הטקסני לא מפנה את הזירה

הנפט, המכונה גם "הזהב השחור", הוא תערובת של פחמימנים הנמצאת בדרך כלל במצב צבירה נוזלי ברובד העליון של קליפת כדור הארץ. מכיוון שהנפט הוא מקור אנרגיה נייד וזמין, הוא נחשב לאחד המשאבים החשובים ביותר לאדם. באר הנפט המסחרית הראשונה בעולם נקדחה ב־1853 בפולין, ושש שנים אחר כך נקדחה הבאר הראשונה בארצות הברית, במדינת פנסילבניה.

עד סוף המאה ה־19 השתמשו בנפט רק לתאורה, כתחליף לשמן הלווייתנים ששימש חומר בעירה לעששיות. רק לאחר הופעת מנוע הבעירה הפנימית נהפך הנפט מעוד מקור לתאורה לחומר הגלם הדומיננטי בכלכלת העולם.

כיום משתמשים בנפט בעיקר לתחבורה - באוויר, בים וביבשה - וכן להסקה, לסלילת כבישים וכחומר גלם לייצור כימיקלים תעשייתיים רבים.

ככל שמשקלו הסגולי של הנפט נמוך יותר, כך הוא נחשב ל"קל יותר" וגם ליקר יותר. גורם נוסף הקובע את איכות הנפט ומחירו הוא רמת הגופרית המשפיעה על תהליך הזיקוק. ככל שכמות הגופרית גדולה יותר, כך מתארך תהליך הניקוי והזיקוק של הנפט. שיעור גופרית של יותר מ־1% "מחמיץ" את הנפט, ואילו ככל שהנפט דל בגופרית, כך הוא נחשב ל"מתוק" יותר.

כאשר מדווחים באמצעי התקשורת על אודות מחיר הנפט, מתכוונים בדרך כלל לנפט "הטקסני הקל־מתוק", Texas Sweet Light. נפט זה, המופק בדרום ארה"ב ובמפרץ מקסיקו, נחשב לאיכותי במיוחד מכיוון שהוא קל יותר ומכיל פחות גופרית מאשר נפט מסוג ברנט, המופק בים הצפוני.

הנפט של ונצואלה, למשל, הוא חומצי וכבד ונמכר בהנחה ניכרת לעומת הנפט הטקסני. בתי זיקוק רבים בארה"ב התאימו את עצמם לזיקוק נפט ונצואלי, כך שלמרות מדיניותו האנטי־אמריקאית נאלץ נשיא ונצואלה הוגו צ'אבס למכור את רוב הנפט שלו לארה"ב.

נפט בחולות

החוזים העתידיים על נפט טקסני נסחרים בבורסת הסחורות של ניו יורק, ואילו הברנט נסחר בבורסה האלקטרונית של לונדון, ICE. מדדי הסחורות של רויטרס־ג'פריס ודאו ג'ונס מתבססים על מחיר הנפט הטקסני. בדרך כלל, חבית נפט טקסני (המכילה ככל חבית נפט כ־159 ליטר) נסחרת במחיר הגבוה בכ־1.5 דולרים מחבית נפט מסוג ברנט. אבל אתמול, 24 בנובמבר, נסחרה חבית נפט ברנט במחיר של 83.2 דולר בשעה שחבית נפט טקסני נסחרה במחיר של 81.7 דולר. הסיבה לכך היתה הצטברות של מלאי נפט טקסני במסוף קושינג שבאוקלהומה.

עתודות הנפט המוכחות הגדולות בעולם נמצאות בסעודיה (265 מיליארד חביות), ונצואלה (172 מיליארד), איראן (138), עיראק (115) וכוויית (101). לקנדה ישנן עתודות של חולות נפט שמהן אפשר להפיק 143 מיליארד חביות, אלא שתהליך ההפקה מסובך ויקר יותר.

לפי קצב הצריכה הנוכחי, עתודות הנפט העולמיות אמורות להספיק ל־46 שנה בלבד, אבל אל דאגה: ב־1985 העריכו שעתודות הנפט יאזלו ב־2023. מאז חלפו 25 שנה ושדות עשירים בנפט מתגלים כל הזמן, בעיקר במרבצים תת־ימיים בעומק רב, כמו למשל בתגליות האחרונות מול חופי ברזיל.

ארגון המדינות המייצאות נפט אופ"ק, בהנהגתה הדומיננטית של סעודיה, מחזיק ב־77.2% מעתודות הנפט העולמיות, ואשתקד היה אחראי להפקת 41.2% מהנפט בעולם. לפני כשבועיים פרסם הארגון את הדו"ח החודשי שלו, שבו העלה את תחזית הצריכה העולמית ב־1.3 מיליון חביות ביום ב־2010 וב־1.2 מיליון חביות ב־2011.

