$
אינטרנט

"אחי, מכיר אייפוד? אני המצאתי"

"היומן הסודי של סטיב ג'ובס" הוא אחד הבלוגים הסאטיריים הכי נקראים בעמק הסיליקון. יוצרו, העיתונאי דניאל ליונז, מסביר: אני עושה למנכ"ל אפל טובה, במציאות הוא הרבה יותר גרוע

עידו קינן ויהונתן זילבר 15:3710.07.08
(הראיון עם דניאל ליונז, שכתב את הבלוג של סטיב ג'ובס המזוייף, פורסם בגיליון הראשון של כלכליסט ב-18/2/2008. עם פרישתו של ליונז מכתיבת הבלוג , אנחנו מפרסמים פה גירסה ארוכה יותר של הכתבה)

 

באמצע ינואר, בזמן שמנכ"ל אפל סטיב ג'ובס נשא את דרשתו בפני קהל המאמינים בכנס מקוורלד בקליפורניה וחשף את המחשב הדקיק מקבוק אייר, מחשבותיו האמיתיות התפרסמו בשידור חי באינטרנט. "בלתי אפשרי, אתם אומרים?", נכתב בבלוג "היומן הסודי של סטיב ג'ובס" (fakesteve.blogspot.com), "זה גם מה שאנשי האירועים שלי אמרו. אמרתי להם שהעבודה שלנו היא להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי, ושאם הם לא יכולים לגרום לזה לקרות, כולם מפוטרים. ובכן, עשינו זאת. זה כולל חיישן-מוחי זעיר שהורכב מאחורי האוזן שלי".

 

דניאל ליונז. לא רוצה לעבוד בשביל סטיב ג'ובס האמיתי דניאל ליונז. לא רוצה לעבוד בשביל סטיב ג'ובס האמיתי צילום: מרק קוגינס cc-by
ג'ובס לא משדר מחשבות ממוחו אל האינטרנט (עדיין) – האיש מאחורי היומן הסודי המפוברק והשנון הוא דניאל ליונז, בן 46 ממסצ'וסטס, כתב ועורך בכיר בתחום הטכנולוגיה במגזין הכלכלי פורבס, שהתחיל אותו ב-2006 כניסוי בכתיבת בלוג. באותה תקופה החל גל של בלוגי מנכ"לים, וליונז שאל את עצמו למה הם לא נשמעים כנים, אלא כמו משהו שיחצן כתב להם, ותהה איך היה נראה בלוג של מנכ"ל שמדבר מנהמת לבו. בתחילה חשב להתחזות לסרגיי ברין, מייסד-שותף של גוגל, אבל נוכח שאין די מידע ציבורי על ברין כדי ליצור סביבו דמות פיקטיבית, ולכן בחר בג'ובס.

 

ג'ובס הוא מועמד מצויין לתפקיד: ילד שגדל במשפחה מאמצת, יצר מחשב אישי במוסך ביתו, ייסד את אפל, סולק ממנה על ידי הדירקטוריון והוחזר שנים לאחר מכן לסיבוב שני, בו הפך את אפל מיצרנית חומרה ותוכנה נחשבת אך שולית לחברה המובילה בתחום המוזיקה הדיגיטלית, עם נגן האייפוד הפופולרי ועם אייטיונז, חנות המוזיקה והווידאו הדיגיטליים הגדולה בעולם, ועם אייפון, שילוב של אייפוד וטלפון סלולרי שמאיים לשנות את עולם הסלולר; אדם אקסצנטרי, חמום מוח, אשר משתכר באפל דולר אחד בשנה (פלוס מיליוני דולרים במניות ובשאר הטבות), איש עסקים שלא מאמין בחליפות ועניבות וזוכה למעמד של אליל המונים. ליונז, שמספר שמעולם לא כתב על אפל ולא דיבר עם אנשים בחברה, קרא ספרים וכתבות על ג'ובס, חקר לעומק את דמותו המרתקת – ואז התחרע עליו.

