$
משפטיפ

שיהוי בהליכי גבייה פאסיביים של חיובי ארנונה והיטל השבחה

בעלי נכסי מקרקעין ויורשים למיניהם צריכים להיות עם היד על הדופק. עליהם לברר את מצבת החובות של הנכס בתדירות מספקת בכדי להימנע ממצבים לא נעימים. לא תמיד טענות של שיהוי והתיישנות יתפסו

עו"ד טל קדש 15:1111.08.16

בעל נכס מקרקעין רוצה להנפיק בעירייה תעודה לטובת ביצוע פעולה כמו בנייה, מכירה, העברת זכויות וכו'. לפתע, צעד פשוט מתגלה כתסבוכת. העירייה מסרבת לבצע את הפעולה משום שרובצים על הנכס חובות שונים. חובות שיכולים להגיע לכדי סכומי עתק של מאות אלפי שקלים, ומקורם בשנים רבות של אי תשלום מיסוי כמו ארנונה, היטל השבחה וכדומה. 

מה שהעירייה מנסה לבצע כאן הוא "גבייה פאסיבית". הרשות המקומית לא נקטה באמצעים אקטיביים בכדי לגבות את החוב במשך שנים (למרות שיש בידיה כלים רבים לעשות כן) אלא המתינה לנקודת זמן שבה האזרח יהיה זקוק לשירותיה בכדי "לעלות את החוב מהאוב".

 

האם במקרים אלה הנישום, שדבר החוב נפל עליו כרעם ביום בהיר, ייאלץ לשאת בתשלומים הגבוהים? תשלומים אשר נושאים עמם גם ריביות וקנסות? מדובר בסוגיה שחשוב לבאר ואשר הונחה לא אחת לפתחן של הערכאות לרבות בבית המשפט העליון אשר קבע הלכה חשובה בעניין זה. כבר בתחילת הדרך נדגיש, שכל מקרה מסוג זה נבחן לגופו ועל פי נסיבותיו הפרטניות, ואולם קיים מתווה שאפשר לעקוב אחריו ושהתפתח בפסיקה ובהנחיות של היועץ המשפטי לממשלה.

  

מה לעשות כאשר מעלים את החוב מן האוב? מה לעשות כאשר מעלים את החוב מן האוב?

 

בין התיישנות לשיהוי

נישום שטוען שהעירייה לא רשאית לחייב אותו בחובות גבוהים מהעבר, מסתמך ככלל על טענות של שיהוי והתיישנות. כלומר, הוא טוען שלא רק שהעירייה איננה יכולה לגבות חובות שנוצרו לפני יותר משבע שנים מחמת התיישנותם, גם חובות לאחר מכן אינם ברי גבייה בשל שיהוי בלתי סביר.

 

לגבי התיישנות בהליכי גבייה פאסיביים, יש להזכיר פסק דין שניתן במאי 2015 על ידי בית המשפט העליון בהרכב מורחב של שבעה שופטים (הלכת סלומון). בפסק דין זה נקבע כי בעוד שדיני ההתיישנות אינם חלים על הליכי גבייה אקטיביים וממשיים (עיקולים, הליכים בהוצאה לפועל וכדומה), יש להחיל אותם על הליכי גבייה פאסיביים. דהיינו, עירייה שנוקטת באמצעים פאסיביים לגביית חובות מהעבר, לא תוכל לעשות כן מעבר למגבלת שבע שנות התיישנות.

 

ההיבט השני שנישומים מעלים כנגד רשויות מקומיות הוא טענת השיהוי. טענה לפיה יש למחול גם על החובות המצויים "בתוך תקופת ההתיישנות" מחמת שיהוי בלתי סביר בגבייתם. נישומים שמעלים טענת שיהוי טוענים למעשה שהתנהלותה של הרשות המקומית מעידה על כך שהיא וויתרה על החוב, מקום שהיא הייתה חייבת לפעול בזמן אמת לגבותו.

 

אמנם בפקודת המיסים אין הוראה אשר קובעת הגבלות על פרקי הזמן להליכי גבייה, אך חובת ההגינות מחייבת שרשות תפעל "תוך זמן סביר" גם אם לנישום לא עומדת טענת התיישנות. כלומר, אם הרשות המקומית לא נוקטת בכל פעולה אמיתית לטובת גביית החוב (ושליחת מכתבי דרישה לכתובת נטושה אינם בהכרח מספיקים), אזי ייתכן וייקבע כי היא מנועה מלבצע גבייה פאסיבית מחמת שיהוי. כך נקבע בפסק דין שהתקבל ממש לאחרונה בבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בהליך שבו עמד על הפרק חיוב בהיטל השבחה שנדרש על ידי הרשות תוך תקופת שיהוי בלתי מוסברת.

 

בפסק הדין הנ"ל התייחס בית המשפט לעניינים מנהליים גם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה שפורסמו בשנת 2012 ובהן נקבע כי טענת שיהוי יכולה להישמע בהליכי גבייה מינהליים וראוי שהרשויות לא תתעכבנה בהליכים יותר משלוש שנים. קרי, מתוך שבע שנות ההתיישנות ייתכן וניתן לעלות כנגד החוב הישן גם טענת שיהוי לפחות לארבע שנים נוספות. חשוב להדגיש כי שיהוי הוא מושג גמיש והיועמ"ש לא קבע דבר חקיקה אלא ביקש להתוות מידה מסוימת של אחידות. בהנחיות צוין סייג לפיו פרק הזמן לשיהוי צריך להיות לפי בחינה פרטנית בנסיבות העניין.

 

לסיכום, היוועצו בעורך דין

אם פניתם לרשות מקומית בבקשה לבצע פעולה כלשהי והוצב בפניכם מחסום בדמות חוב גדול ובלתי צפוי (ארנונה, היטל השבחה, היטל פיתוח תיעול, סלילה או ביוב), דעו שאולי תוכלו להתנגד לתשלום ואף לבטלו בנסיבות מסוימות. מומלץ להיוועץ בעורך דין מתחום המשפט המנהלי והמיסוי המוניציפלי אשר יידע לאפיין את השתלשלות העניינים מרגע לידת החוב ועד מועד הדרישה לגבייתו.

 

מעבר לכך נציין שכדאי להקדים תרופה למכה. בעלי נכסי מקרקעין ויורשים למיניהם צריכים להיות עם היד על הדופק. עליהם לברר את מצבת החובות של הנכס בתדירות מספקת בכדי להימנע ממצבים לא נעימים. לא תמיד טענות של שיהוי והתיישנות תעמודנה לנישום. כל מקרה שונה מקודמו ודי לחכימא ברמיזה.

 

עו״ד טל קדש -  משפט מינהלי, אזרחי ומסחרי

בטל שלח
    לכל התגובות
    x