דו"ח טכנולוגי: כשפייסבוק דורשת שמות מלאים - הדיקטטורות מרוויחות
אחרי שסגרה דפים אנונימיים של מתנגדי משטר במהלך המהפכה המצרית, עכשיו מתנכלת הרשת החברתית לבלוגר סיני שכתב תחת שם עט. ומה אפשר ללמוד על ההבדלים בין גברים לנשים בפייסבוק מהתמונות שמופצות שם?
פייסבוק בצד הרודנות
הקשקשת המקובלת אומרת שהמהפכה בעולם הערבי היא "מהפכת פייסבוק". זהו הצד השני של פאניקת ה"פדופילים בפייסבוק": טכנולוגיה חדשה, בלתי מובנת לרוב המבוגרים, שמשנה את צורת התקשורת ומכניסה אותם להלם. העיתון "דבר", למי שזוכר, הזהיר מפני הטלוויזיה כבר ב-1936. אבל מה שנראה מפחיד, זר, שונה, יכול במאמץ קל גם להפוך לבעל כוחות פלא - במיוחד אם, כמו בישראל, המהפכה היא בעיקר סיבה לפאניקה.
למעשה, פייסבוק היא כוח אנטי מהפכני. כשהמהפכנים המצרים ניסו לפתוח את הדף המפורסם שלהם, "כולנו חאלד סעיד", הטרשת החברתית מחקה אותו פעם אחר פעם. העילה היתה העובדה שהפעילים לא השתמשו בשמם האמיתי, מהסיבה הפשוטה שהבסטיליה של המשטרה החשאית המצרית טרם נפלה אז.
השבוע היה תורו של ז'או ג'ונג, פעיל זכויות אדם סיני, ללמוד את הלקח הזה על בשרו. פייסבוק חסמה את האתר שלו, משום שהוא נכתב תחת שם העט שלו, מייקל אנטי. שם העט הזה של ג'ונג מוכר כבר יותר מעשור, והוא כמעט ואיננו מוכר תחת שמו האמיתי. הוא פתח חשבון תחת השם מייקל אנטי ב-2007, ועכשיו ארבע שנים של בניית קשרים ויותר מאלף חברים ואנשי קשר ירדו לטמיון.
פייסבוק אמרה בתגובה שהיא מקדמת תרבות של שימוש בשם אמיתי. ושוב, זה דבר ראוי. אנחנו יודעים שאנונימיות מסייעת לא מעט לטרולים ולרשעות אנושית. ועדיין, רוב אוכלוסיית כדור הארץ לא חיה כמו בעולם המערבי. זכויות אזרח הן דבר נדיר יחסית, וכשפייסבוק מנסה לדחוף את דנמרק ואת סין לאותה מיטת סדום, היא מתייצבת - שוב - בצד הרודנות.
פייסבוק ככלי לתחרות על גברים
יום האשה הבינלאומי שחל אתמול, כמו יום זכויות האדם שיחול בהמשך החודש, ממרק היטב את המצפון ומאפשר לעולם להתנהל בשאר ימות השנה כאילו זה היה יום הגבר, משולב ביום ללא זכויות אדם. ובמיוחד ליום האישה, פרסמו חוקרים מאוניברסיטת בפאלו מאמר מעניין.
לטענת החוקרים, הם מצאו שוני התנהגותי בהתנהלותן של נשים לעומת זו של גברים באתר. הם מצאו שיותר נשים תופסות את מעמדן בהתבסס על המראה החיצוני שלהן, ושנשים שתופסות את עצמן כך עושות שימוש רב יותר בתמונות שלהן, כדי להפיץ את המידע על כך שהן אמורות להיות אובייקט נחשק. כמו כן, יש להן רשתות "חברים" גדולות יותר.
החוקרים התמקדו במשך הזמן שבו משתמשים מטפחים את הפרופיל שלהם בפייסבוק, ובאופן שבו הם עושים זאת. משתמשים שביססו את ההערכה העצמית שלהם על תגובותיהם של אחרים הרבו לפרסם תמונות שהעלו גולשים אחרים, ונשים שביססו את ההערכה העצמית שלהן על תגובות לאיך שהן נראות היו מפיצות התמונות הגדולות ביותר.
