שובה של האופוזיציה למצרים
האופוזיציונר המצרי מוחמד אל־בראדעי: "אנשים צריכים ללמוד מכך שאין יציבות אם הממשלה לא נבחרת בבחירות חופשיות על ידי העם"
הבחירות לפרלמנט המצרי שנערכו רק לפני חודשיים היו מזויפות לגמרי. מפלגתו של הנשיא חוסני מובארק השאירה לאופוזיציה 3% בלבד מהמושבים. הממשל האמריקאי הגדיר זאת "מטריד". למען האמת, אני הייתי מוטרד מכך שזה כל מה שיש להם לומר.
על רקע התגברות המחאות ברחוב המצרי בעקבות הפלתו של הדיקטטור ששלט בתוניסיה, שמעתי הערכות של שרת החוץ הילארי קלינטון שלפיהן הממשלה המצרית הנה "יציבה ומחפשת אחר דרכים להגיב לצרכים ולאינטרסים הלגיטימיים של העם המצרי". הכרזה זו השאירה אותי המום ומבולבל. למה בדיוק היא התכוונה בהשתמשה במילה "יציבה", ובאיזה מחיר? האם מדובר ביציבות בת 29 שנים של תקנות "חירום", בנשיא המכהן 30 שנה עם סמכויות אימפריאליות, בפרלמנט שהוא יותר בגדר בדיחה, ברשות משפטית חסרת עצמאות? האם לזה אתם קוראים יציבות? אני בטוח שזו לא ההגדרה של המילה. מה שאנחנו חווים במצרים זו פסבדו־יציבות, מכיוון שיציבות נלווית רק לממשלה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות.
אם תהיתם מדוע ארצות הברית אינה מעוררת אמינות במזרח התיכון, זאת הסיבה. אנשים התאכזבו לחלוטין מהאופן שבו הגיבה לתוצאות הבחירות האחרונות במצרים. בכך חיזקה את האמונה הרווחת כאן שהיא נוקטת מוסר כפול בכל הנוגע לבני הברית שלה ותומכת במשטרים אוטוריטאריים כאשר אלה תואמים לאינטרסים שלה. אנחנו מתמודדים עם התפוררות חברתית, קיפאון כלכלי, דיכוי פוליטי, ואנחנו לא שומעים ולו ציוץ מכיוונכם, האמריקאים, ובעצם גם לא מהאירופים.
כך שכאשר ארה"ב אומרת שהממשלה המצרית מנסה לספק את צורכי העם המצרי, מתחשק לי לצעוק "מאוחר מדי!". לא מדובר אפילו בגישת ריאל־פוליטיק טובה במיוחד. ראינו מה קרה בתוניסיה, ועוד לפני כן באיראן. אנשים צריכים ללמוד מכך שאין יציבות אם הממשלה לא נבחרת בבחירות חופשיות על ידי העם.
תפיסת המערב מוטעית
כמובן, אתם במערב קניתם את התפיסה שלפיה ההתנגדות היחידה בעולם הערבי קיימת בין משטרים אוטוריטאריים וקיצוניים מוסלמים. זו כמובן תפיסה מוטעית. בנוגע למצרים, קיימת קשת שלמה של אנשים חילוניים, ליברליים, מכווני שוק, שאם הם רק יקבלו הזדמנות, הם ידאגו לכך שתיבחר ממשלה מודרנית ומתונה.
במקום להוסיף ולהשוות את הפוליטיקה האסלאמית לאל קאעידה, רצוי לבחון את העניין יותר מקרוב. מבחינה היסטורית נעשה מחטף לאסלאם כ־20 או 30 שנה אחרי הנביא והוא פורש כך שבידי השליט כוח אבסולוטי והוא חייב בדיווח רק לאלוהים. זו, כמובן, היתה פרשנות מאוד נוחה עבור השליטים. רק לפני כמה שבועות מנהיג של קבוצת קיצוניים מוסלמים במצרים פרסם פסק הלכה מוסלמי ולפיו יש לגרום לי "להתחרט" על כך שעוררתי התנגדות ציבורית לנשיא חוסני מובארק, והכריז כי מותר לשליט להרוג אותי אם לא אחדל מכך. תופעות מסוג זה מחזירות אותנו לימי הביניים. אבל האם שמענו מחאה או גינוי מהממשלה המצרית? לא.
למרות הכל, המשכתי לייחל לשינוי באמצעי שלום. במדינה כמו מצרים לא קל לשכנע אנשים לחתום על עצומות הקוראות לכינון רפורמות דמוקרטיות, ועם זאת, מיליון אנשים עשו בדיוק כך. המשטר, בדיוק כמו הקוף שאינו רואה ואינו שומע, פשוט התעלם מאיתנו. כתוצאה מכך, צעירי מצרים איבדו את הסבלנות שלהם, ומה שהתחולל ברחובות בימים האחרונים אורגן לגמרי על ידיהם.
חייבים להתחיל מחדש
כל יום שעובר מקשה את המשך העבודה עם ממשלתו של מובארק, אפילו לתקופת מעבר, ועבור אנשים רבים במצרים האפשרות הזו כבר אינה עומדת על הפרק. עבורם האפשרות היחידה זו התחלה חדשה.
אינני יודע כמה זמן המצב הזה יכול להימשך. במצרים, כמו בתוניסיה, פועלים כוחות נוספים מלבד הנשיא והעם. הצבא שמר עד כה על ניטרליות, ואני מעריך שהוא יישאר כך. הקצינים והחיילים הם חלק מהעם המצרי. הם מכירים את התסכול. הם רוצים להגן על האומה. אך בשבוע האחרון, העם המצרי שבר את מחסום הפחד, וברגע שהוא נשבר הוא לא ניתן יותר לעצירה.