 

ג'ובס של ליונז הוא סוציופת, טבעוני, מיזנתרופ, אינפנטיל, בודהיסט וסטלן, שבסך הכל רוצה שהעולם יפסיק להטריד אותו בזוטות כמו יחסי אנוש וכיבוד החוק כדי שהוא יוכל להמשיך ולהמציא דברים נפלאים. "דוּד, המצאתי את האייפוד המזדרגג. שמעת עליו?" הוא משפט מפתח שחוזר בכל שיחותיו של ג'ובס המזוייף. "היומן הסודי של סטיב ג'ובס" הוא סאטירה פרועה על אפל בפרט ועמק הסיליקון בכלל, הפך לקריאת חובה אצל גיקים רבים, בהם גם ג'ובס עצמו, שגם אם בסתר לבו נעלב, חיבק אותו בפומבי. "קראתי כמה מהדברים של סטיב ג'ובס המזוייף לאחרונה", אמר במאי אשתקד ג'ובס האמיתי, "ואני חושב שהם די מצחיקים".

 

 

"לא הייתי רוצה לעבוד בשביל סטיב ג'ובס, או להיות קשור אליו, או לגור לידו, או לעשות איתו עסקים. או אפילו לשבת באותו חדר איתו", אומר ליונז בראיון אימייל ל"כלכליסט", מיד עם חזרתו מכנס מקוורלד. "אבל אני שמח שאנשים אחרים מוכנים לסבול אותו. אני אוהב את המוצרים שלו. אני שמח שהוא על הפלנטה".

 

אתה חושב שג'ובס המזוייף מציג את ג'ובס האמיתי באור שלילי או חיובי?

"אני חושב שבסך הכל, ג'ובס המזוייף טוב לג'ובס וטוב לאפל. מכל מה שאני רואה, סטיב ג'ובס האמיתי הרבה יותר מניאק ממה שאני עושה ממנו. אז אפילו כשאני מציג אותו מתנהג בצורה לא יפה, במציאות הוא אפילו יותר גרוע".

 

למה בחרת דווקא באפל? למה לא מיקרוסופט, או דל, או נוקיה?

"לאף אחת מהחברות הללו אין מנכ"ל מוזר ומעניין כמו ג'ובס. ג'ובס לוקח את עצמו מאוד מאוד ברצינות. ונראה שיש לו כמעט אפס חוש הומור. זה הופך אותו למטרה מושלמת לפארודיה".

 

העלאת שכר בדלת האחורית

 

באוגוסט 2007, אחרי המון ניחושים לגבי זהותו של הבלוגר האנונימי, כולל הספקולציה שהכותב הוא לא אחר מג'ובס עצמו, ולאחר שהמו"ל של פורבס, ריצ'רד קרגארד, הציע אייפוד מהדגם הכי יקר לראשון שיחשוף את זהותו, גילה כתב הניו יורק טיימס בראד סטון שמדובר בליונז. סטון התבסס על מידע שהועבר להוצאות ספרים, להן ניסה ליונז למכור את הזכויות לספר המבוסס על הבלוג, "Options" ("אופציות"), בו סטיב ג'ובס המזוייף מספר על התקופה שמתחילה בפרשה (האמיתית) של התארוך-לאחור של אופציות שהיו בידי ג'ובס והחקירה של רשות ניירות ערך האמריקאית, ממנה הוא יצא נקי וצחור כמו אייפוד, ומסתיימת בהשקת האייפון (תרגום לעברית של הפרק הראשון בספר אפשר לקרוא כאן). הספר יצא לאור חודשים ספורים לאחר מכן. ליונז אומר שלפחות חמישים אנשים ידעו, ומאידך טוען שאלמלא הניו יורק טיימס חשף אותו, "אני חושב שיכול להיות שהייתי סוגר את הבלוג ולעולם לא אומר מי עשה את זה".

  

הניסוי של ליונז לימד אותו הרבה על בלוגים ועיתונות. כל העבודה הקשה שלו בפורבס לא השתוותה לפרסום שהוא קיבל בזכות הבלוג, בדיחה שיצאה משליטה ולא הסכימה לחזור (כשסגר את הבלוג ששה שבועות אחרי פתיחתו, הוצף באימיילים שדרשו ממנו לשוב). "אני מאוד מקנא בו", הוא אומר על ג'ובס המזוייף. "הוא מקבל את כל האהבה ותשומת הלב, ואני לא מקבל דבר. אממ, חוץ מהכסף. אז אני מניח שזה מתאזן בסופו של דבר".

 

אתה מלא ביקורת על העיתונות. אתה חושב שבלוגים עושים עבודה טובה יותר? האם הבלוגים הם העתיד של העיתונות?

