בין התחזית למציאות

מדינת ישראל לא בורכה מעולם במשאבי טבע ובמחצבים, ועל כן נהגנו לטפוח על השכם למוח היהודי ולהון האנושי. ואכן, אנו בין המדינות המתקדמות בעולם מבחינת פיתוחים טכנולוגיים ורישום פטנטים מתקדמים. בתחילת 2009 השתנתה התמונה. לא נסוגנו, חלילה, ברמה הטכנולוגית, אולם מצאנו משאב טבע אדיר ממש לחופינו - הגז.

משק האנרגיה העולמי עודנו מבוסס על דלקים פוסיליים נוזליים ולו תלות מוחלטת בנפט. בנוסף לנפט רוב ייצור החשמל בעולם מבוסס על פחם. ישנן מדינות בודדות שבהן ייצור חשמל נעשה באנרגיה גרעינית, אולם משקלה ומשקל האנרגיות הנקיות והמתחדשות נמוכים מאוד. בשנים האחרונות, בעיקר לאור העיסוק בשימור הסביבה ושיפור איכות החיים שלנו ושל דור העתיד, החל המעבר לשימוש בגז טבעי. אין ספק כי המעבר לשימוש בגז טבעי נקי, יעיל וזול יותר.

ממתינים לאינדיקציות

בחודשים האחרונים, עם קבלת האינדיקציות להיתכנות גז באזורנו, הזדרזו במשרדי הממשלה להקים ועדות לבחינת נתח המדינה ממשאב טבע. בנוסף, החלו החברות השותפות במאגרים לבחון הסכמים למכירת הגז לחו"ל, וישנן אף שיחות לחיבור מאגר הגז, אם יימצא, בצינור יבשתי ליוון. ישנם סימני שאלה רבים בנוגע לאופן השימוש בגז שיימצא בקידוח לווייתן, אם באמצעות מתקן הנזלה או באמצעות צינור, אולם ברור לכל כי מאגר תמר יחובר לצנרת הולכת הגז בישראל וישמש את הצרכנים בישראל, וככל הנראה, הגז מלווייתן ייוצא ברובו לחו"ל.

משרד האנרגיה והתשתיות פרסם לא מכבר מכרזים להולכה ושיווק גז טבעי בישראל, וחברת נתיבי הגז כבר פועלת להרחבת ההספקים להעברת הגז ובניית צנרת נוספת, הכל בכפוף לתחזית משרד האנרגיה והתשתיות לצריכת גז טבעי בשנים הבאות. אולם נראה כי אנו נהיה עדים בקרוב לחוסר התאמה בין תחזיות המשרד למציאות, וללא מדיניות נכונה אנו עלולים למצוא את עצמנו בעוד כמה שנים ללא מקורות אנרגיה שדהם אנו מתהדרים היום.

לא עומדים בתחזיות

לפי תחזית משרד האנרגיה והתשתיות, ב־2010 יצרוך המשק הישראלי כ־5 BCM גז טבעי, אולם נראה כי הצריכה בפועל תעמוד על מעט מעבר לכך, קרוב יותר ל־7 BCM. על כן, לפי תחזיות המשרד, אנו כבר נמצאים ברמת הצריכה של שנת 2012–2013. לפי תחזיות אלו, תגיע הצריכה ב־2030 לכ־17–18 BCM לשנה.

בפועל, כנראה שאנו נצרוך הרבה מעבר לכמות זו. 2030 לא כזו רחוקה, במונחי אנרגיה ובחיי המדינה זה ממש מעבר לפינה, אולם למרות שיחות רבות על מסים ותמלוגים אין עדיין למשרד האנרגיה והתשתיות תוכנית אסטרטגית לשימור מאגרי האנרגיה לצורכי המדינה בשנים הבאות.

שמענו בעבר כי "גילויי מאגרי הגז מהווים נכס אסטרטגי, מדיני וביטחוני למדינת ישראל, נכס שישחרר את המדינה מהתלות ביצואניות הנפט". האם אנו מוכנים לוותר על הנכס הכה משמעותי הזה כבר בעוד 20–30 שנה?

לא הכל שחור

הדבר לא כל כך שחור. משיחות עם משרד התשתיות עולה כי אמנם אין תוכנית אסטרטגית בשלב זה, אולם המדיניות המנחה היא הגעה ל־2030 עם רזרבות גז של כ־220 BCM. נשמע הרבה? ממש לא.

אז מריבות על תמלוגים ומסים וחלקה של המדינה הן טובות כלכלית לטווח הקצר (יהיו שיאמרו כי 20 שנה הן לא טווח קצר), אולם כבר בעוד חודשים ספורים, עם קבלת תשובות בקידוח לווייתן, יפעלו החברות לחתום על הסכמי מכירה של הגז מהמאגר לחו"ל, ובצדק.

יכול להיות שיימצאו מאגרי גז נוספים, אולם אסטרטגיה הדוגלת ברזרבה של 220 BCM אינה מספקת. האם אנו מוכנים להגיע לשנת ה־100 למדינה עם אותה עצימות אנרגטית כפי שהיתה בשנת ה־50 למדינה?

החשיבות בשימור האנרגיה לטווח ארוך מהותית לא פחות מהעלאת התקבול הכספי של המדינה. ובנוגע לחלקה של המדינה, ניתן לחשוב גם על פתרון משולב, האם תסכים המדינה לוותר על חלק מהתמלוגים או המסים בתמורה להשארת רזרבת גז גדולה בישראל?

ועוד נקודה למחשבה, פוטנציאל הגז במצרים גבוה משמעותית מפוטנציאל הגז לחופי ישראל. המצרים מקדימים אותנו ביכולת הטכנית ולהם מתקן הנזלה פעיל, אולם בכל זאת נמצאים במצוקת גז עקב אי־פיתוח המאגרים. אולי הם חכמים מאיתנו? כשאנו נרוקן את מאגרינו בעוד 30 שנה, אנו עלולים לשווע שוב לגז או לנפט משכנותינו.

הכותב הוא אנליסט האנרגיה של מגדל שוקי הון