דו"ח טכנולוגי: המחתרות הדיגיטליות מבריחות מידע לקוריאה הצפונית
דיסקים זעירים, עלונים ושידורי רדיו: קבוצות שונות שפועלות באסיה מנסות להבריח מידע למדינה המבודדת ביותר בעולם, שבה האפשרות של מהפכת רשת נראית דמיונית. וגם: למה עורך דין מטעם גוגל מתנגד ל"זכות להישכח", ודורש שהרשת תזכיר את הטעויות שעשינו?
ממלכת הדממה
כל הדיקטטורות הקומוניסטיות אומללות בדרכן שלהן, אבל ספק אם יש אומללה יותר מקוריאה הצפונית. מבחינת 26 מיליוני תושביה של הממלכה המתבודדת, מסך הברזל שירד על המדינה עם הקמתה של הדיקטטורה ב-1945 מעולם לא הורם. אפילו לסיני הממוצע יש יותר חירות מאשר לצפון קוריאני: האחרונים הם אכן עם לבדד ישכון.
אין כמעט טלוויזיות בקוריאה הצפונית, ואלה שיש קולטות רק את ערוץ התעמולה של המשטר. תרגיל דומה בוצע במכשירי הרדיו שמיוצרים שם, ולהם יש פיצ'ר נוסף - אי אפשר לכבות אותם. על אינטרנט אין מה לדבר, אם כי המשטר (או מתחזים, לא ברור) יוצא בקמפיין הסברה רחב היקף בשלל זרועות הטרשת החברתית. מי שמנסה להבריח אמצעי תקשורת שונים לקוריאה הצפונית מסתכן בנפשו: לפי דיווחים שהגיעו למערב, המשטר לא היסס להשליך לתאי גזים משפחות שלמות שאחד מבניהן היה מתנגד משטר.
דיווחנו לאחרונה על הבלונים הפורחים של קוריאה הדרומית, שהעבירו עלוני תעמולה צפונה ועצבנו את פיונגיאנג. שתי הקוריאות עדיין נמצאות רשמית במצב מלחמה - יש ביניהן רק הפסקת אש - ובדרום מנסים לשדר כמה שיותר מידע צפונה, בנסיון (כושל, עד כה) לערער את היציבות של המשטר הקומוניסטי. אבל סיאול הרשמית לא לבד: מאז 2004 מנסים לפחות שישה ארגונים להבריח מידע לתוך ממלכתו של קים ז'ונג איל.
הארגונים הללו, שאינם נהנים בדרך כלל מתמיכה ממשלתית, עושים כל מאמץ להבריח מידע אל מעבר לחומות המשטר – בין אם באמצעות שידורי רדיו (בתקווה שהם ייקלטו, איכשהו), בשליחת עלונים, או בהברחת דיסקים זעירים.
אחת הקבוצות היותר מעניינות היא שיוקזה, שמנסה לברר מה קרה למספר לא ידוע של יפנים שנחטפו על ידי קוריאה הצפונית. החל משנות השבעים חטפה המדינה הפסיכית תושבים מיפן עצמה, בדרך כלל באמצעות צוללות, ככל הנראה כדי לאמן את המרגלים שלה.
בשיוקזה מנסים ליצור קשר באמצעות תכנית רדיו עם צפון קוריאנים, בנסיון לברר מה קרה בגורלם של החטופים. קים ז'ונג איל הודה כי המדינה חטפה 13 יפנים, אך ישנן טענות על מספר גדול הרבה יותר - עד 400 מהם. עם זאת, בשיוקזה מודים שאין להם מושג אם השידורים שלהם אכן נקלטים על ידי תושבי קוריאה הצפונית.
כל זה מוביל אותנו, לפי שעה, למסקנה פסימית למדי: אם המשטר מספיק פסיכי, שום מהפכת רשת לא תהיה אפשרית, משום שלא תהיה אפשרות מעשית של העברת מידע. כדי להגיע למצב כזה המשטר צריך להיות מוכן לדפוק את אזרחיו עד העצם, וללוות את השוד הזה בכמויות חריגות של תעמולה, אבל זה אפשרי. מעניין עד כמה תהיה סעודיה מוכנה להגן על המשטר שלה, ומה החונטה של בורמה תהיה מוכנה לעשות.
גוגל לא ייתנו לכם לשכוח
יש עוכר דין מטעם גוגל בשם פיטר פליישר, שכתב פוסט מעמיק המסביר מדוע הוא מתנגד לתפיסה של "הזכות לשכחה". בקצרה, התפיסה הזאת אומרת שלאנשים יש זכות שמידע שעלול להזיק עליהם ייעלם אחרי כמה זמן. פליישר היה זהיר מספיק כדי להבהיר שמדובר בעמדה שלו, לא של המעסיקה שלו, אבל סביר להניח שהטיעונים שהוא מציג מקובלים על גוגל לפחות במידת מה.