"אני מקווה שבלוגים הם לא העתיד של העיתונות. אני אוהב לחשוב שמה שאנחנו מכנים 'עיתונות' הולך לגדול הודות לאינטרנט – במקום שדבר אחד יהרוג או יחליף דבר אחר, אני חושב שאני צריכים עוד כלי תקשורת ופלטפורמות. וזה, אני חושב, דבר נפלא".

 

מה ההבדל בין בלוגינג לבין עיתונות מסורתית בעיניך? הבלוג הוא מדיום יותר טוב להגיד בו אמיתות מסוימות?

"ברור שבלוגים מאיצים את מחזור החדשות בצורה משמעותית, מה שיכול להיות גם טוב וגם רע. בלוגים הם גם יותר דעתניים וסובייקטיביים מאשר רוב העיתונים. אני כן חושב שבדרכים מסויימות, בבלוג שלי אני יכול להיות יותר כן או ישיר מאשר בעבודתי במגזין המודפס. לא שאנחנו מנסים לשקר בעיתונות, אלא שאנחנו נוטים להיות מנומסים, והנימוס הזה לפעמים מונע מאיתנו להגיד מה שאנחנו באמת מתכוונים או חושבים".

 

בעקבות ההתנסות שלך עם הבלוג, יש לך תשובה לשאלה איך עושים כסף מבלוגים?

"הדרך היחידה שאני רואה לעשות כסף מבלוג היא לחתום על עסקה עם מו"ל גדול שיכול למכור בשבילך מודעות. עבורי משמעות הדבר היתה לחתום על הסכם עם פורבס".

 

להסכם הזה קדם סיפור מעניין: ליונז ביקש מהעורך שלו שיפור בתנאי העבודה, אולי איזה טור קבוע והעלאה בשכר, אבל סורב. במקביל, סטיב ג'ובס המזוייף קיבל הצעה מהמו"ל קרגארד לכתוב טור בפורבס. ליונז לא התקבל לכתוב באתר של העיתון, Forbes.com, כי "אנשי הפרינט חושבים שאנשי הדוט.קום הם אידיוטים ולוזרים שלא מכניסים כסף, ואנשי הדוט.קום חושבים שאנשי הדפוס הם אידיוטים טפשים וזקנים שלא יודעים כלום על אינטרנט", כפי שסיפר בהרצאה בפני עובדי גוגל. אבל כשהוא נחשף בפני אנשי פורבס ככותב הבלוג, הם סגרו איתו על צירוף "היומן הסודי של סטיב ג'ובס" לקבוצת הבלוגים של האתר – כלומר, גם קיבל את הכסף וגם עבודה ב-Forbes.com.

 

אפל לא סולחת

 

באוקטובר 2003 הגיעה למשרדי מיקרוסופט ברדמונד משאית, שמתוכה נפרק משטח עם ערימה של מחשבי אפל G5 חדשים. מייקל הנסקום, עובד זמני במיקרוסופט, צילם את האירוע החריג ופרסם את התמונה בבלוג שלו, תחת הכותרת "אפילו מיקרוסופט רוצה G5-ים". ארבעה ימים אחרי כן הוא פוטר, פיטורים שהפכו לשיחת היום של אומת האינטרנט, שקיבלה עוד אישוש לשנאתה לענקית התוכנה. אפל, לעומת זאת, מצליחה איכשהו לשמור על תדמית חיובית וידידותית, למרות שגם היא מתנהלת בבריונות, אותה היא לא מהססת להפנות גם כלפי מעריציה.

 

בעבר נהגה החברה להחרים עיתונאים שכתבו ביקורות שליליות עליה. בשנים האחרונות היא שינתה כיוון, והחלה לפעול נגד אתרי חדשות עצמאיים וחובבניים שחשפו מידע על חידושים שלה, חידושים שהיא העדיפה לחשוף בנאומיו של ג'ובס במקוורלד ועל כתבות שער מחמיאות בעיתונים נחשבים. בעבר הלא-רחוק, עיתונאים עצמאיים ובלוגרים שפרסמו מידע כזה נענשו באי הנפקת תגי עיתונאי לכנסים של החברה. אבל במקרים אחרים הפעילה אפל את עורכי הדין שלה, שלחה איומים משפטיים ואף הגישה תביעות. ב-2005 תבעה החברה את ניק סיארלי, שהפעיל תחת שם העט ניק דה-פלום אתר חדשות אפל חובבני בשם Think Secret, בטענה שסיארלי פרסם באתרו "סודות מסחריים", פרטים על מוצר מוזיקלי שכונה בשם הקוד "אסטרואיד", ואשר לבסוף נגנז; וכי עודד אנשים לחשוף מידע על מוצרים תוך הפרת הסכמים. במילים אחרות, אפל תבעה אדם על סקופ עיתונאי. התיק נסחב שלוש שנים, ובתחילת השנה נסגר בהסכם פשרה, שלא ברור אם כסף החליף בו ידיים, אך כלל את פרישתו של סיארלי מהאתר ומכתיבה על אפל. "לא נהניתי להיתבע", אמר סיארלי בראיון לוויירד. "תמיד הייתי מעריץ נלהב של מוצרי אפל. הייתי כזה לפני שהם תבעו אותי, ואני עדיין כזה אחרי שהם תבעו אותי. זה לא השתנה".