לפי הארגון, ספקיות נפט שאינן שייכות לאופ"ק יגדילו את אספקתן רק ב־0.36 מיליון חביות ביום ב־2011, כך שמדינות אופ"ק יספקו את ההפרש. בשל העלייה הגבוהה בביקושים ירד כושר הייצור העודף של מדינות אופ"ק מ־5.7 ל־4.8 מיליון חביות ביום. עדיין לא ידוע מתי יגדיל הארגון באופן רשמי את מכסת השאיבה לחברות בו.

מחיר הנפט נע השנה בטווח צר יחסית של 93–73 דולר לחבית, שהוא מאוד נוח לחברות אופ"ק. מחיר גבוה מדי עלול לפגוע בהתאוששות הכלכלית העולמית, ואילו מחיר הנמוך מ־70 דולר לחבית לא יאפשר למדינות הארגון להשקיע בהפקות נפט נוספות ויפגע ברמת החיים של תושביהן.

במחצית השנייה של 2008, עם הצניחה במחיר הנפט, החליט אופ"ק לקצץ את מכסות ההפקה ב־4.2 מיליון חביות ביום (שהם כ־5% מהתפוקה העולמית). תחילה הקפידו חברות הארגון לכבד את ההחלטה, אך עם הזמן התרופפה המשמעת כך שכיום עומד הקיצוץ רק על כ־2 מיליון חביות ביום. ונצואלה, ניגריה, איראן ואנגולה מפיקות נפט ככל יכולתן, מאחר שמדובר במקור ההכנסה העיקרי שלהן, והרעב שלהן למזומנים גדול.

איך משקיעים בנפט?

קרן הסל הסחירה ביותר בארה"ב היא United States Oil שנסחרת בניו יורק תחת הסימול USO. דמי הניהול שגובה הקרן עומדים על 0.4% לשנה והיא כוללת אופציות Call ו־Put.

לצדה קיימת קרן שורט בשם PowerShares DB Crude Oil Short ETN הנסחרת בניו יורק תחת הסימול SZO ומתאימה למי שצופה שמחיר הנפט יירד. קרן זו גובה דמי ניהול בשיעור 0.75% לשנה.

מי ששואף למנף את רווחיו במקרה שמחיר הנפט יעלה יוכל לעשות זאת באמצעות קרן הסל ProShares Ultra DJ-UBS Crude Oil. הקרן נסחרת בניו יורק תחת הסימול UCO ומעניקה תשואה כפולה ביחס לשינוי במחיר הנפט. דמי הניהול שלה הם 0.95% לשנה וגם לה יש אופציות Call ו־Put.

המשפיעים הגדולים על הנפט

צמיחה כלכלית גלובלית

ככל שכלכלת העולם צומחת, כך גדל הביקוש לנפט - הן לתחבורה והן לתעשייה - ומחירו עולה בהתאם. לעומת זאת, בעתות מיתון יורד הביקוש לנפט וכך גם המחיר. העלייה המרשימה בייצור כלי רכב בסין ובהודו עתידה להגדיל את הביקוש לנפט ולהעלות את מחירו.

קרטל אופ"ק

המדינות החברות בארגון אופ"ק מפיקות כ־40% מהנפט בעולם ומחזיקות בכ־77% מעתודות הנפט העולמיות. הכלכלות של המדינות הללו מבוססות על יצוא נפט. כשמדינות הארגון מגדילות את כמות הנפט שהן מפיקות (מסיבות פנימיות או מדיניות), מחיר הנפט יורד ולהפך: כשהן מקטינות את התפוקה, מחיר הנפט עולה

אנרגיה חליפית

השימוש העיקרי בנפט הוא להנעת כלי רכב. הגדלת השימוש במקורות אנרגיה חלופיים כדוגמת ביו־דיזל ואתנול (המיוצר מפחמימות כגון תירס), ומעבר לכלי רכב היברידיים וחשמליים, יגרמו להקטנת הביקושים לנפט וכתוצאה מכך גם לירידת מחירו.

ספקולנטים ומשקיעים

ספקולנטים מנסים לנצל מצבים מיוחדים להשגת רווחים מהירים. מכיוון שהמסחר בחוזים עתידיים ממונף מאוד, לפעילותם יכולה להיות השפעה גדולה מאוד על מחיר הנפט. גם לפעילות משקיעים פרטיים המחפשים הגנה מפני האינפלציה או ירידת הדולר ואשר רוכשים תעודות סל המשקיעות בנפט, יש השפעה על מחיר הסחורה.

הכותב הוא אנליסט גלובלי בכלל פיננסים. האמור אינו מהווה בגדר ייעוץ השקעות. הכותב עשוי להחזיק בניירות הערך המוזכרים