אדריכל, לא קבלן
הקדנציה של גושן היתה יכולה להסתיים בטעם טוב יותר
תמיד אומרים שצריך לפרוש בשיא, אבל נדמה כי פרופ' זוהר גושן לקח את המשפט הזה כמה צעדים קדימה. בשלהי 2007 הוא נקרא לדגל, וקיבל על עצמו את התפקיד היוקרתי אך גם המסובך ומעורר המחלוקות של יו"ר רשות ני"ע. גושן התבקש להקדיש לתפקיד חמש שנים מחייו, אך לאחר שסימן "וי" על כמה מהלכים גרנדיוזיים שאותם הגה, תכנן, גיבש והשלים, הוא מפנה את הזירה ומשאיר ליורשיו את שלב היישום הסיזיפי והמשעמם. גושן, כך אומרים מפוקחיו, הוא לא איש של הפרטים הקטנים. הפרטים קטנים עליו.
אבל אי אפשר לקחת מגושן את שורת ההישגים שלו - העולים בהרבה על אלו של קודמיו: הקמת בית משפט כלכלי, חוק האכיפה המינהלית וממשל תאגידי. אלא שמדובר ב"מפלצות" רגולטוריות שיישומן המוצלח עדיין רחוק. יותר מכך: שימוש לא זהיר בכלים הללו יכול אפילו להיות מסוכן. הקדנציה של גושן לא התאפיינה בשמירה ובתחזוק הקיים אלא ביצירת יש מאין. אבל מדוע הוא לא נשאר עוד קצת כדי לקטוף את הפירות - אם ישנם כאלו - או לכל הפחות לבדוק שהזרעים נבטו?
מפוקחיו של גושן קובלים נגדו על כוחניות־יתר, קידום אג'נדות אישיות, יהירות ושיכרון כוח. בין אם יש ממש בטענות הללו ובין אם לאו, אין ספק שהכהונה שלו התאפיינה בהרבה רעש וצלצולים ובשלל סיפורים שגושן ידע לייצר ולרתק בהם את שומעיו. היו"ר הפורש רצה שפועלו ייראה ויישמע - שלא בדומה למקבילו, המפקח על הביטוח פרופ' עודד שריג, שפועל בשקט מאחורי הקלעים.
קשה להשתחרר מהרושם שגושן סימן לעצמו מטרה, הסתער עליה בכל הכוח, והתקשה לעצור בדרך ולשאול שאלות. הוא לא התחרט, לא ניסה לוותר או להתפשר ולומר, "אולי טעיתי". מפוקחיו חשים שבדרך לקידום המטרה שאותה קידש, גושן לא בחל באמצעים ולא ממש ראה על מי הוא דורך.
היום, שלוש שנים אחרי כניסתו לתפקיד, הוא יכול לחייך: המטרה הושגה והיעדים הוגשמו: יש בית משפט כלכלי, חוק אכיפה מינהלית עבר בכנסת, אבל יישומם המידתי, הראוי, נותר לבאים אחריו. לו היה נעצר כעת, לוקח פסק זמן מהדרמות ומהכותרות, מניח בצד את פנקס הרשימות עם סימני ה"וי" ונשאר עוד שנתיים שקטות ורחוקות מסיקור תקשורתי, נדמה כי הקדנציה הזו היתה יכולה להסתיים בטעם טוב יותר.
