120 ערוצים ואין מה לראות
אחרי שהתבשרנו שחברי הכנסת יקבלו בקרוב ערוץ יוטיוב אישי, לא נותר אלא לתהות מה הם בדיוק מתכננים לשדר, ובעיקר - מי צריך את זה?
זקוקים למנה היומית של ציפי חוטובלי? מרגישים שלא ראיתם מספיק את יוליה שמאלוב-ברקוביץ'? אל חשש: בקרוב יזכו שתי הח"כיות, ביחד עם 118 חבריהן למשכן, לערוץ יוטיוב רשמי ופרטי משלהן.
יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, מקדם בימים אלו יוזמה להקמת ערוץ יוטיוב לכל ח"כ בישראל, ויש אפילו כבר תאריך לסדנה עבור העוזרים הפרלמנטריים. ריבלין מבטיח שהמהלך יקרב את פעילות בית המחוקקים לציבור הישראלי - הצהרה שאפתנית, שספק אם יש קשר בינה לבין המציאות.
הרעיון לפתוח ערוץ יוטיוב לכל ח"כ אולי טרנדי וחדשני, אבל לא בטוח שהושקעה מחשבה רבה בשאלה האם התכנים שימלאו אותו יעניינו מישהו. הח"כים דווקא יכולים ליצור תכנים איכותיים: וידיאו בלוג שנון ומושקע, כתבות "מאחורי הקלעים" על פעילותם או הסברים פשוטים על הצעות חוק מסובכות. אבל תכנים כאלו דורשים מאמץ, מחויבות והשקעה.
האם הח"כים מסוגלים לכזה מאמץ? ניסיון העבר מלמד שלא. בדיקה שערך "כלכליסט" לפני שנה הראתה כי מרבית הח"כים לא טורחים לעדכן את עמודיהם או להגיב לפניות הציבור בפייסבוק, ורבים מאלו שמעדכנים מספקים רק לינקים לכתבות עליהם.
סביר לפיכך שערוצי היוטיוב, הדורשים השקעה גדולה יותר (כמו בחירת נושא לסרטונים, צילום, ועריכה), יתפקדו כמו עמודי הח"כים בפייסבוק, ויכללו בעיקר קטעים מנאומי הנבחרים והופעות בטלוויזיה. וזה עוד במקרה הטוב: במקרה הרע הם פשוט יהפכו לשוממים.
אז במקום להקים 120 ערוצי תעמולה, עדיף שהכנסת תשדרג את ערוץ הכנסת הוותיק, תשקיע בהפצת תכניו ביוטיוב וברשתות החברתיות, ותיצור במסגרתו תכנים שיפנו גם לדור הצעיר יותר, זה שלא מתעניין בדיונים של ועדת הפנים.
