התפוח שנפל רחוק: מייסד אפל הולך לרקוד עם כוכבים
ב-30 השנים שסטיב ג'ובס בילה בקרבות עם מיקרוסופט שותפו לתחילת הדרך, סטיב ווזניאק, פשוט נהנה מהחיים. עכשיו הוא משתתף בתוכנית ריאליטי וגורם לנו לתהות - לאן הולכים כוכבי ההייטק כשהם מתבגרים?
רבים בעמק הסיליקון צחקו, נאנחו או שניהם גם יחד כשגילו שסטיב ווזניאק, המייסד השותף של אפל, יתחרה ב"רוקדים עם כוכבים" שעונתה השמינית החלה החודש ברשת ABC.
"ווז" היה המוח מאחורי אפל בתחילת דרכה. הוא שעשה את כל עבודת ההנדסה הקשה בזמן ששותפו סטיב ג'ובס היה הפנים של החברה. ווז התעשר בהנפקה הציבורית הראשונית ב־1980, נפצע בתאונת מטוס ב־1981 (הוא הטיס אותו) ומעולם לא ממש חזר.
מאז נהפך ווז למעין בדיחה בעמק הסיליקון, טמבל תמים שתמיד צץ בחדשות ועושה משהו משונה, כמו לשחק פולו על סגוויי (במדי פולו מלאים), או לצאת עם הקומיקאית והשחקנית קתי גריפין. אבל תחשבו על זה: ג'ובס, שותפו לשעבר, בילה את 30 השנים האחרונות בקרבות עם מיקרוסופט על נתח השוק, בטיסות מסביב לעולם, בהתמקחות עם שותפים עסקיים, בצעקות על מהנדסים, בהצגת מוצרים חדשים - הוא פחות או יותר חי ונשם את הקרב היומיומי של עולם העסקים. בו בזמן, ווז פשוט נהנה מהחיים.
במקום מי אתם הייתם מעדיפים להיות?
לא רוקד לפי החליל של אף אחד
הכינורות השניים הם סוג מעניין של אנשים. לפעמים הם עושים רושם של נשמות אבודות: פול אלן, שהקים את מיקרוסופט עם ביל גייטס, נעשה אחד האנשים העשירים בעולם - ואז, כמו ווז, פרש מוקדם. מאז נהפך אלן לפרודיה על העשיר חסר התכלית: הוא מחזיק בבעלותו שלוש נבחרות ספורט מקצועיות וגם יאכטה בשם "אוקטופוס", שהיא אחת מהגדולות בעולם, והוא הקים להקות רוק ושילם למוזיקאים מהשורה הראשונה כדי שינגנו איתו. למען ההגינות, אפשר לזקוף לזכותו גם פעילות נדבנית נרחבת, והוא משקיע פעיל בטכנולוגיות חדשות.
ווז הוא טיפוס שונה לגמרי. שתי הרגליים שלו על הקרקע, והוא חי חיים נוחים אך רגילים למדי - בלי יאכטות, בלי נבחרות ספורט ובלי מטוסי ג'מבו פרטיים. הוא טס בטיסות מסחריות, נוהג בטויוטה פריוס ומשלם מחיר מלא כשהוא קונה בחנויות האפל סטור. "אני מרגיש קרוב יותר לאנשים אמיתיים ולידע על מוצרים אמיתיים כשאני לא משתמש בקשרים", הוא אומר. פגשתי אותו לפני כמה שנים כשהייתי במסע לקידום ספר שכתבתי, רומן שקצת צחק על ווז. התברר שלא רק שהוא הבין את הבדיחות, הוא גם אהב אותן.
למעשה, ווז הוא אחד האנשים הכי נחמדים שאפשר לפגוש. קשה לחשוב איך הוא הצליח לעבוד עם ג'ובס, שידוע כאדם קשוח ועוקצני.
