המסדרון הארוך
באוצר ובהסתדרות מסכימים על הצורך ברפורמה בשירות הציבורי, אבל מדברים על זה רק במסדרון
שבועיים מטפטפים לנו באוצר שהנה נפתח לו החלון, וזה הזמן להתעקש בכל הכוח ולעשות מעשה: לנצל את ההזדמנות ולקיים עם ההסתדרות דיונים ארוכים, רציניים וקשים על רפורמה גדולה במגזר הציבורי. אחריה יתוגמלו העובדים גם לפי ביצועים, למנהלים יהיה הכוח לנייד עובדים, ובתמורה המדינה תפסיק עם הנוהג של התקשרות עם יותר ויותר חברות קבלן במקום עובדי מדינה.
מקרב אלה שהתבוננו במתרחש היו האופטימיים, שאמרו שהפעם הצדדים רציניים; והיו הפסימיים, שאמרו שבסוף יסוכם על תוספת שכר נדיבה, בתמורה להצהרה רפה של הצדדים שהם ידברו בעתיד על הרפורמה. בסוף לא קיבלנו דבר. הסכם שכר, הוצאה נוספת של 5.6 מיליארד שקל, ועוד תוספות למכביר. וכלום, אפילו לא מילה על רפורמה.
בשיחת מסדרון בליל השיחות המרתוניות, שמעו באוצר את בכירי ההסתדרות אומרים כי הם מוכנים לדבר על הנושא. לראיה, מספר שתיים של עופר עיני, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות אבי ניסנקורן, מונה להוביל את השיחות בנושא מול האוצר. הבעיה היחידה היא שלא היו וכנראה לא יהיו שיחות כאלה.
אנחנו כנראה נמשיך לקוות שהפקיד יחזור מארוחת הצהריים, ושהתור שמולנו יתקדם. אולי, אם יטה לנו חסד, יגדיל ראש ויביא לנו את הטופס הנדרש במהירות. אולי זה יהיה סתם כי הוא ממהר הביתה. כל עוד לא ייראה איזה שינוי מגמה, נמשיך לנדנד כאן כדי שתקודם הרפורמה.
עובדי בזק נזכרו בימיהם בשירות הציבורי
עובדי בזק כבר לא זוכרים שהם היו פעם עובדי חברה ממשלתית. למרות זאת, הם, יחד עם עובדי החברה הלאומית לאספקת פחם, היו אמורים לשבות אם ההסתדרות היתה מממשת את איומה. לא רק הם, גם נהגי אגד ודן היו יכולים להצטרף לשביתה של ההסתדרות, אם כי הוחלט לא להשבית אותם בשלב הראשון.
ההסבר לתופעה הביזארית הזאת הוא היסטורי ומשפטי: המנדט שניתן להסתדרות להגדרת המגזר הציבורי לא השתנה עשורים רבים. אגד, דן ובזק עוד כלולים בו, משום מה. לא משנה מה גובה הבונוסים והשכר שבעלי שלוש החברות הפרטיות האלה ייתנו לעובדים, אם הביטוח הלאומי שובת, אז מבחינת ההסתדרות גם הם יכולים. אולי הגיע הזמן לרענן את התקן.
