בסרט הזה כבר היינו

הסיפור בכללו פשוט למדי: פרץ הנדיבות הפתאומי שנפל בימים האחרונים על נתניהו נכפה עליו, למעשה, על ידי חברי סיעתו, כי גם הם מבינים שאחרי הבחירות המוקדמות שמציצות מעבר לפינה לפחות שליש מהם ילך הביתה. והנפילה מגבעת רם בירושלים אל המציאות האפורה ברמת גן ובטבריה עלולה באמת להיות כואבת.

נתניהו. חוזר על סיפור התקציב הראשון שלו כשר אוצרצילום: אורי פורת

הרכבה המדויק של חבילת הצעדים שיציג היום נתניהו בניסיון להקטין את גובה הלהבות שהבעירו ההתייקרויות האחרונות פחות חשוב. השורה התחתונה בסיפור היא שראש הממשלה נכנע ללחץ הציבורי, והוא פותח היום מחדש את התקציב שאישרה הכנסת רק לפני 40 יום לתקופה של שנתיים שלמות.

פתיחת התקציב סמוך כל כך למועד אישורו בכנסת היא למעשה חזרה על סיפור התקציב הראשון של נתניהו כשר האוצר. בתחילת ינואר 2004 אישרה הכנסת את התקציב ברוב לא מאוד גדול, אבל שעות ספורות לאחר האישור התייצב שר האוצר בפני חברי סיעת הליכוד בכנסת והודיע להם כי בכוונתו לגבש בקרוב תוכנית נוספת, להפחתת נטל המס על בעלי ההכנסות הנמוכות, בעלות שנתית של כ־2 מיליארד שקל. זאת, למרות העובדה שבשל התקפלותו הטוטלית של נתניהו מול ההסתדרות וסחר הסוסים שהוא ניהל עם חבריו לקואליציה בשבוע שקדם לאישור הסופי, יצא התקציב לדרך ללא כל רזרבה, ועם עודף התחייבויות על הכנסות של קרוב למיליארד שקל.

"תקציב שיש בו כל כך הרבה חורים וחוסרים הוא חארטה", הסביר אז שר האוצר לשעבר בייגה שוחט במשפט אחד מה דעתו על ממשיכו בתפקיד. אבל למען ההגינות חייבים להזכיר כי גם לשר האוצר שוחט קרה מקרה דומה כמה שנים קודם לכן, כאשר נאלץ להגיש לממשלה בקשה לקיצוץ תקציבי פחות משבועיים לאחר אישור התקציב בכנסת.

ואחרי כל זה חייבים לשוב ולהזכיר את הדבר החשוב מכל: החטא הקדמון, זה שעורר את כל מחול השדים הנוכחי, רובץ לפתחו של נתניהו: ראש הממשלה הוא שאימץ ושכלל את הנוסחה שהגו לפני שנים כמה שרי אוצר קודמים, לחלוקה מחדש של ההכנסה הלאומית.

מבנה מערכת המסים שכפה נתניהו על אנשי האוצר הוא מין גרסה הפוכה לפועלו של אותו רומנטיקן אנגלי, שהתרוצץ בזמנו ביערות עם מצנפת וגרביונים ירוקים.

בגרסת הסגי נהור של נתניהו פשוט מדובר בהעברת כספים מכיס (העניים ומעמד הביניים) לכיס (העשירים). בשנתיים האחרונות מעניקה לנו תורת המסים של נתניהו פחות מס הכנסה ומס חברות, שמיטיבה עם בעלי ההכנסות הגבוהות, ויותר מסים עקיפים, שמוטלים על ההוצאה ללא התחשבות בגודל ההכנסה ולכן הם פוגעים יותר בבעלי ההכנסות הנמוכות והבינוניות.

וכאשר העלאת המס על הדלק נעשית בדיוק ביום שבו מתבצע עדכון חודשי גבוה במיוחד בעקבות עליות המחירים בחו"ל, מזנק מחירו של ליטר בנזין ב־43 אגורות, ושאר הסיפור כבר ידוע.