אריק שמידט כבר אמר שאנשים צריכים לחיות עם העובדה שאין יותר פרטיות, ושמי שמחפש פרטיות כנראה שיש לו מה להסתיר. אבל האירופאים לא מקבלים את התפיסה הזו כל כך מהר, והרגולטור הספרדי מנהל מלחמה בגוגל בדיוק בנושא הזה. הרגולטור דורש שגוגל תיענה לדרישותיהם של כ-80 אנשים בספרד, שרוצים שהיא תמחק קישורים שמכילים מידע שגוי או לא מעודכן אודותיהם.
אחד התובעים הוא מנתח פלסטי, שתוצאות החיפוש על שמו בגוגל מציגות במקום בולט תביעת רשלנות נגדו. העובדה שהוא זוכה מוצגת במקום הרבה, הרבה פחות מרכזי. פעם זה לא היה קורה: כדי למצוא חשדות או האשמות נגד מישהו, היית צריך להיות בעל זיכרון של פיל, או להגיע לארכיון העיתונות ולנבור שם. עם הזמן, ובמקרים של הרשעה גם ריצוי העונש, הפרשה היתה נמחקת מהזכרון הציבורי. לא עוד.
פליישר לא מתרשם מהעובדה הזאת. הוא טוען שהדרישה לפרטיות היא "השחור החדש באופנת הצנזורה". פעם, הוא כותב, כדי לדרוש את הסרתו של מידע, היית צריך להגיש תביעת דיבה ואשכרה להוכיח שמדובר בשקר, ועכשיו די בכך שאתה רוצה פרטיות. הדרישה לפרטיות, או לשכחה, מנוגדת לדבריו לעקרון חופש הביטוי.
הוא עצמו, מציין פליישר, הורשע באיטליה, ככל הנראה בפרשה שבה בכירי גוגל לא מחקו מספיק מהר סרטון שהשפיל ילד. אבל אין לו שום תלונות כלפי עיתונאים שמציינים את העובדה הזו. זה נחמד מצידו של פליישר, אבל להרבה אנשים דווקא יש תלונות: אין דבר מתסכל יותר מעלילה כלפיך, שהיא חסרת בסיס אבל דבוקה למוניטין שלך בלי יכולת להסיר אותה משם. האיחוד האירופי שוקל חקיקה שתהפוך את הזכות לשכחה לזכות מוכרת, ולגוגל יהיו הרבה מאד בעיות אם החקיקה הזו תתממש.
כפי שמציין אחד המגיבים לפליישר, התמיכה של חברות רשת בזכות הדיבור משעשעת למדי: היא נובעת מהמודל הכלכלי שלהן. אפשר לומר, כותב המגיב, ש"חופש הביטוי הוא השחור החדש באופנת כריית המידע". לגוגל, כזכור, יש עמדות שונות לחלוטין בנוגע לחופש הביטוי כשזה מגיע לסין, למשל. עד שהמשטר הרודני פגע בה אישית, היא תמכה בזכותו להשכיח את טבח טיאננמן. זה קצת יותר חשוב ממידע על כך שאיזשהו מנתח ספרדי נתבע אי פעם, ועוד זוכה.
אני חייב לכם כסף? אל תציקו לי בפייסבוק
בית משפט בפלורידה הורה לחברת גבייה בשם מארק וואן להימנע משימוש בפייסבוק כדי ליצור קשר עם בעלת חוב, שלא שילמה 362 דולר לחברת רכב. זו פסיקה חדשנית, על רקע הפיכתה של הטרשת החברתית לכלי פעולה של גובי חובות.
בעלת החוב, מלאני ביצ'אם, הגישה תביעה נגד החברה: לטענת ביצ'אם, היא הטרידה בפייסבוק לא רק אותה, אלא גם את קרובי המשפחה שלה. העיקרון פשוט למדי: להתחבר אל הקורבן המיועד בפייסבוק, ואז להציף את הקיר שלו בקריאות שישלם את חובו, כדי לבייש אותו בפני מכריו עד שיקיא את הכסף.
הפרקליט של ביצ'אם אומר שמדובר במגיפה, ושבארבעת החודשים האחרונים הגיעו אליו כמעט תריסר תלונות על התנהלות כזו מצד חברות גבייה. המצב טוב יותר, יש להודות, מאשר בתקופה שבה הפשע המאורגן ניהל את התחום תחת הסיסמה "או גבייה או גוויה", אבל זה עדיין מעיק. בצד של ביצ'אם טוענים שהפעילות הזו מנוגדת לחוקי הפרטיות של פלורידה, כמו גם לחוק הגנת הצרכן שלה, שאוסר על גובי חובות להטריד אנשים.
בוקר טוב, אתה אייקון תרבותי
אחד המקרים האומללים ביותר בתולדות זכויות היוצרים הוא של הבחור הוא שצילם את התמונה המפורסמת של צ'ה גווארה, שבהתקף נקמה של הקפיטליזם מופיעה עכשיו על חולצות שנמכרות במחיר טוב למהפכני כורסה. האיש קיבל כמה דולרים עבור התמונה שלו, ולא היה לו מושג למה נציג סוכנות הידיעות התרחק מהמקום כשהוא מצחקק ברשעות.
