דרושים: שינוי סדרי עדיפויות, שירות תעסוקה חזק ואכיפה

הרבה מאוד מספרים, ניתוחים, דעות וציטוטים נפרסו בחודש האחרון בעמודים הראשונים של "כלכליסט" בכל הנוגע לשוק התעסוקה הישראלי. המסר, לעומת זאת, הוא אחד וברור - חייבים להתחיל עכשיו להרחיב את מעגל התעסוקה.

אפשר להתווכח על הסיבות לחוסר ההשתתפות הקיצוני של חרדים, ערבים, אמהות, מבוגרים וחסרי השכלה בשוק התעסוקה. אפשר וצריך להתווכח גם על הפתרונות לבעיה, אבל אי אפשר להתווכח על דחיפותה. כמעט כל אחד מהקוראים כבר מרגיש את הנטל עליו שגדל, ואת האפשרויות בחו"ל שקורצות. אם בדור הנוכחי אנחנו מדברים על "בריחת מוחות" מהאקדמיה, אזי בדור הבא התופעה עלולה להתרחב משמעותית אל שאר המשק. כך, במקום "נפולת של נמושות", כמו שקרא יצחק רבין ז"ל ליורדים מהארץ, הם יהיו סתם "אנשים שנמאס להם". לא לחינם סדרת הכתבות שלנו החלה בראיון עם פרופ' ערן ישיב מאוניברסיטת תל־אביב, שאמר: "כשהנטל יגדל, תהיה הגירה מסיבית".

לא רק כמה, אלא גם איך

גם ראש הממשלה בנימין נתניהו יודע כי בתקציב הזה אפשר היה להצמיח את כלכלת ישראל פי כמה ולהפחית את הנטל, לדוגמה באמצעות פתיחה של עוד הכשרות מקצועיות לחרדים ולחסרי השכלה, מימון אזורי תעשייה לציבור הערבי, או מעונות יום ראויים במרכזי הערים הגדולות. כן, מדי פעם מוציאה הממשלה תחת ידיה עוד כמה פתרונות לבעיות בוערות, אך אלו הם פתרונות של טלאי על טלאי, ללא שום תוכנית אב גדולה, מסודרת ומתוקצבת בהתאם.

וזאת אף שאם נודה על האמת, כאשר כתבנו על הפתרונות השונים להגברת התעסוקה במגזרים השונים, לא חידשנו דבר. שום פרץ של יצירתיות פתאומית לא שטף אותנו. כל הפתרונות כבר ידועים למקבלי ההחלטות בירושלים, כפי שהם יהיו ברורים לכל אחד שצריך להגיע לעיר ערבית בתחבורה ציבורית, ואז מבין שפשוט אי אפשר.

בסופו של הראיון עם פרופ' ישיב הוא אמר משפט נוסף, חשוב ביותר: "השאלה היא איך העובדים עובדים". המשמעות היא שמה שחשוב הוא לא רק כמה אנשים עובדים, אלא גם איך הם עובדים. כלומר, בהינתן שהיתרון היחסי של המשק הישראלי על מתחרינו במדינות ה־OECD הוא ההון האנושי הקיים בה, אז זהו גם המקום שבו צריך להשקיע. לא מספיק שאזרחי ישראל יעבדו, הם גם צריכים לעבוד בעבודות שבהן הפריון גבוה. כאשר מסתכלים מנקודת המבט של כלל המשק - הגדלת הפריון לעובד מאפשרת הדבקת קצב עליית התוצר מול המדינות המפותחות. כאשר מסתכלים מנקודת מבטו של העובד - פריון גבוה משמעו, ברוב המקרים, גם שכר גבוה יותר.

הצעה לראש הממשלה

לגבי השאלה איך עושים את זה, התשובה היא ברורה וחד־משמעית - החלטת ממשלה מנוסחת ומתוקצבת היטב. החלטה כזו צריכה להחיל שורת צעדים שכלכלנים אוהבים לקרוא להם "מדיניות פעילה בשוק העבודה".

בפועל, הכוונה לכמה צעדים: שירות תעסוקה חזק (או תוכניות כמו אורות לתעסוקה), בניית מבנה גדול ומורכב של הכשרות מקצועיות וחינוך טכנולוגי מתקדם שיתאים לצרכים של משק מודרני, כך שעובדים שמפעל התעשייה המסורתית שלהם נסגר יוכלו לעבור הכשרה מקצועית. כמו כן נדרשת אכיפה מסיבית של חוקי העבודה. כאשר מובטלים או מי שאינם מחפשים עבודה מסתכלים על אופק ההשתכרות שלהם, יותר מדי פעמים מה שמשתקף לנגד עיניהם הן משכורות שאפילו לא מתקרבות לשכר המינימום, שלא לדבר על התנאים הסוציאליים. ההחלטה הכלכלית הרציונלית מבחינתם היא שלא שווה לצאת לעבוד ולהפסיד את הקצבאות.

כיום, אכיפה משמעותית של חוקי העבודה כמעט שאינה קיימת בריכוזים של עובדים חרדים, ערבים, מבוגרים וחסרי השכלה.

כמה ישראל מוציאה על שלושת המרכיבים הללו, יחד עם מס הכנסה שלילי ועוד טלאים? 0.21% מהתמ"ג שלה כל שנה. לשם השוואה, במדינות המובילות באירופה בפריון, ההוצאה היא באזור האחוז בשנה.

אז הנה הצעה לראש הממשלה ולשר האוצר - אם אתם רוצים שניקח אתכם ברצינות בכל הנוגע להרחבת מעגל התעסוקה במשק, תתחילו בהגדלת התקציב לאותה מדיניות פעילה בשוק העבודה.