שוק חופשי מדי
העושר הבלתי נתפס שנפל בחיקו של עקיבא מוזס בעשור האחרון הוא בעיקר תולדה של חבילת אופציות נדיבה במיוחד שהוענקה לו. העלייה המטאורית במניית כיל בשנים האחרונות הפכה את האופציות הללו לזהב
עקיבא מוזס לא נמצא בכיל בזכות קשריו הטובים במוסדות השלטון ואת התקדמותו בחברה לא ניתן לזקוף ליחסיו עם הבעלים סמי ועידן עופר. מוזס היה בכיל הרבה לפני שהם רכשו את השליטה בחברה ממשפחת אייזנברג, ולמעשה הוא התקדם במסלול הניהול כאשר המדינה עדיין שלטה בכיל.
מוזס, יש להודות, שייך לקבוצה קטנה ואיכותית של מנכ"לים שצמחו מלמטה. אלה שעשו את כל הדרך, מהמשרות הזוטרות ועד לכיסא המנכ"ל. לכן חבילת התגמול שלו היא תוצר מושלם של שוק חופשי. מנכ"ל שעובד קשה, משיג תוצאות, מייצר רווחי עתק לבעלי המניות, ובתמורה נהנה מאמונם ומתוגמל בנדיבות.
אבל כשעלות התגמול שלו לחברה מסתכמת ביותר מרבע מיליארד שקל בעשור - השוק כנראה חופשי מדי. העושר הבלתי נתפס שנפל בחיקו בעשור האחרון הוא בעיקר תולדה של חבילת אופציות נדיבה במיוחד שהוענקה לו. העלייה המטאורית במניית כיל בשנים האחרונות הפכה את האופציות הללו לזהב.
עד כמה "אשם" מוזס בזינוק המניה? אין לזלזל בכישורי הניהול שלו, ובהובלת כיל למסע רכישות מוצלח ברחבי העולם. ועדיין, רווחי החברה והזינוק בערך מנייתה הם נגזרת ישירה של הזינוק במחירי האשלג בעולם - המוצר העיקרי שמייצרת כיל. למזלם של מוזס ומשפחת עופר, הצמיחה האדירה בסין ובהודו בעשור האחרון הזניקה את הביקוש לאשלג. הפריחה הסינית היתה שווה למוזס באופן אישי 250 מיליון שקל.
השוק חופשי מדי גם משום שהאשלג שכיל מוכרת הוא בכלל משאב טבע שנכרה בים המלח, ושבמשך שנים כיל משלמת עבורו תמלוגים נמוכים למדינה. בימים אלה היא מנהלת מאבק בניסיון למנוע העלאה משמעותית של היקף התמלוגים. נראה שמשפחת עופר מעדיפה להמשיך להעביר את הכסף רק למנכ"ל.
מוזס זכה עד היום גם לבונוסים במיליוני שקלים, בו בזמן שעובדי קבלן במפעל בים המלח, שעושים את העבודה הפיזית הקשה, לא זכו לקביעות. כל אלה אמורים לעמוד לנגד עיני הדירקטורים, כשיתכנסו בשנה הבאה לדון בבונוס נוסף או בחבילת אופציות חדשה למנכ"ל המצליח.