האגדה מספרת שבתחילת דרכם ג'ובס העריץ את ווז, המבוגר ממנו בכמה שנים, ושהיה ידוע כגאון אלקטרוניקה גם כמתבגר. ווז התחיל כהאקר של מערכות טלפוניה, ויצר "קופסאות כחולות" שבאמצעותן אפשר היה לבצע שיחות חוץ בחינם. בשלב מאוחר יותר הוא עבד ב־HP וסירב להתפטר ולהצטרף לג'ובס ולהקים את אפל, אך ג'ובס לחץ עליו.
כמה שנים לאחר מכן, כשאפל הונפקה ב־1980, סירב ג'ובס לתת מניות לחלק מהבחורים שעבדו איתם במוסך. אז ווז ארגן את "תוכנית ווז" ומכר (במחירים נמוכים מאוד) או נתן כשליש מהמניות שלו לבחורים האלה, וכן לחברים ולבני משפחה נוספים.
מה הוא עשה אחרי שעזב את אפל? בערך כל מה שלא ציפו ממנו: נכון, הוא סיים תואר באוניברסיטת ברקלי, אבל גם היה מורה לילדים בכיתה ה' וקידם מופעי רוק עם הדגמות טכנולוגיות במתחם ההופעה.
יש מטאורים שבוחרים לבעור לאט
נראה שדברים כאלה קורים רק בעמק הסיליקון. במשך 30 השנים האחרונות יצרה תעשיית ההייטק עולם אגדה מקביל, שבו כמה אנשים הצליחו לצבור כמויות הון עצומות בגיל צעיר מאוד — ילדי פלא מיליארדרים כמו סרגיי ברין ולארי פייג' מגוגל, או ג'רי יאנג ודיוויד פילו מיאהו. ובהייטק לא צריך מיומנויות חברתיות או גוף חטוב כדי להצליח; בתחום הזה יש אפילו יתרון בלהיות קצת שונה.
הבעיות מתחילות כשמחפשים מה לעשות בשני השלישים הנותרים של החיים. חלק מעילויי ההייטק, כמו מארק אנדריסן מנטסקייפ, ממשיכים להקים חברות מצליחות אף יותר ויוצרים עוד הון. האחרים צריכים להשלים עם העובדה שהם שוב אינם אלא בני תמותה. במידה מסוימת הם דומים לילדים שחקנים, או לכוכבי רוק, או לספורטאים מקצועיים — אנשים מוכשרים בצורה יוצאת דופן שהקריירה שלהם נדחסת לתוך עשור או פחות, ושמוצאים עצמם מסתובבים, כבר לא מפורסמים, אך עדיין צעירים ובלי יותר מדי דברים לעשות. תודה לאל שיש לנו תוכניות ריאליטי כדי להעסיק אותם.
תחשבו על ה"ידוענים" שווז יתחרה נגדם בתוכנית הריקודים: אישים דגולים כמו השחקנית דניז ריצ'רדס, הראפרית (והאסירה לשעבר) ליל' קים, כוכב חבורת "ג'ק אס" סטיב־או וכוכב הפוטבול משנות השמונים לורנס טיילור (שהפך לבדיחה לאומית בארה"ב, אחרי שנעצר בשנות התשעים על שימוש בקוקאין).
ווז נשבע שלא מעניין אותו להיות מפורסם, ושהוא משתתף בתוכנית כי "חשבתי שזה יהיה משהו שונה ויוצא דופן לעשות". אני מאמין לו. הוא אומר שהוא אוהב לנצח, "אבל בעצם אני מתחרה רק נגד עצמי ומנסה ליהנות". ווז אף פעם לא רקד לפני כן, וכשהסכים להשתתף בתוכנית הוא התכוון למצוא מאמן. אבל בסגנון ווזי קלאסי, הוא לא הגיע לזה. "אני עסוק", הוא אומר.
אנשי ההייטק כבר מארגנים קמפיינים ברשת לתמיכה בו. אם להיות כן לחלוטין, לדעתי זה מטורף מצדו לעשות את זה. אבל יודעים מה? עד כמה שזה טיפשי, אני אריע לו.