 

ליונז הגיב לסיפור הזה בדיווח שאפל תובעת גם אותו, ורבים מהקוראים, כולל כותבי שורות אלה, האמינו לו. "הרגשתי רע מאוד בקשר למתיחת התביעה", הוא מתוודה. "לא חשבתי שמישהו יאמין שזה אמיתי. אם תחזור ותקרא את הפוסטים האלה, די ברור שהם מזוייפים. אבל אני מניח שלא מזוייפים מספיק כי כל כך הרבה אנשים נפלו בפח. עבר עליה לילה נטול שינה בו התפלצתי מהמחשבה על כל האנשים שמתעצבנים וכותבים לאפל. קמתי בארבע בבוקר וכתבתי את הפרק האחרון בסיפור, שיבהיר שהכל היה מזוייף". ההבהרה הזאת כללה רמזים גסים לגמרי, כמו העובדה שעורך דינו של ליונז הוא טוני קליפטון, שמה של דמות פיקטיבית שהקומיקאי אנדי קאופמן המציא וגרם לעולם לחשוב שהיא אדם אמיתי.

 

חששת באיזשהו שלב מתביעה של אפל? הם פנו אליך מתישהו?

"הם מעולם לא יצרו איתי קשר, ואף פעם לא חששתי מתביעה של אפל. האתר שלי הוא פארודיה. ברור שכולו בדיחה".

 

עם כל מה שאתה יודע על אפל וג'ובס, איך זה שאתה עדיין מחבב אותם? למה לדעתך דברים רעים לא נדבקים לאפל כמו שהם נדבקים למיקרוסופט?

"אפל היא לא חברה. אפל היא כת שבמקרה מייצרת ומוכרת מוצרי אלקטרוניקה. מאמיני אפל מאמינים לכל דבר שסטיב ג'ובס אומר להם, וקונים כל דבר שהוא מייצר. זה סוג של פסיכוזת המונים".

 

סטיב ג'ובס המזוייף מדבר: "תפסיקו להציק בקשר לאייפון"

 

הפנינו כמה שאלות לסטיב ג'ובס המזוייף. הוא הואיל בחסדו להשיב לנו.

 

אני רוצה לעבוד באפל. מה עלי לעשות?

"לוותר. לעולם לא נשכור אותך. מצטערים".

 

אני עובד באפל. מה עלי לעשות כדי להימנע מפיטורים?

"ברר איפה אני נמצא בכל זמן נתון, ותהיה במקום אחר"..

 

מה אתה חושב על הסרט "הפיראטים של עמק הסיליקון", שאתה אחד מגיבורי התקופה עליה הוא מספר?

"אני חושב שהיינו צריכים לתבוע. אמרתי זאת בזמנו אבל הרעיון נפל בהצבעה. אני מצטער שלא תבענו".

 

איימק, אייפוד, אייפון – מה הדבר הבא?

"ראית את מחשב המקבוק אייר החדש שלנו? זה המחשב הכי מדהים שנוצר אי פעם. יהיו לנו עוד דברים כאלה – אולי קו שלם של מוצרי אייר ששוקלים כמעט כלום".

 

לבסוף, שאלה שמטרידה ישראלים רבים: מתי יגיע האייפון לישראל?

"אם תמשיכו להציק לי בקשר לזה, לעולם לא. אוקיי? פשוט תהיו כמו כל האחרים ותקחו מה שאנחנו נותנים לכם, מתי שאנחנו נותנים לכם, ותגיבו בשמחה נלהבת. נמסטה. פִּיס".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x