עורכי דין, קצת זהירות בבקשה
כשעורכי דין בכירים מתחילים לבקר בחדרי החקירות, חשוב להזכיר שמדובר במקצוע שמזמן לעוסקים בו מצבים מורכבים, חלקם יכולים לחסל קריירה מפוארת כשהם נבחנים בכלים של חקירה פלילית
שניים מבכירי עורכי הדין והמשפטנים בישראל מגולגלים בימים אלה בזפת ובנוצות בחדרי החקירות וממתינים להחלטה אם "ישודרגו" לדרגת נאשמים בפלילים: עו"ד נבות תל־צור ומזכיר הממשלה והפצ"ר לשעבר, אביחי מנדלבליט. משטרת ישראל אינה מהססת לחקור עורכי דין. צריך לשבח את הגישה השוויונית ונטולת המורא שמופעלת כלפי אנשים רמי מעלה, ובכל זאת, בעורכי דין יש לנהוג משנה זהירות בשל מורכבות תפקידם, שמזמן להם מצבים ודילמות שיכולים לחסל קריירה.
1. "לישון על זה"
הפצ"ר ביקש זמן כדי לחשוב
עימות הדמים בין שר הביטחון לשעבר אהוד ברק לרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי מניבה בינתיים חשודים בעיקר מהצד של אשכנזי. לאבי בניהו וארז וינר נוסף לאחרונה מזכיר הממשלה, ומי שהיה הפרקליט הצבאי הראשי. מנדלבליט נחקר באזהרה על שיבוש החקירה, והטענה המרכזית היא שנאמנותו המקצועית היתה נתונה לאשכנזי ולא לחקירה. חשוב להדגיש כבר כאן: לרמטכ"ל אשכנזי ולא לחשוד אשכנזי. באותם ימים, שנת 2010, בכירי המשטרה, המפכ"ל דודי כהן וניצב יואב סגלוביץ, לא ראו ברמטכ"ל לשעבר חשוד.
כאדם דתי, מנדלבליט לא ראה את "אולפן שישי" שבו הציג אמנון אברמוביץ את "מסמך גלנט", שהתברר בהמשך כמסמך הרפז המזויף. ביום ראשון שלאחר אותה מהדורה נפתח מצוד משטרתי אחר המסמך. ביום שני דיווח אשכנזי על כך למנדלבליט וביקש את עצתו. "תן לי לישון על זה לילה", השיב הפצ"ר. באותו יום שוחח מנדלבליט עם המשנה הפלילי של היועץ המשפטי עו"ד רז נזרי.
האם השיחה הזו התקיימה לפני או אחרי שידע מנדלבליט שהמסמך אצל אשכנזי? על כך יש מחלוקת. ניטול את האפשרות הגרועה מבחינת מנדלבליט: הוא ידע ולא סיפר לנזרי שהמסמך אצל אשכנזי. האם היה עליו לזרוק באותו רגע לפח את אמירתו לאשכנזי "תן לי לישון על זה לילה?". היום צובעת המשטרה התנהגות זו כשקר, כשיבוש, כהפרת אמונים. לטענתה, מנדלבליט הסתיר מנזרי ומווינשטיין את קיום המסמך ולא התכוון למסור אותו. העובדה שבכל זאת הוא הנחה את אשכנזי למסור, מעידה, לפי המשטרה, על כך שהתחרט. בנוסף, מנדלבליט חשוד בכך שדיווח לרמטכ"ל על התקדמות החקירה. לעניין זה צריך להדגיש: ראשית, הרמטכ"ל לא היה חשוד.
