הרפובליקה העממית של ישראל
צעדי בנק ישראל מזכירים את הצעדים המניפולטיביים של סין
בנק ישראל ביקש להקדים תרופה למכה כשהוא יודע כי הוא חייב להעלות את הריבית במהלך שירסן את האינפלציה אך יפגע קשות בשער החליפין. הניסיון בעולם מוכיח שמיסוי תנועות הון לא השיג את המטרה הרצויה. בנק ישראל מנסה להמציא את הגלגל ולקבוע תנאי משחק אחידים למוסדות פיננסיים ולאזרח הקטן. עד כה מוסדות פיננסים פעלו על בסיס נתוני המאזנים ולא נדרשו להעמיד בטחונות בשיעורים משמעותיים, אם בכלל.
הצעד הנוכחי של בנק ישראל משדר פאניקה שנגזרת מהתובנה של פרופסור סטנלי פישר כי ההתערבויות של בנק ישראל אינן אפקטיביות לטווח הארוך. הצו שפישר מבקש להפעיל הוא מכשיר נזיל וגמיש, אותו הוא יוכל לבטל ברגע שהוא יחשוב כי הוא מיצה את המהלך.
בדומה למסחר ביואן הסיני – מוקד המסחר בשקל יעבור לחו"ל וככל הנראה, נראה סוחרי מט"ח מחו"ל סוחרים יותר בשקל בלונדון מאשר בישראל. בעתיד עשוי להיות לנו מצב של שני שערים לשקל- שער שקל על פי המסחר והתנודות בחו"ל ושער שקל מקומי לסוחרים המוגבלים בישראל.
בנק ישראל הגדיל ב-2010 משמעותית את יתרות המט"ח של מדינת ישראל לכדי למעלה מ-70 מיליארד דולר, באמצעות התערבויות שיטתיות במסחר במט"ח שבהן הוא רכש מיליארדי דולרים. בנק ישראל מבין שהוא לא יכול לעשות עיקור של ההשפעה של זרימת השקלים המאסיבית על האינפלציה. עם כל הכבוד לזירת המט"ח, בנק ישראל הרי מחויב גם ליציבות אינפלציונית – עם העלייה הנוכחית במחירי הסחורות והאנרגיה, בנק ישראל לא יכול להימנע מהעלאת ריבית חדה בישראל בכדי למתן את קצב עליית האינפלציה.
למרות הצורך בהעלאת ריבית, בנק ישראל הבין כי הגדלה משמעותית של פער הריביות ונתוני המאקרו החיוביים של המשק הישראלי יגרמו להגדלה מאסיבית של זרימת הון זר לישראל וחיזוק מהותי של השקל מול סל המטבעות.
בנק ישראל בדרישתו לדרוש בטחונות ממוסדות פיננסיים מבצע קרב מאסף בכדי לבלום את היחלשות השקל לרמת 3.2 שקלים לדולר ואף מתחת לזה. אחרי הכל, 45% מהתוצר הישראלי מופנה ליצוא, דבר המחייב שמירה של תנאי סחר טובים בכדי שתעשיות שלמות במשק הישראלי לא יעמדו בפני סכנת סגירה.
יוסי פריימן הוא מנכ"ל קבוצת פריקו המתמחה בניהול סיכונים והשקעות