הוא לפחות קיבל כסף. הצלם הישראלי נועם גלאי, ובכן, לא כל כך. האיש צילם את עצמו צועק ב-2006, העלה את התמונה לפליקר, וניסה למכור אותה לסוכנות הצילום גטי. המומחים של הסוכנות אמרו לו בביטחון שאין שוק לתמונה הזו. כמה שנים לאחר מכן הוא נדהם לגלות שהיא הפכה לאייקון גלובלי, ושנעשה בה שימוש על ידי חברות, אמנים ומה לא. כאשר הוא ניסה לגבות דמי שימוש על התמונה שלו - שכאמור, היא גם הפרצוף שלו - אמרו לו בחלק מהמקרים שהתמונה צולמה על ידי מישהו אחר.
עד כה נעשה בתמונה שימוש ב-30 או יותר מדינות. להוציא הנשיונל גיאוגרפיק, ששילם עבור השימוש בה, אף אחד אחר לא טרח לעשות זאת. גלאי ממשיך לראות בעיניים כלות איך הפרצוף שלו הופך לאייקון גלובלי, כשהוא בכלל לא תיכנן לעשות משהו כזה. עצה לחיים טובים: שלווה בודהיסטית. או סימן מים.
קצרצרים
המלחמה בין תאגידי הטכנולוגיה הופכת לעיתים לקטנונית, תרתי משמע: מיקרוסופט, שמנסה לבלום את נסיונה של אפל לרשום סימן רשום על המונח "App Store" (בטענה הלגיטימית שהוא מושג רווח מדי, ושהיה קיים לפני האפסטור של אפל), מבקשת מבית המשפט לדחות את תשובתה של אפל משום שזו ארוכה מדי - והוגשה בפונט קטן מדי. אפל: מדפיסים אחרת.
השימוש בפייסבוק יכול לעלות לכם ביוקר: ארגוני עוכרי דין בארה"ב, מהסוג שמתמחה בגירושים, אומרים שפייסבוק פוגעת ביציבות המשפחה. אחד מבני הזוג פוגש באדיבות צוקרברג אהבה ישנה מימי התיכון, חושב להחזיר את נעוריו, וטראח - עוד זוג בדרך לבית המשפט. לא שעוכרי הדין מתלוננים כל כך: ארבעה מכל חמישה מהם עושים שימוש בטרשת חברתית כאמצעי לחיפוש אחר ראיות. שני שלישים מהם אמרו שפייסבוק היא מקור עיקרי לראיות מבחינתם, כשמאחוריה מדדה מייספייס עם 15% ובאבק משתנק טוויטר, עם חמישה אחוזים בלבד.
אנליסט בשם מארק מוסקוביץ' טוען ששוק הטאבלטים ניצב בפני בועה. במילים אחרות, יש יותר מדי יצרנים שמייצרים יותר מדי גרוטאות ופחות מדי לקוחות שאשכרה יקנו אותן. אפל ושאר החברות מתכוונות לייצר 81 מיליון גרוטאות, אבל להערכת מוסקוביץ' יהיו רק 47.9 מיליוני פראיירים שיקנו אותן, מה שאומר שיהיה יצור-יתר של כ-40%. הוא גם חושב שאפל תהיה המנצחת בקרב הזה. נראה.
תת ועדה של הקונגרס בוושינגטון, שנשלטת על ידי הרפובליקנים (מוטו: מקדמים את האינטרסים של ההון על חשבון הציבור מאז 1920) העבירה החלטה המגנה את החלטת ה-FCC, שהכריעה בזכות נייטרליות הרשת בארצות הברית. לא בטוח שההחלטה הזו תשרוד את הקונגרס, ודי בטוח שהיא לא תעבור את הסנאט, שם לדמוקרטים יש רוב. אבל תמיד טוב לדעת שהמחוקקים הרפובליקנים סבורים שלעסקים גדולים יש את הזכות לעשות מה שבא להם, ושיילך הצרכן לחפש את החברים שלו.
כמדי שנה נערך השבוע כנס ההאקרים Pwn2Own, שמטרתו להפגין פרצות אבטחה בשלל גרוטאות דיגיטליות, וכמדי שנה הוא נפתח בכך שחוקרים חושפים עוד פרצת אבטחה במק. התוקפים שלחו את דפדפן הספארי לאתר מורעל, ותוך שניות הצליחו באמצעות להשתלט על מחשב המק, להריץ עליו תוכנה (סתם מחשבון, לא משהו מסוכן), וכל זה מבלי שהדפדפן אפילו יקרוס. החוקרים לקחו הביתה כפרס את המק, יחד עם 15 אלף דולר.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
![התמונה המפורסמת](javascript:var x=txt_link("external","http%3A//www.historyofcuba.com/images/che3.gif","width=0,height=0,toolbar=1,scrollbars=yes,status=1,resizable=1,location=1,menubar=1,left=0,top=0")){kind=link}