החוקרים מציינים שמדובר בתגובה מצערת. אחרי הכל, אנחנו לא אנשי מערות, אנחנו חיים ב-2011. פערי השכר בין גברים לנשים עומדים על כמה עשרות אחוזים בלבד, ונשים שבאמת מצטיינות יכולות אפילו לקבל תפקיד בחבר מנהלים המורכב ברובו מגברים בינוניים למדי. או, כפי שניסחה זאת M היטב, האם אנחנו באמת שווים, בונד?
ביידן נגד הפיראטים הרוסים
כשהכריז הסנאטור ברק אובמה על מינויו של ג'ו ביידן כמועמדו לסגן הנשיא, קמה זעקה גדולה ומרה: ליברלים ותומכי חופש רשת קוננו על כך שביידן הוא אחד היריבים המובהקים שלהם בתחום זה. זה לא עזר, כי ענייני טכנולוגיה מעולם לא תפסו מקום חשוב במערכת בחירות כלשהי, להוציא הטענה השקרית של קנדי שיש "פער טילים" לטובת ברית המועצות. בכל מקרה, מאחר שהבחירה השניה היתה שרה פיילין, ביידן הפך לסגן נשיא.
עכשיו עומד ביידן לנסוע לרוסיה, שם הוא אמור לדון עם בכירי הקלפטוקרטיה המקומית. קלפטוקרטיה, כמובן, היא מערכת שלטון שבה בכירי המערכת הם גנבים. אז שורה של סנאטורים אמריקאים דורשים מביידן שיציג לאותם בכירים דרישה שהם לא מסוגלים לעמוד בה: להפסיק לגנוב.
קריסתה של ברית המועצות הפכה את רוסיה למעצמת פיראטיות, שבה זכויות יוצרים על סרטים, תוכניות טלוויזיה ושירים זאת לא יותר מבדיחה עצובה. רוסיה עשתה מאמצים רפים לפני כמה שנים לצמצם את התופעה, אבל זה לא מה שירגיע את תעשיית התוכן האמריקאית הזועמת. הסנאטורים, וכאן יש אחדות דעות בין דמוקרטים ורפובליקנים, רוצים שהרוסים יעשו משהו בנידון.
ואם ברוסיה השלטון הוא קלפטוקרטיה, הרי שבארה"ב, כידוע, בעל המאה הוא גם בעל הדעה. לתעשיית הסרטים והמוזיקה יש די הרבה כסף, ובהתאם לא מעט כוח להפעיל על פוליטיקאים. ביידן, סביר להניח, תומך בעמדה של הסנאטורים. ספק אם הלחץ מצדו יצליח להזיז במשהו לתעשיית ההעתקות הרוסית.
ובנימה זו...
מסובבים את הגלגל אחורנית
בית המשפט העליון בארה"ב ידון בקרוב בתביעה שיש לה השלכות מעניינות בתחום הקניין הרוחני. כפי שהדברים עומדים כעת, כאשר חולפת תקופה מסוימת של זמן, זכויות היוצרים על יצירה פוקעת, והיא הופכת לנחלת הציבור.
התהליך היה עד כה בלתי הפיך: משעה שהפכה יצירה לנחלת הציבור, אין עוד אפשרות לגבות עליה תשלום. תומכי קניין ציבורי טוענים שהחוקים מוטים יותר מדי לטובת היוצר, ושמשך הזמן המקובל - 70 שנה ממות היוצר - מוגזם: הגיוני שיצירה תפרנס את מי שעומד מאחוריה, אבל למה היא צריכה לפרנס את נכדיו?
אבל בית המשפט העליון האמריקאי שוקל ללכת דווקא בכיוון ההפוך, ולהחזיר יצירות שכבר שוחררו לארון זכויות היוצרים. המקרה מסובך להפליא: הוא עוסק בתווי יצירות של המלחין הרוסי סרגיי פרוקופייב, גאון מוזיקלי שמוכר בעיקר בגלל "פטר והזאב", שלרוע מזלו נאלץ לחיות תחת השלטון הסובייטי.
