בית משפט בארה"ב: צריך צו כדי לעקוב אחר אדם באמצעות הסלולרי שלו

בית המשפט הפדרלי לערעורים במערב פנסילבניה פסק בשבוע שעבר כי שוטרים אינם יכולים להורות לחברות הסלולר לספק להם מידע על מיקומו של טלפון נייד ללא צו בית משפט. בית המשפט קבע, כי טיבו של מידע איכון הוא "רגיש במיוחד... ובקשות כאלו חשופות במיוחד לשימוש לרעה", בין השאר משום שהנחקר אינו מודע למעקב אחריו. עם זאת, הפסיקה - משום שניתנה על ידי בית משפט מחוזי - איננה חלה אוטומטית בשאר ארה"ב, אם כי היא יכולה לשמש כתקדים.

מציינת את מיקומו של כל מכשיר. אנטנה סלולרית צילום: עטא עוויסאת

למשטרה הישראלית סמכויות רחבות יותר

בישראל צריכה המשטרה לקבל צו בית משפט כדי לבקש מחברות הסלולר מידע על מיקום מכשיר סלולר בעת חקירת פשעים שאירעו בעבר - אבל הצווים הם חסויים, ולשופטים אין אפשרות לברר מה פסקו שופטים קודמים.

יתר על כן, די בהודעתו של קצין משטרה לחברת סלולר כי קיים חשד סביר שפשע מתבצע באותו רגע, כדי לקבל את מידע האיכון של כל טלפון נייד.

"איכון סלולרי מאפשר למצוא לא רק חשוד בפשע אלא גם עדים, זאת משום שמאגרי המידע של חברות הסלולר מסוגלים לפלח את הנתונים ולזהות את מספרי הטלפון הסלולרי שהיו סמוך לזירת פשע בזמן נתון", אומר עו"ד יהונתן קלינגר. "כמו כן, מחזיקה המשטרה במאגר מידע, המכיל את כל מספרי הטלפון בישראל ואת זהות בעליהם, מספרים חסויים בכלל זה".

לפני כחודש פנתה סלקום לוועדת חוק, חוקה ומשפט של הכנסת והתלוננה כי המשטרה דורשת ממנה יותר נתונים משמותר לה לדרוש על פי חוק. בין השאר דרשה המשטרה לדעת את תאריך הצטרפות הלקוח לרשת, את זהות משלם חשבון הטלפון, ועוד.

המשטרה מבקשת מבתי המשפט צווי איכון בתדירות גבוהה למדי: 60 צווים מדי חודש. אין נתונים על מספר הפניות הישירות שמבצעת המשטרה לחברות הסלולר. עו"ד קלינגר ציין, כי סמכות האיכון של המשטרה, שהוקנתה לה על ידי "חוק האח הגדול", תלויה כעת בבג"צ, שם נטען כי סמכויות המשטרה רחבות מדי ואין עליהן פיקוח משפטי הולם.