רק נגיד, כבר לא המבוגר האחראי

רק לפני שנה וחצי, בשיאו של המשבר הכלכלי החמור ביותר ב־80 השנה האחרונות, פתח האזרח סטנלי פישר כהרגלו מדי בוקר את עיתוני הכלכלה וגילה כיצד נהפך בן לילה מעוד נגיד בשורה ארוכה של נגידים למנהיג הכלכלי המעוטר ביותר מאז יצחק מודעי. מה לא כתבנו עליו אז, ובמידה רבה של צדק, שהוא המבוגר האחראי היחיד בשכונה; שמכורסת נגיד בנק ישראל הוא מתפקד גם כראש ממשלה כלכלי וגם כשר אוצר יחד; ושהוא זה שגם קורא את התמונה הרבה לפני כולם, וגם מי שבכוחו לקום ולעשות מעשה ולהפעיל שורה של כלים יצירתיים.

סטנלי פישר. כבר לא המבוגר האחראיצילום: בלומברג

ובינתיים, כמו שנהוג לומר, הזמן חלף והגענו לימים אחרים, פוסט־משבריים, ופתאום מתברר שאותו פישר הוא כבר לא האיש הכל יכול של הכלכלה, זה שמריח משבר מקילומטרים וגם יודע כיצד לטפל בו. במסיבת העיתונאים שכינס היום, אחת הקצרות והמשמימות שזוכרים זקני הכתבים הכלכליים בירושלים, התגלה פישר אחר לחלוטין. המנהיג הכלכלי שרואה לנגד עיניו את טובת המשק נמוג באוויר, ובמקומו קיבלנו בחזרה נגיד אפרורי, אחד בשרשרת, כזה שכל מטרתו (לפחות על פי דבריו) היא לקיים כלשונו וככתבו את החוק שמינה אותו להיות הממונה על יציבות המחירים.

אם בכך היו מסתכמים דבריו, דיינו, אבל מתברר כי היום הוא רואה את תפקידו ביחס לסיוע לצמיחה במשק באור אחר לחלוטין מזה שראה בעבר. "המשק הישראלי במצב טוב", אמר היום, ומיד פירט את הנתונים שבידיו: הצמיחה ברבעון השני של השנה היתה מאוד מהירה, האבטלה חזרה לרמתה ערב המשבר, והגירעון הממשלתי יהיה נמוך בהרבה מהיעד שנקבע בתקציב. בכך חזר למעשה על דברים שכתבו אנשיו בהודעת הריבית בשבוע שעבר. זו שהסבירה מדוע צריך להעלות את הריבית כדי לשמור על יציבות המחירים. צריך לדעת כי העלאת הריבית פוגעת במגזר העסקי פעמיים, גם דרך

ייקור הכסף וגם דרך החלשת הדולר. וכך, מי שבעבר העלה על נס את הצורך לסייע ליצואנים פוגע בהם בבטן הרכה ומעדיף להשאיר את מלאכת הדאגה למגזר היצרני למישהו אחר.

הסיפור הזה מקומם במיוחד כי מצב המשק, זה שבשמו העלה בנק ישראל בשבוע שעבר את הריבית, רחוק מלהיות מעודד. על פי נתוני בנק ישראל עצמו, צפוי המשק לדרוך ב־2011 במקום, והצמיחה שתירשם נובעת כולה מהעלייה החדה שנרשמה במחצית השנייה של 2010. עכשיו שימו לב לתרגיל המחשבתי שערכו בבנק המרכזי: כאשר עוסקים שם בצורך להעלות את הריבית מסבירים לנו כי עלינו להסתכל על האינפלציה שבדרך. אבל כאשר מה שעומד על הפרק זו הצמיחה, מה שחשוב מבחינת בנק ישראל זו הצמיחה הנאה של העבר, ולא הדשדוש העתידי. אבל בנק ישראל, כמו בנק ישראל, שומע רק את בנק ישראל. כל השאר - האוצר, התעשיינים והתקשורת - או שלא מבין או שמונע מאינטרסים זרים.