נוחי הרגיז את המשקיעים
המשקיעים במכתשים כועסים שאין להם את האופציה שיש לדנקנר
זו היתה רק שאלה של זמן עד שתוגש תביעה ייצוגית מטעם בעלי המניות של מכתשים אגן נגד עסקת כימצ'יינה. בניגוד ללא מעט תביעות ייצוגיות שמוגשות היום בסיטונאות על ידי עורכי דין שבדרך כלל גם גוזרים את הקופון, במקרה של מכתשים ־ כימצ'יינה אפשר גם להבין את הרציונל שעומד מאחוריה. הציבור מוכר לסינים את המניות שלו, אבל מהאפסייד העתידי - אם יהיה כזה - ייהנה רק אדם אחד: נוחי דנקנר.
הגורם לכך הוא מנגנון הנון ריקורס שכוללת העסקה - הלוואה של 960 מיליון דולר שהיא מעין אופציית רכש (CALL) במחיר העסקה, כזו ששומרת לכור שבשליטת דנקנר את האופציה למכור לסינים את יתרת אחזקותיה במכתשים אגן (40%) ולשמור את 960 מיליון הדולר שתקבל כבר עכשיו, או להחזיר את ההלוואה ולמכור את המניות.
כך או כך, ההלוואה מקבעת לכור מחיר רצפה למניות ומשאירה בידיה לבחור בעתיד את המהלך הנכון בעבורה, בהתאם לשווי העתידי של מכתשים אגן ולמידת ההשבחה שתביא עמה עסקת המיזוג עם הסינים. וזהו סימן השאלה הגדול - האם מכתשים אגן תצא מהבוץ שבו היא שרויה, והאם רצף אזהרות הרווח ייפסק.
הצעת הרכש שעומדים הסינים להגיש למשקיעים בישראל מציעה להם פרמיה יפה ואפילו פנטסטית על מחיר השוק, שנועדה לתגמל אותם על הלא נודע - עד כמה הסינרגיה בין החברה הישראלית לסינית הממשלתית תניב השבחה של הביזנס, אם בכלל.
מבחינת בעלי המניות, מדובר בנעלם. רובם מעדיפים לקחת היום את הפרמיה הגדולה וללכת הביתה. אם היו יודעים עד כמה ההשבחה האפשרית גדולה, אולי היו בוחרים להישאר. דנקנר בחר להישאר, להם אין את האופציה וזה מה שבעיקר מרגיז אותם, והאמת, די בצדק. מעבר לתחושת חוסר הנוחות, האם מדובר בטיעון שיחזיק קייס משפטי שלם וישלשל לכיס בעלי המניות את 380 מיליון השקלים שהם דורשים? עוד מוקדם להעריך.