עו"ד נבות תל-צור צילום: עמית שעל שנית, גם המפכ"ל כהן וניצב סגלוביץ עדכנו את אשכנזי. שלישית, השיחות האלה לא כללו תדרוכים מה לעשות וכיצד לשבש. ברקע עולה שאלה עקרונית על מהותו של תפקיד הפצ"ר. יחסי פצ"ר־רמטכ"ל אינם דומים ליחסי יועץ משפטי־ראש ממשלה. הפצ"ר הוא איש אמונו של הרמטכ"ל ויועצו המשפטי. נכון שהגדרות אלה אינן מאפשרות לפצ"ר להעדיף את הרמטכ"ל, כשעל הפרק חקירה פלילית, אבל כשאשכנזי לא הוגדר כחשוד, וכשהפצ"ר מבקש שהות של 24 שעות לחשוב איך ראוי לטפל במסמך הנפיץ, הדבר אינו אמור להפוך אותו לחשוד.
2. תל־צור מייעץ
כשזקן מתלבטת אם לחתום
כשהמשטרה לחצה על שולה זקן לחתום על עסקת טיעון, זקן המתלבטת פנתה לעו"ד נבות תל־צור כדי להתייעץ איתו. מדובר היה בשלבים הראשונים של תיק הולילנד, שבו הובל שוב הצמד אולמרט־זקן לספסל הנאשמים, לאחר שכבר הסתיים המשפט שבו הואשמו השניים בפרשות טלנסקי־ראשונטורס־מרכז ההשקעות. תל־צור ייצג אז את אולמרט בעניין טלנסקי. עו"ד מיכה פטמן ייצג את זקן.
כשזקן הזמינה את תל־צור לשיחה הוא כבר לא עסק בייצוגו של אולמרט, וזקן עצמה יוצגה בידי עו"ד עפר ברטל. בפגישה הדגיש תל־צור באוזני זקן את המובן מאליו, כדי להסיר חשש לניגוד עניינים - "אני חבר של אולמרט". זקן, שלא זקוקה לגילוי הנאות הזה, בכל זאת רוצה בעצתו. נדגיש: החוק לא אוסר על מפגש כזה. ייתכן שעו"ד אחר, זהיר יותר, היה מסרב להגיע לפגישה. תל־צור, שהיה מודע לסיכון, עשה את המוטל עליו להבנתו, כדי לא להסתבך. "אני לא אובייקטיבי", הוא אמר לה, "יש לך עו"ד מצוין - נהגי כעצתו, חשבי על עצמך, עשי מה שטוב לך ולא לאולמרט, אל תזרקי את הסדר הטיעון, אבל נסי לשפר אותו". ועוד משהו חשוב: תל־צור שאל את זקן: לקחת שוחד מדכנר? לא, היא התעקשה, אלה היו מתנות. במצב כזה, האם צריך לצפות מתל־צור להמליץ לה להודות בשוחד שהיא עצמה מכחישה אותו?
עו"ד אביחי מנדלבליט, כיום מזכיר הממשלה צילום: גלעד לוריא גבעון בסוף זקן חתמה על הסדר הטיעון ובתמורה מסרה למשטרה הקלטות שכוללות גם את השיחה עם תל־צור. המשטרה מזהה בה את אולמרט ואת תל־צור כיישות אחת לעניין הלחץ על זקן לסרב להסדר.
3. אויב הציבור
הסתבכו בגלל הזיהוי עם הלקוח
סיבה אפשרית להסתבכותם של שני הפרקליטים היא בזיהויים עם אולמרט ואשכנזי. לגבי אולמרט מיותר לפרט את הסיכונים שבקרבת יתר אליו, וגם אשכנזי מידרדר לאחרונה למעמד של 'אויב הציבור'. אלא שהסיפור כאן הוא המשפטנים. ודאי שיש עורכי דין שמוכנים ליטול סיכונים למען לקוחות מפוקפקים. מנדלבליט ותל־צור אינם כאלה, ובכל זאת הם ניצבים כעת בפני חשדות כבדים ובפני סכנה לחיסול הקריירה שלהם. התנהגותם, ככל שפורטה כאן, רחוקה מאוד מלהצדיק זאת.
