הם שונאים הפסדים ופרסום שלילי.
הילד של לנץ, מרקד לצלילי פרינס על פי תנאי השימוש ההוגן צילום מסך: youtube.com
כך נפסיד רצון טוב
החברה מעסיקת הילדים ומונעת-שכר-המינימום החביבה על חלק מקוראי הטור הזה הצליחה להציג את עצמה שוב כבריונית חסרת מעצורים. במקרה הזה היה צריך כישרון מיוחד לשם כך, אבל זו אפל. הם חיים שם אחרת.
מעשה שהיה כך היה. ברנש בשם מארק בוסטינר עבד פעם בחנות אפל בניו יורק. לא שיש משהו פסול בזה. יום אחד, אחת ממדרגות הזכוכית הענקיות שבמקום נסדקה. חברת תחזוקה בשם סיל נשלחה להחליף את המדרגה. בוסטינר ביקש מהעובדים לקחת, בעצמו ועל חשבונו, את המדרגה הסדוקה. הם הסכימו, והוא גרר אותה לדירתו.
לפני כמה זמן, לדבריו, הוא החליט שהוא זקוק בדחיפות לכסף נזיל, והחליט למכור את המדרגה הסדוקה באיביי. זה התפרסם, המודעה באיביי צברה פופולריות – ובתוך כמה זמן מצא בוסטינר את עצמו בטלפון עם סמנכ"ל של סיל, שאמר לו שכדאי לו להסיר את המודעה, שאם לא כן אפל תעשה כמיטב יכולתה להביא אותו לדין. אם רק בוסטינר ישתף איתו פעולה, האיש מסיל ישמח להודיע לאפל שבוסטינר לא מהווה בעיה. זה עבר דרך סיל, יש להניח, מכמה סיבות: כדי שעורכי הדין של אפל לא יישמעו כמו קונסיליירי בעצמם, ובגלל שעל סיל, ספקית של אפל, קל יותר לאפל להפעיל לחץ מאשר על אזרח מן השורה.
בוסטינר נבהל – כל אחד היה נבהל – והסיר את המודעה. אחר כך הוא נזכר שבעצם הוא חי במדינה שהיא עדיין חופשית ברובה, שהוא לא עבר על שום חוק, שהמדרגה אינה קניין רוחני ושבעצם כל מבקר בניו יורק יכול לראות כמה עשרות כמוה, ושהאיום של אפל להעמיד אותו לדין בשל גניבת (!) המדרגה הוא מגוחך, כי – להוציא חוקי זכויות יוצרים – בארה"ב עדיין נהוגה ההנחה שאדם חף מפשע עד שיוכח אחרת, והם מוזמנים להוכיח כיצד בדיוק הוא גנב מדרגה ששוקלת עשרות קילוגרמים מחנות אפל.
מצד שני, הם מייצרים גאדג'טים נורא חמודים. טבולים בזיעתם, דמעתם ולעתים דמם של עמלי העולם השלישי, נמכרים במחיר מופקע שהעובדים לא רואים פרומיל ממנו, אבל אי אפשר להכחיש – חמודים. הם גם הצליחו ליצור לעצמם תדמית קולית ומגניבה, אז כנראה שהם יכולים להרשות לעצמם להתנהג ככה. לא יהיה מחיר תדמיתי.
חברים יש רק באגד
החברה החייכנית פייסבוק, כאמור, עושה את הכסף שלה מהמידע שלכם, ולכן היא משכנעת אתכם (לכם ולא לו, לפי שהוציא עצמו מן הכלל וסגר את החשבון שלו) לפרסם כמה שיותר ממנו. לאחרונה היא עשתה מהלך שעד כה נקטו חברות כוחניות הרבה יותר. היא הוציאה פטנט על זרם העדכונים של רשתות חברתיות, כאשר ההודעות מתייחסות לאינטראקציה בין שני משתמשים.
מהניסוח של הפטנט עולה שעדכונים נוסח טוויטר מוגנים, בינתיים, אבל העדכונים של גוגל באזז דווקא לא. מה התועלת שתצא לפייסבוק מהפטנט, שאותו ביקשה כבר ב-2006? היא תוכל להשתתף במשחקים של "פרכס לי ואפרכס לך": כלומר, היא תוכל להשתמש בפטנטים של חברות אחרות תוך שהיא מתירה להן להשתמש בפטנטים שלה. לחלופין, היא יכולה להשתמש בו כדי להציק משפטית לחברות אחרות – שטיק שהפך פופולרי מאוד לאחרונה.
