שבעים שנה אחרי כתיבתם, עולים יומניו של ג'ורג' אורוול לרשת.
הפעם, בז'אנר שאורוול העיתונאי, הסופר והפובליציסט, לא יכול היה להעלות על דעתו: בלוג. יומני אורוול החל להתעדכן בסוף השבוע (9.8), ולהעלות את רישומיו היומניים שנכתבו החל מה-9 באוגוסט, 1938 (אורוול היה אז בן 35).
 |
|
"כשאנו קוראים איזושהי כתיבה עצמאית חזקה, מתגבש אצלנו רעיון לגבי איזשהם פנים שמאחורי הדף". ג'ורג' אורוול
|
|
להקמת הבלוג חברו ארגון הפרס ע"ש אורוול, המגזין Political Quarterly וארגון Media Standards. הקמת הבלוג נעשתה בתיאום עם בעלי הזכויות על כתביו של אורוול, ביל המילטון וא"מ הית', שנתנו את ברכתם לפרויקט. לבלוג צורפו הערות שוליים, בהן גם הערותיו של החוקר פיטר דייוידסון, מתוך מהדורת כל-כתבי אורוול.
בפוסט הראשון בבלוג מצוטט אורוול, מתוך מאמרו על צ'רלס דיקנס. דיקנס כאדם "הכועס בנדיבות", ואורוול כותב: "כשאנו קוראים איזושהי כתיבה עצמאית חזקה, מתגבש אצלנו רעיון לגבי איזשהם פנים שמאחורי הדף". הפנים שיתגלו מאחורי כתביו היומניים של אורוול, במיוחד על רקע פרסומם הבלוגי, שמשרה תחושת-קרבה עכשווית ונוחה לעיכול, בוודאי תהיינה פנים אחרות משאנו מכירים מספריו המפורסמים יותר ("1984", "חוות החיות") ומרשימותיו הפוליטיות והחברתיות.
כבר בפוסטים הראשונים מתגלה לפנינו הפן אישי של אורוול. אישי כמו שרק בלוג יכול להיות אישי. ב-10 באוגוסט 1938 אורוול נכנס לאדמין (ישב אל השולחן), ניגש למקלדת (שלף דף ועט) ותקתק (כתב): "גשם קל. דוק ערפל בערב. ירח צהוב". ב-2008 יש לטקסט הזה
30 תגובות ותגית: "מזג אוויר".
מנוי לעיתון
פייסבוק
אפליקציה באייפון 
טוויטר
מבזקי SMS
אפליקציה באנדרואיד 
ניוזלטר
ספריית כלכליסט
כל הזכויות שמורות לכלכליסט ©