בין ארה"ב ובין ברית המועצות לא היו הסכמי סחר, וכתוצאה מכך התווים של פרוקופייב (שמת ב-1953) נחשבו לנחלת הציבור בארה"ב. עם קריסתה של ברה"מ בשעה טובה ומוצלחת, הוקמה הפדרציה הרוסית, וארה"ב חתמה על הסכם בינלאומי שמכיר בזכויות היוצרים של יוצרים סובייטים.
המשמעות היא שפתאום, יצירות שהיו חלק מנחלת הציבור הפכו ליצירות מוגנות שוב. מנצחת תזמורת, שהשתמשה בתווים של פרוקופייב ומעוניינת להמשיך ולעשות זאת, מעמידה את המצב הזה למבחן. לבקשה הזו יש השלכות על שורה של יצירות זרות, בעיקר רוסיות. מתנגדי השינוי מעלים טענה מפוקפקת משהו, שאם היצירות יוחזרו למסגרת של זכויות יוצרים - חופש הביטוי ייפגע.
קצרצרים
מחקר חדש מגלה את מה שכבר ידענו: למרות שצעירים בארה"ב מחוברים לרשת באופן כל כך אינטנסיבי, שאם הדור הבא ייוולד ללא אצבע "לייק" ייעודית זה יערער על תורת האבולוציה, לרובם המכריע אין כל עניין בחברות שמנסות למכור להם מוצרים. רק 6% מעוניינים בתקשורת עם מותגים, ויש להניח שעם חברות לא ממותגות במיוחד אפילו פחות. כל מיני חברות שהמנהלים שלהן לא יודעים בדיוק מה זה אינטרנט שוכנעו שאם הן רק ישכרו "יועצי מדיה חברתית" ויפתחו פרופילים בפייסבוק, טוויטר ושאר מגיפות - העסק שלהן יפרח. אז לא.
ונעבור לעוד מחקר מבית מדרשו של ד"ר נו "שיט" שרלוק: מסתבר שאם שולחים הודעות SMS לאומללים המנסים להיגמל מעישון, הדבר אשכרה משפר את סיכויי ההצלחה שלהם. מי היה מעלה על הדעת שתשומת לב ועידוד מסוגלים לעזור למישהו להתגבר על התמכרות?
אופס, גלגל הבאזז מתהפך על אפל. סטיב ג'ובס, כזכור, הקדיש חלק גדול מהשקת האייפד 2 כדי לתקוף את המתחרים. לא שזה מפתיע: במלחמה על הסמארטפונים, אחרי הכל, הוא כבר מפסיד. במלחמה על המחשבים האישיים הוא הפסיד לפני שני עשורים. אז מה שנשאר זה הטאבלטים. ג'ובס ליהטט במספרים בנסיון להוכיח שהאייפד זול משמעותית מהמתחרה המסתמן, Xoom של מוטורולה. וכרגיל, הוא לא ממש דייק בעובדות. במחלקת היח"צ של אפל יצטרכו לעבוד שעות נוספות.
גוגל, מסתבר, לוקחת ברצינות את המאבק בנסיונות להונות את מנוע החיפוש שלה: לאחרונה היא הענישה את חברת BeatThatQuote הבריטית, על כך שזו השתמשה בשיטה הפסולה של מכירת קישורים. זה לא היה ראוי לתשומת לב מיוחדת, אלמלא היתה BeatThatQuote רכושה של גוגל עצמה. הממ.
פעם פייסבוק היתה אתר לבוגרי קולג'. אחר כך היא פתחה את עצמה לכלל העולם, ודרשה גיל כניסה של 14 (ולאחר מכן 13). הכלל הזה זוכה להתעלמות מלאת בוז: כמעט מחצית מבני ה-12 בבריטניה הודו לאחרונה בעליצות שהם מזייפים את גילם כדי להתחבר. לגזור ולשמור לפעם הבאה שפייסבוק תנסה לטעון בפרצוף רציני שהיא מקפידה על זיהוי המשתמשים שלה.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