הצעד עשוי להפוך אותה לפחות פופולרית – אבל גוגל כבר גילתה לנו שאם אתה גדול מספיק, אתה יכול להתעלם ממה שחושבים עליך. ולפייסבוק יש 350 מיליון משתמשים מכורים, שלא יתחילו לחפש עכשיו את הדרך הנפתלת לנטרול החשבון שלהם רק בגלל שהחברה האחראית מתנהגת כמו גורילה על ספידים. מגזין Wired, שהבליט את הסיפור, מציין שהחברה שחיה מהשקיפות שלכם מסרבת לגלות שקיפות בנושא, ולמסור תגובה ראויה. צפוי.
קצרצרים
סרטון שהופץ לאחרונה ברשת מציג פרודיה של נציג גוגל, שלועג למבקריו של התמנון, ומציין שגוגל טובה רק בדבר אחד: גניבת רעיונות של אחרים. "לא היה לנו רעיון מקורי אחד משלנו", הוא אומר. וכמו להדגיש את הנקודה הזו, הודיעה גוגל שמעתה אפשר יהיה להוסיף תמונות משתמשים לכבשה השחורה שלה, פרויקט צילום הרחובות Street View. שזה נראה נחמד ולא מזיק ואולי אפילו מקורי, עד שנזכרים שמיקרוסופט כבר עשתה את זה עם Photosynth לבינג.
הגיע הזמן לאל מלא רחמים (בגרסת "אלמלא האל מלא רחמים, היו הרחמים בעולם ולא רק בו"): קוראי החדשות בארה"ב מקבלים את החדשות שלהם מהרשת, ולא מהעיתונים. יש עדיין יותר צרכני חדשות בטלוויזיה, אבל העיתונים נדחקו למקום הרביעי, אחרי הרשת. נראה לי שעל כתיבת החבצלת הזו – ז'רגון פנימי למאמר המוכן מראש, המתאר את דמותו של מנוח – יהיו מעט מאוד קופצים.
ועוד באותו עניין: רופרט מרדוק נחוש בדעתו לנתק את האתרים שלו מגוגל, והוא אפילו מתכונן לאפשרות של תביעה נגדה, אם היא תמשיך לאנדקס את האתרים שלו בניגוד
מרדוק. יתבע את גוגל? צילום: mct לרצונו. שזה נאה וראוי, וסובל מבעיה אחת גדולה: גוגל, כמו כל תאגיד, יודעת למרוח משפטים. עסקת הספרים שלה, למשל, נמשכת בהפסקות כבר שלוש שנים, וזה עוד לא נגמר. בקצב שבו דברים נעים, עד שתהיה פסיקה סופית – אתם יודעים, אחרי הערעורים האוטומטיים – אנשים ישאלו "עיתונות? זה לא מושג ארכאי כלשהו?".
ולנבואת הזעם של יום שני: מאיץ החלקיקים Hadron Coliider בשוויץ צפוי, סוף סוף, להתחיל בפעולה אמיתית. המדענים הפעילו אותו אתמול לניסיון, ועד סוף החודש הוא אמור להטיח פרוטונים אלה באלה ולראות מה יקרה. המטרה היא דימוי של חור שחור מיניאטורי ובטוח לחלוטין. הסבירות שמשהו ישתבש נמוכה. החודש הוא מרץ, על שם אל המלחמה הרומאי הלא סימפטי. רק מציין עובדה קלנדרית.
יש אנשים שיש להם יותר כסף משכל. זהו חוק טבע, החוק הבסיסי שממנו אנחנו משליכים חוקים אחרים העומדים בבסיס תרבותנו, כגון "מדי רגע נולד פראייר". למעשה, ידיד שלי חישב פעם ומצא ששיעור לידת הפראיירים נמוך מהמקובל לחשוב, ועומד על אחד לחמש עד שש דקות. כך או כך, מישהו שילם 41,000 דולר ירקרקים ונוצצים עבור משחק מחשב נדיר במיוחד של נינטנדו. מהמשחק האמור יוצרו, תלוי את מי שואלים, בין 20 ל-200 יחידות. הסיבה שהוא נדיר כל כך היא שנינטנדו הפסיקה את היצור במהירות ואספה את המשחקים. המחיר המקורי, אגב, היה כ-30 דולר.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
