ראש השנה, לא יכולתם לחכות?
גם אם השביתה בנתב"ג לא תתקיים, הרי שהציפייה לה כבר הרסה להרבה אנשים את ההכנות לחג. בראש השנה גם ועדים יכולים לגלות מידה של התחשבות
דווקא ביום הזה, בפתחה של שנה חדשה, עם האופטימיות, הברכות ההדדיות והאווירה הטובה - יש משהו מקומם בהודעה של ועד עובדי רשות שדות התעופה (רש"ת) על שביתה צפויה בחג. אז נכון שראש השנה, כמו ה-1 בספטמבר עבור המורים, משמש כקלף מיקוח חזק ביותר, כזרז למשא ומתן יעיל ולהשגת הישגים.
זכותם של עובדים מאוגדים לשבות במטרה לשפר את תנאיהם, וחשוב להבהיר גם את זה. העובדים האלה יכולים היו להיות אנחנו או הורינו, ובמקרים לא מעטים זו דרכם היחידה של הוועדים להביא לתזוזה מצד הההנהלה. הרי אם ועד עובדי רש"ת היה מאיים להשבית את הפעילות ביום רגיל ודל בטיסות באמצע נובמבר, ההנהלה לא הייתה ממהרת לקבוע ישיבות לדיונים, וחברות התעופה וסוכני הנסיעות לא היו משגרים מכתבים לחוצים לכל עבר. ובכל זאת, ראש השנה, לא יכולתם לחכות?
לצורך העניין זאת לא השביתה, שייתכן וכלל לא תתקיים בסופו של דבר (ולא, אין לי מידע פנימי, לכל המנסים להיאחז בשביב של אופטימיות) - אלא האיום עצמו שמקומם. ההמתנה הדרוכה של עשרות אלפי אנשים, שמחר שבמקום להנות מהמפגש המשפחתי סביב שולחן החג - יחשבו על דבר אחד: האם הטיסה שלי לחו"ל תצא מחר?
ועדים צריכים לגלות אחריות גם כלפי הלקוחות שמכניסים כסף לחברות בהן הם עובדים. במקרה הזה, כל נוסע העובר בנתב"ג משלם מס נמל לרש"ת. וזה בלי להזכיר את ההוצאות על חנייה, ארוחה, וכמובן הדיוטי פרי - כולן מכניסות כסף לרש"ת. אלא שבוועד העובדים יודעים שלנוסעים הישראלים אין אופציה ב', ולכן גם אם השירות יהיה גרוע - יגיעו בפעם הבאה לאותו מקום. נתב"ג. זה כמובן כבר סיפור אחר, סיפור של מונופול.
