המדיניות הכלכלית לשנה הקרובה - המשך או נקודת תפנית
יציבות פיננסית היא תנאי לקיומה של כלכלה ורווחה. ראוי "שנלמד" מאירלנד ויוון, שטעו בהערכות המקרו כלכליות שלהן, והגיעו למשבר פיננסי ולאבטלה גבוהה
שנת 2010 אופיינה בעיקר, במתח הגדל והולך שבין ההישגים הכלכליים המרשימים של ישראל, לבין התחושות הבסיסיות של הציבור, ביחס לתפקוד הלקוי של החברה הישראלית בהתמודדות עם בעיות היסוד שלה, בתחומים הפוליטיים והחברתיים פנימיים.
ההישגים המרשימים הינם בשלושה תחומים: הצמיחה (4.5%), התעסוקה (אבטלה נמוכה כ-6.5%) ומאזן התשלומים (עודפים של 4 - 5 אחוזי תוצר). הישגים אלו הם בעיקר בהשוואה לגוש המערבי: גוש היורו, בריטניה וארה"ב, שסבלו השנה מחולשות כלכליות בסיסיות וחמורות.
הצלחתה של ישראל, נבעה משילוב של יציבות פיננסית מרשימה ומפתיחת שווקים, שאפשרה ליזם, למנהל ולאיש ההייטק הישראלי, להוכיח את יכולתו בעולם.
חוסר הנחת שלנו כישראלים, נובע מכך שבשנה האחרונה לא ראינו אפילו ניצנים לשינוי מגמה בחוליים הבסיסיים של החברה הישראלית.
אי השוויון והעוני המשיכו להחמיר, תוך שאנו "מקדימים" את שאר העולם המפותח. הישגי החינוך היחסיים הגיעו שוב לשפל מרשים וכך גם הביורוקרטיה בכלל והנדל"נית בפרט. ישראל לא עמדה גם במבחן משברי מכבי האש, המים, תשתיות החשמל ואף הרכבות, כולל הפסקת פרויקט הרכבת הקלה בת"א.
מדיניות כלכלית ופיסקלית 2011 – 2012
המדיניות הכלכלית של השנים 2011 - 2012 יחד עם התפתחויות נוספות במשק ובעיקר גילויי הגז והאנרגיה, מעלים לראשונה אופטימיות זהירה ולפיה אנו מתחילים לטפל באתגרים הלאומיים העיקריים, אשר אולי ישנו את פני החברה הישראלית, תוך שימוש במשאבי התוצר והמט"ח. אולם במקביל, קיים חשש שהטיפול האמור, יחד עם אובדן מסוים של השליטה בצד ההוצאות בתקציב, מעלה חשש שאנו ניכנס לקשיים "מקרו כלכליים" אשר יסכנו את היציבות הפיננסית של המדינה. במאמר זה אתייחס להתפתחויות הראויות במדיניות הכלכלית של השנתיים הקרובות, ואדון בסיכונים המקרו כלכליים הצפויים לנו.
ההתפתחויות החיוביות
ישראל מגדילה את צד ההוצאות בתקציב ב-3.1% כלומר עלייה ריאלית לנפש של כמעט 1.5%. מה שמאפשר לראשונה מאז 2003 הגדלה משמעותית בתקציב החינוך האקדמי, בשכר המורים התיכוניים וברפורמה אמיתית שם. בנוסף, תקציב השנתיים הקרובות מעיד על כך שאנו משקיעים יותר בפריפריה, באמצעות חוק עידוד השקעות הון משודרג ואף מממנים תשתיות, כולל הרכבת הקלה בתל אביב. ישראל מתקצבת בפרויקט מס הכנסה שלילי מורחב לכל המדינה, מאמץ משולב של מלחמה בעוני, עם עידוד לעבודה.
תקציב 2011 - 2012 מעלה לראשונה מאז 2003 את הוצאות הרווחה לנפש. משך כמעט עשור "הקפדנו" לשחוק את הוצאות הרווחה לנפש, והגדלנו משמעותית את משקל ההוצאות הפרטיות של הציבור, לחינוך בריאות ורווחה.
שינוי המגמה הוא בעיקרו ראוי, משום שכיום אנו נמצאים במשקל הנמוך ביותר (בעולם המפותח) של הוצאות רוחה בתוצר, מה שפוגע בכולנו אך בעיקר בקבוצות החלשות.
ההתפתחויות השליליות
תקציב 2011 - 2012 הוא אומנם מרחיב בצד ההוצאות, אך עדיין עומד ביעד של הקטנת גירעון וחוב לאומי ולכן הוא ראוי. אולם ההתפתחויות "החוץ" תקציביות של החודשים האחרונים, מראות אובדן מסוים בשליטה על תקציב.
הממשלה אישרה את התקציב, אולם מיד לאחר מכן היינו עדים להרחבות תקציביות בלתי נשלטות המעוררות דאגה פיננסית. הממשלה אישרה תוספת שכר לכל הסקטור הציבורי בשיעור של כ - 6.5%. לאחר מכן, ביצעה הרחבה של המדיניות בדמות הסכם שכר חדש עם הפרקליטים ופורשי צה"ל ועכשיו עם עובדי הנמלים. הממשלה העלתה מהותית את שכר המורים התיכוניים, במסגרת הסכם ראוי. אך כעת באים הרופאים והמשפטנים ודורשים גם הם תוספת, לצד ההצעה להעלאת שכר המינימום.
במקביל, ראש הממשלה הסכים עקרונית להגדלת תקציב הביטחון בהיקף לא ידוע, אישר הגדלת המשכנתאות באזורים מועדפים, והגדיל את תקציב הרשויות ב - 800 מיליון שקל ללא מקור מימון. זאת ועוד, הרחבת הוצאות הכבאות מתממשת, אולי בצדק. אך לא ברור, מהיכן יבוא התקצוב שלה.
ממשלת נתניהו מתפקדת בתקופה האחרונה כמו ממשלת רבין ב- 1994/5 וממשלת שרון ב- 2001/2 כאשר הייתה הגדלה תקציבית רחבה, שהביאה בסופו של דבר למשבר כלכלי, כאשר נוצרה האטה כלכלית עקב גורמים שונים.
סיכום ומסקנות
ישראל פעלה נכון, כאשר הגדילה את תקרת ההוצאות מ- 1.7 ל- 3.1 אחוזים. מהלך זה יחד עם תחושת אובדן השליטה בתקציב, מעלה חששות ליציבות הפיננסית של המדינה, אם וכאשר תהיה האטה כלכלית בארץ ובעולם, שתביא לנפילת הכנסות ממיסים וכאשר גידול ההוצאות הוא כמעט בלתי נישלט ופרמננטי.
ראוי לזכור שיציבות פיננסית היא תנאי לקיומה של כלכלה ורווחה. ראוי "שנלמד" מאירלנד ויוון, שטעו בהערכות המקרו כלכליות שלהן, והגיעו למשבר פיננסי ולאבטלה גבוהה.
