מנחם בן, ההאקר האולטימטיבי

לכל קהילה שנוצרת באמצעים מלאכותיים וטכנולוגיים מגבילים יש רגע שבו המשתמשים מתנגשים בגבולות הכלוב שבנו להם. כך פרץ מבקר הספרות את מערכת הפיקוח הסגורה של "האח הגדול"

1. "לאמת יש מחיר, וצריך להיות מוכנים לשלם אותו" (מנחם בן, הווילה)

 

2. ליד הבריכה לעת ליל, בווילה של האח הגדול, ישב אדם שמעלותיו מפוקפקות והגה את הרהורי לבו. לילה לילה הוא היה שם, מבקר הספרות והשירה מנחם בן, יושב בקשיחות על כסא נוח, ומוסר כאילו אל האוויר את רשמיו.

 

3. "אני לא יודע אם מישהו קולט את הדברים" (מנחם בן, אי־שם)

 

4. לפחות שתי מצלמות נחות על מנחם מרגע שהתיישב במקומו. המצלמות הללו היו שם בכל מקרה, נועדו כדי לקלוט את חילופי הדברים והתנועות שבין דיירי הווילה האטומה, אבל כשמנחם שם, הן חדלות מלבצע את תפקידן כמתעדות, מנחם חדל מלמלא את תפקידו כמתועד פאסיבי, והוא משתמש בהן כמדיום להעברת מסרים. היוצרות התהפכו, ועכבר המעבדה מנחם כופה על מצלמיו להיות שגריריו אל הארצות שמחוץ לתחום מושבו.

 

שיטת ההאקרים: להשתמש בכלים הקיימים כדי לשבור את ההגבלות	איור: ליאב צברי

5. "ביבי, אם אתה שומע אותי, רק ממשלת אחדות עם קדימה" (מנחם, לעת ליל)

 

6. זה הרגע המרגש ביותר בחייה של כל קהילה שנוצרת באמצעים מלאכותיים, באמצעים טכנולוגיים מגבילים. זה הרגע בו המשתמשים (במקרה הזה דיירי הווילה) מתנגשים בגבולות הכלוב שבנו להם, זה שנבנה כך שיוכלו להגיע מן הנקודה הזו אל הנקודה ההיא באין מפרע, ומאידך לא נבנה כדי שיוכלו להגיע אל נקודה אחרת, שלישית. ההתנגשות הזו, הבלתי נמנעת, היא הרגע בו לרוב הטכנולוגיה נפרמת, הופכת מקובץ סדור של הנחיות למשתמשיה לקובץ של אפשרויות שהמשתמשים בוחרים לעשות בהן כרצונן. זה מה שנקרא האקינג.

 

אין מי שבנה אתר קהילתי (מה שקוראים לו ווב 2.0 במחוזות מסוימים) ולא מכיר את הרגע הזה, בו פתאום עולה על הרדאר פעילות חדשה, כזו שלא חשבתם עליה. כמו החלפת תמונות המשתמש בפייסבוק בתמונתו של גלעד שליט, או בתמונת נר הזיכרון במחאה על המלחמה בעזה.

 

עבדתי פעם בחברה שהפיצה מוצר קהילתי לעיצוב בגדים. סט הכלים המוגבל שהענקנו הבהיר לנו מבעוד מועד שעל מנת שלא לשעמם את הגולשים שלנו, נצטרך בקרוב לצאת עם סט חדש של יכולות, שתחילת פיתוחן עכשיו, וסיומו מי ישורנו. עד שאחד הגולשים הצליח להתחכם למערכת שלנו, ולעצב בגדים נפלאים וחדשים על בסיס הכלים שהצענו.

 

זה לקח לקהילות כולן, שתמיד יש בהן איזה מימד טכנולוגי שמסדיר אותן (לפעמים קוראים לזה חוק). תמיד צריך לקחת בחשבון שמישהו יעשה האקינג למערכת (כמו אותם תוספים צבעוניים שהודבקו לשלטי הרחובות בתל אביב לפני כמה שנים). ומול האקינג שכזה צריך לנשום עמוק, לא לכעוס, לא להיבהל מאובדן הסדר. זה הרגע של הגדילה, של ההתפתחות. זה הרגע בו הכלי שבניתם בעמל רב, שהשקעתם בו שעות וימים ואולי שנים של מחשבה מדוקדקת, חדל מלהיות מה שהיה, ועוטה על עצמו נשמה.